מאמר בנושא 'מדוע פעמים רבות אנו רואים שדווקא אלו שמשקיעים את חייהם בעבודת ה', בתיקון המידות, בלימוד התורה ובקיום המצוות סובלים לכאורה כנגד כל ההבטחות הטובות שמוזכרות בתורה במפורש.

מבוא

בעיית 'צדיק ורע לו' נוגעת במקרים שבהם נראה לנו, קרוצי החומר, שישנן כביכול סטיות מן הצדק בהנהגת העולם. ראייה זו נובעת ממוגבלותנו; אנו מוגבלים מכדי לדעת מיהו הצדיק המושלם ובעל הזכויות ומיהו הרשע הגמור חסר הזכויות. גם אם נצא מתוך הנחה שהצדיק הוא צדיק גמור ובעל זכויות ובעינינו רע לו באמת, עדיין ייתכן שאותו 'רע' מוביל את האדם דווקא אל הטוב, הטוב האמיתי, הנצחי, בבחינת 'וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק' (שופטים יד, יד). וכן להפך, אם נצא מתוך הנחה שהרשע הוא רשע גמור ואין לו שום זכות, ואף על פי כן טוב לו, טוב של ממש, עדיין ייתכן שהטוב מובילו אל הגמול הרע, רע אמיתי, נצחי.

אחד מיסודות האמונה היהודית, מי"ג עיקרי האמונה שניסח הרמב"ם, הוא: "שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו". כלומר, קיימת מערכת אלוקית של מתן שכר ועונש. לא זאת בלבד שקיימים שכר ועונש, הם גם ניתנים בדיוק רב. כל צער, ולו הקל ביותר, שחווה האדם, ממכה קלה ועד בהלה גדולה, נמדד בדיוק נמרץ. גם צער הנגרם לקרובי המתייסר, או אפילו צערם של מי ששומעים מרחוק על אסון או על ייסורים, גם הם מחושבים בדיוק רב. אלא שחישוב זה אינו גלוי לעינינו, ולכן לא תמיד מתיישבים הדברים עם נתונים אחרים שאנו רואים בעולם, עם הצלחתם של אנשים לא-הגונים או עם סבלם של צדיקים.

אנו מצפים מההנהגה האלוקית שתנהל את העולם כך שהטובים יקבלו תמיד את השכר המגיע להם בגלוי, ושהרעים יסבלו בגלוי את העונשים המגיעים להם. אולם, הנהגה כזאת לא תיתכן. אילו כך היה, אז היו כולם עושים רק מעשים טובים כדי לקבל את השכר המידי הנראה לעין, והייתה ניטלת מהאדם הבחירה החופשית שבלעדיה אין תכלית לחיי העולם הזה. לכן, הקב"ה מסתיר מאתנו לעתים קרובות את מתן השכר האמיתי או את מתן העונש.

מערכת שיקוליו של בורא העולם היא גבוהה, רחבה ומקיפה לאין שיעור ממערכת השיקולים שלנו: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיה נה, ח); וכן "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (שמואל א טז, ז). אין לצפות שיגישו לנו הסבר משמים על כל בעיה מוסרית שקיימת בעולם, כי אין לאדם את הכלים האלוקיים הדרושים לקליטת הסבר מקיף ועמוק כל כך. כבר אמרו: "לו ידעתיו - הייתיו", כלומר - אם הייתי יודע ומבין את דרכי הנהגתו של הקב"ה, כבר הייתי אני במדרגתו.

נוסף לכל האמור לעיל, לייסורים יש תכלית. תכליתם של הייסורים יכולה להיות העמדת האדם בניסיון שבסופו של דבר ירומם אותו. ואכן, אנשים שעברו ייסורים והחזיקו באמונתם, יעידו שהרגישו קרבה רבה אל בורא העולם. ייסורים כאלו מחזקים את ההכרה שהעולם הזה הוא ארעי וחולף, ושהעיקר בו אינו צבירת נכסים חומריים, אלא דבקות בה' על ידי קיום מצוותיו.

בחוברת זו אנו מתכבדים להגיש בפניכם לקט נבחר מספרות חז"ל וממקורות אחרים בנושא 'צדיק ורע לו'. אנו מקווים, כי העיון והדיון שלהלן, כמו גם הניסיון, שנעשה בחוברת זו, להבין את מטרת הייסורים בעולמנו ואת התועלת הנובעת מהם, ייתנו תשובה מספקת.

אנו מאחלים לכם קריאה נעימה ומועילה.

פרק א.

תהיות על הסבל בעולם

מדוע באים ייסורים על האדם?. 9

גורל לעומת ייעוד. 10

גישת היהדות - התהליך מכוון על ידי ההשגחה. 11
מדוע באים ייסורים על האדם?

משה רבנו פנה אל הקב"ה וביקש: " הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ"

[שמות לג, יג]

מבואר בחז"ל כי משה רבנו שאל:

"מפני מה יש צדיק ורע לו ... ויש רשע וטוב לו"?

