פרק מתוך ספר "עתיד ישראל והאנושות", ספר מקיף וממצה על יחסי ישראל והעמים, על השליחות של העם היהודי בהיסטוריה ועל האופן שבו האלוקים מנהיג את העולם ומכוון את הכל לתכלית הסופית – הספר מומלץ בחום.

פרק ט' - ידיעת אלוקים והאנושות

עידון השאיפה החמרנית המודרנית על פי תורת אלוקים (במיוחד דרך קיום מצוותיה) הוא יעודו היחודי של עם ישראל. המודעות לאלוקים וההכרה באהבתו ובהשגחתו המביאות לאהבת ה' ויצוריו וליחס הכבוד אליהם הרי הן בהישג ידו של כל אדם ואדם. בטויים אלה של מערכת הקשר של האדם עם ריבון העולם קיימים בפנימיותם של כל יצורי אנוש.*

אין שמחה כתחושת הסיפוק שחש אוהב ה' שהצליח להעביר את אהבתו לה' לאהבה גם לבריותיו. אושר זה ממלא את האדם באשר הוא - מכל גזע או לאום - בכל מהותו, בעוד שהתוצאה הבלתי נמנעת של השאיפה האנוכית החמרנית היא ריקנות רוחנית וסבל פיסי. לעומת זאת, במקום שקיימת מודעות לאלוקים, סיפוק התאוות החמריות מעורר את אהבת הבורא באופן הנאצל ביותר.

אם כן, כאמור, השמחה והעונג בסיפוק החמרי הם תנאים מוקדמים נחוצים שנועדו להוביל את האדם לאושר רוחני. האדם נהיה מודע איפוא לישותו הפיסית ככלי קיבול לברכת אלוקים. עצם תהליך הסובלימציה והעידון של הממד הפיסי הוא זמין לכל האנושות.

כאמור, סוג סובלימציה זה שונה מכל הנסיונות שנסקרו לעיל. שיטה זו אינה בזה לדחפים הפיסיים הטבעיים, אלא, הם נחשבים חיוניים לקיום השאיפות הגבוהות יותר, הרוחניות. על פי אמת זאת, סיפוק פיסי ושגשוג חמרי יחדלו להיות מטרה כשלעצמה, אלא אמצעי לעורר מודעות להשגחת אלוקים.

באור זה מתגלות הטענות המיושנות של "הפילוסופיה החמרנית" כחסרות משמעות. הפילוסופיה החמרנית שמה את הטבע ואת שליטת האדם על חוקיו בראש מעייניה, ובכך התכחשה למהותו הרוחנית של האדם או כיוונה אותה למען מטרותיה שלה. השקפה בלתי פילוסופית זו אכן הגיעה לקיצה.

לכן, כשם שהתעוררות החמרנות המודרנית גרמה לשנויים משמעותיים בשלש מאות השנים האחרונות, כן תיגרום מודעותו המתעוררת של האדם להשגחה אלוקית אישית לשינויים אוניברסליים. האדם יבין שאושרו והישג צרכי חייו נובעים מהשגחת ה' על כל יחיד ויחיד. האנוכיות וחוסר הסיפוק, הגורמים הראשיים למלחמות המודרניות ולמירוץ החימוש, יעלמו לחלוטין.

אוירת המודעות להשגחת ה' האישית תביא מרגוע לאדם. הוא יחדל מלראות בזולתו יריב מתחרה אכזרי בעולם מוגבל. הוא יהיה סובלני לכל העמים ללא חשש לרווחתו שלו, ובכך יצוק את היסודות לקיום משותף בשלום.

מודעות להשגחת אלוקים על היחיד תספק גם את הצורך של האדם לאהבה מטפיסית. ויתרה מזאת, דרך המודעות הזאת תתבטא תחושת הכרת הטובה הטבעית של האדם באהבת הבורא המספק את כל צרכיו. הכרת הטובה מביאה על האדם אושר ושלוה שירפאו את לבו ואת נשמתו.

יחסים בינלאומיים

הרעיון המרכזי בספר זה הוא שהמודעות לאהבת אלוקים הכל יכול נותנת לאדם את כוח הרצון לבחור בגישה מוסרית מתוך התעלות מעל ומעבר לכל החישובים האחרים.

כל קוי האופי, ה"מולדים" כביכול באדם, כתוצאה מ"גזע" או מ"לאום", שהיוו אמתלה לסכסוכים בין עמים, אינם מוחלטים והם ניתנים לעיצוב. האדם באשר הוא מסוגל לבחור באופן מודע במערכת אלטרנטיבית של ערכים וגישות שיטביעו רמה חדשה של מודעות לאלוקים, ויתרמו בכך לשיפור היחסים הן ברמה המשפחתית, והן ברמה הלאומית והגלובלית.* בכוח המודעות לאלוקים יוכל האדם להתגבר על כל נטיות האופי המנוגדות לכאורה להתנהגות מוסרית ולעדן אותן.

כך למשל, יחסי חברה המבוססים על הכרת טובה לה' לא יהיו מוגבלים לקבוצה החברתית המיידית, למשפחה או לאנשי המדינה בלבד. כל מי שפועל מתוך זיקה לבורא הכל ישאף להתחלק ב"טוב" שהוא מקבל ממנו עם כל יצוריו. נוצרת כאן מוטיבציה לפעילות חברתית, מעבר לתחומי המשפחה או הלאום, שנובעת מהכרת טובה ואהבת אלוקים. התנהגות חברתית מוסרית תעמוד בראש סולם העדיפויות ותוצאותיה ישפיעו על כל ברואיו ללא יוצאים מן הכלל.

העושר תלוי ברצון ה', אף על פי, שכאמור, על האדם להשתדל להשיגו ולקיימו. ה' יכול להעניק לאדם את הידע ואת היכולת הנחוצים לשם השבחת יבולו, עד כדי הבטחת שפע שאינו תלוי בתנאים חיצוניים כגון אדמה דשנה או גשמי ברכה. אם כן, שיפור רמת החיים של היחיד ושל האוכלוסיה הגדלה הרי הם מובטחים.

המביט על כדור הארץ מן האויר לא יבין לעולם מדוע עסוקות אומות העולם במלחמות עקובות מדם למען שטחים נוספים. שהרי, יד אדם לא נגעה עדיין ברוב רובם של שטחי היבשה ולא הפיקה אף מעט מן האוצרות העצומים שבקרקעית האוקינוס.1 אלוקים בהשגחתו העניק לאדם את הכוח לרדת לצפונות חלקיקי האטום, ועם ידע זה ניתן להפריח אפילו מדבריות ושטחים נידחים בקצב מואץ. ועוד, מלבד מזון, די בכמויות משאבי העולם הטבעיים כדי להעלות את רמת החיים באופן כללי בהוה ובעתיד, גם אם תוכפל האוכלוסיה פעמים רבות.

ניצול אוצרות הטבע, מתוך שלום ואחוה בין האומות, נמנע רק בגלל חילוקי הדעות הנובעים מצרות עין וחמדנות. אילו היה חלק קטן בלבד, מהמאמצים המושקעים במירוץ החימוש הגלובלי, מכוון לשיתוף פעולה בנושא חלוקת העושר טבעי שבמעבה האדמה ועל פני שטחה, היה האדם מגיע לרמת חיים העולה על כל ציפיותיו.

האומות החולשות על טריטוריות נרחבות מנסות להכניע את שאר העולם תחת שליטתן. מדוע? בגלל תאוות הרכושנות המופרזת - תולדת שאיפותיהן האנוכיות המעבירות אותן על דעתן. אילו היו מגיעות להכרה שהעולם איננו פרי מקרה מכני עיור, אלא מתנהל בהשגחה פרטית מושלמת של בורא נצחי, היתה מתרחשת מהפכה מוסרית.