[ברכות ז]

אחת החידות שהיהדות התלבטה בהן משחר קיומה הוא עניין הסבל בעולם. אדון הנביאים כבר התחנן לאדון הכל, בעת רצון ובשעת נטיית חסד ורחמים, כי יאיר את עיניו בהלכה עמומה זו. דפק משה על שערי שמים וזעק: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ... הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ" (שמות לג, יג-יז). מדוע ולמה יבואו ייסורים על האדם? מדוע ולמה יסבול הצדיק ויצליח הרשע? מאז אותו בוקר מופלא, שבו התייחד הרועה הנאמן עם בורא העולם וביקש פתרון מקיף לשאלת השאלות, התחבטו בה הנביאים וחכמי ישראל במשך כל הדורות - חבקוק תבע את עלבון הצדק; ירמיהו, דוד בתהילותיו וקוהלת ישבו על מדוכה זו; ספר איוב מוקדש כולו לתמיהה עתיקת הימים וטעונת הסוד שעדיין מרחפת בעולמנו ותובעת את פיענוחה.

למה אפוא נותן הקב"ה לרע להשתלט על חלק מעולמו?

היהדות, החותרת לחוף מבטחים בעולם שסוע ומבותר מייסורי הקיום, המבקשת מענה לחידת פלאים של הסבל השולט למראית עין שלטון בלי מצרים, הגדירה מחדש בעיה זו, הגדרה שיש בה מן ההרחבה וההעמקה גם יחד. העמדת שאלת הסבל, טוענת היהדות, אפשרית היא בשני ממדים נפרדים: גורל וייעוד.

גורל לעומת ייעוד

בעולם ללא אמונה אמיתית (האמונה הנמצאת ביהדות), מביט האדם על הרע ללא הבנה, בתחושת אין אונים ובהשלמה עם גורלו האכזר. אחד מגדולי ההוגים בדור האחרון, כתב כי היהדות מבחינה בין קיום גורלי לקיום ייעודי, בין ה'אני' יליד הגורל ל'אני' בן הייעוד. בהבחנה זו צפונה תורת הסבל שלנו.

קיום גורלי מהו? זהו קיום מאונס, בבחינת "ועל כרחך אתה חי". קיום עובדתי, שלוב בשרשרת חוקיות מכנית, שהיא נטולת משמעות, כיוון או תכלית. קיום המשועבד לכוחות הסביבה שבה מצוי היחיד, סביבה שאליה נקלע על ידי ההשגחה מבלי שנמלכה בו.

על רקע זה צפה ועולה חוויית הרע בכל מוראה, ושני שלבים לה בישות הגורלית. בשלב הראשון כבול האדם-האובייקט בשלשלאות של קיום בעל כרחו. הוא עומד נבוך ומבולבל בפני המסתורין הגדול ששמו סבל. הגורל מתעלל בו. בשלב זה של מבוכה ואילמות, טמטום הלב ובלבול המוח אין האדם שואל כלל לעילת הרע ומהותו. הוא סובל בדממה ונאנק ביגונו. היגון השתיק את התלונה וכבש את השאלה והחקירה. התגובה הראשונית לסבל היא אפוא - הזדעזעות נפשית של הסובל.

בשלב השני באה הסקרנות האינטלקטואלית וחותרת להבנת הקיום ולחיזוק בטיחותו וביטחונו של האדם. או אז מתחיל האדם להתבונן בסבל ולהקשות קושיות חמורות. מתחקה הוא אחרי יסודותיהם השכליים של הסבל והרע, הוא משתדל למצוא את השלווה וההרמוניה בין החיוב והשלילה ולהסיר את חודה של המתיחות בין התזה, הטוב, והאנטיתזה, הרע, שבהוויה.

ודאי שעדותה של התורה על הבריאה, כי היא טובה מאוד, אמיתית היא. אולם אין הדברים אמורים אלא מבחינת ההצצה האין-סופית של היוצר. בהסתכלות החלקית של האדם הסופי, אין הטוב המוחלט שבבריאה נחשף. הניגוד בולט ביותר ואינו נתפס בביטול. ישנו רע שאינו ניתן לפירוש ולהבנה. רק תפיסת העולם בשלמותו יכולה לאפשר לאדם את ההצצה לתוך מהות הסבל. אבל כל זמן שהשגת האדם מצומצמת ומסורסת היא, ואין הוא רואה אלא קטעים בודדים בדרמה הקוסמית ובעלילה הכבירה של ההיסטוריה, אי אפשר לו לחדור לתוך כבשונו של הרע ולחביון הסבל.

משל למה הדבר דומה? לאדם המסתכל בשטיח נהדר, מעשה חושב, שציור מרהיב עין רקום עליו מצדו השמאלי, התחתון והגס. האם הבטה כזו יכולה להיות מקור לחוויה אסתטית נשגבה? לדאבוננו הגדול, אנו רואים את העולם מצדו השמאלי; לפיכך אין בידינו לתפוס את מסגרת ההוויה הכוללת שרק בתוכה אפשר לגלות את תכניתה ומהותה של פעולת הקב"ה. בקיצור, ה'אני' הגורלי שואל שאלה עיונית-מטפיזית ביחס לרע, אך שאלה זו אינה ניתנת לפתרון עם הכלים האנושיים המוגבלים העומדים לרשותו של השואל.