בעידן החמרניות יזמים עסקיים ואומות כאחד נאלצים להתיחס אל סביבתם ואל זולתם כאל אוביקטים לניצול. המאבק התחרותי העז מאלץ אותם לחתור בדם קר ובחוסר התחשבות לקידום האינטרסים הבסיסיים שלהם, כי רק כך יוכלו להישרד. בשל החשש מהתחרות המסכנת את אמצעי הקיום ומאיימת באובדן הרכוש, האדם שקוע ראשו ורובו במירדף אחר האושר - שפע כלכלי - שלא יהיה לעולם מציאות בת קיימא. שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "אוהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת ה:ט). אולם, אם יכיר האדם באי-תלות שיפור מצבו החמרי ביזמתו שלו, וישכיל לתלותו ברצון האלוקים, כי אז ייעלם הדחף לצבור הון, שהוא המניע הראשי למאבק התחרותי. הדבר נכון באשר לאומות לא פחות מאשר בחיי היחיד. במצב של הכרה אוניברסלית בהשגחת ה' לא יהיה עוד מקום לדאגה מפני תחרות וכיבוש, והאדם יוכל ליהנות בשלוה מפירות עמלו.

הכרת האנושות בתלותה בהשגחת אלוקים תועיל גם ליחיד בחייו האישיים. כאשר ידעך הדחף המתגבר לרכושנות, תרוסן התפשטות המסחר והתעשיה. המוני בני אדם יזנחו את הערים הגדולות - מוקדי האפשרויות לגריפת הון. האדמה תשוב להיות מקור המחיה הטבעי, גישה בריאה הרבה יותר מבחינה פיסית וגם רוחנית.2 דרך אגב, זהו הפתרון היחיד לאיום המתמיד של הזיהום התעשייתי וההתאבדות האקולוגית, פירות הישגי התעשיה.

העיקרון המנחה בכלכלה ישוב להיות רמת חיים סבירה. התעשיות הבסיסיות יהיו בידי אנשים בעלי נטיה טכנית שהמניע לעבודתם איננו הפקת רווחים ותו לא. הגבלת היזמה בתעשיה ובמסחר תפחית את היצור התעשייתי, ותביא לעליית מחירי הסחורות. בכלכלה בריאה, המחירים הגבוהים יאפשרו למעסיקים לשלם שכר ליברלי יותר, וישחררו אותם מהלחץ שבעטיו התיחסו לשכיריהם כאל אוביקטים לניצול.

כאשר תיפסק החתירה לקראת שיפור חמרי, לא יהיה עוד היזם ממולכד בין שני כוחות מנוגדים. האחד הוא העליה הפרוגרסיבית של דרישות השכר וטובות ההנאה של העובדים, שלהוטים, כמוהו עצמו, אחר שיפור חומרי שלעולם אי אפשר לספקו במלואו. הכוח האחר הוא המאבק העז בין המתחרים בשוק שדורש שיפורים איכותיים וכמותיים ללא הרף, וגורם בכך להורדת השכר עד למינימום.

עם ההכרה הכללית בהשגחת אלוקים על היחיד, ישתחרר גם העובד מהשעבוד לשאיפה הבלתי פוסקת לשיפור רמת החיים במידה העולה על צרכיו האוביקטיביים, ויחל לשמוח בחלקו ובשכרו. בהשפעת האמונה בה' והכרת טובה על חסדו ישאף גם בעל ההון לשתף אחרים בעושרו, ויפתח רגישות למצבם הסוציאלי של עובדיו.

הפילוסופיה הכלכלית השלטת מקנה את התחושה שאדם זכאי ליהנות לבדו מפרי עמלו, ללא חובה כלשהי כלפי זולתו. אולם, כאשר נכיר בכנות בהשגחת ה' הפרטית על כל מעשה ידינו, לא נוכל עוד להתימר להיות בעלי רכושנו הבלעדיים הפטורים משיתוף זולתנו בהנאה ממנו. הכרת טובה לה' תתבטא בסיפוק צרכי ברואיו.

לסיכום, עם ההכרה הכללית בהשגחת אלוקים על היחיד, תושג רמת החיים הרצויה כתוצאה טבעית מהקדשת מאמצי האדם לעקרונות המוסריות הנעלים ביותר. האומות יחדלו לחיות בפחד זו מזו ומירוץ החימוש יפסק. הן יסתפקו במשאבים שברשותן, וכך יתגשם חזון הקיום המשותף בשלום.