מהו מוסר? מהם ערכים? שאלות פילוסופיות מהן אלו תמיד היון למקור דיון, מאמר זה עוסק בגישת היהדות בעניניים אלו.

הפס הדקיק שבלבי
שמפריד בין טוב לרע,
אין לו קיום
בלי הברקים והקולות
ששמעתי בסיני.
[שירי זלדה, תל אביב תשמ"ה, עמ' 215]
שיר קצר זה מתאר את התסכול שבו נתון האדם החושב. הוא יודע שבלי מערכת ערכים ברורה השמה גבולות מוסריים נהיה האדם משולח רסן ופרוע. אולם, הוא גם יודע שהניסיונות הרבים של הוגי הדעות במשך כל הדורות למצוא מערכת ערכים שתקיף את כל צורכי האדם והחברה עלו בתוהו.
מתוך תסכול זה נבעו התפיסות הפילוסופיות השונות בדורות האחרונים, שקראו תגר על קיומה המוחלט של מערכת ערכים אחת ויחידה. בלשון העם מכונה גישה זו - 'כל אחד והאמת שלו'. היו שטענו שכעת, מש'התבטלה' האמונה הבלתי מסויגת באלוקים שהייתה רווחת, אין מקום למוסר כלל ואין טעם לנסות לגבש מערכת מוסר.
בחוברת זו נשתדל להבין מדוע מתלבט האדם בשאלות מוסר וערכים? במה הוא שונה משאר הנבראים? האם יכול האדם להגיע בעצמו לערכים מוחלטים? אם לא - מדוע? מה רע בתפיסה של 'כל אחד והאמת שלו'? ולבסוף, ניווכח לראות כיצד אותם "קולות ששמענו בסיני" מרווים את הצימאון האנושי למוסר ולערכים.
אלבר קאמי:
"לו גילתה המחשבה, במראות המשתנות של התופעות, יחסים נצחיים העשויים לסכם אותן תופעות ולסכם את עצמם לעיקרון אחד ויחיד - אפשר היה לדבר על אושר כזה של הרוח, שלעומתו ייראה אושרם של יושבי גן-עדן כחיקוי עלוב. געגועים אלה לאחדות, תאבון זה למוחלט, ממחישים את המהלך היסודי של הדרמה האנושית".
[המיתוס של סיזיפוס, עמ' 26]

פרק א.

האדם - יצור ערכי

להיות "בן אדם" 5
שורש התרבות האנושית 6

להיות "בן אדם"

בעולם החי פועל כל יצור על פי הטבע המוטבע בו (טבע - מלשון טבוע, חקוק). הנמלה ידועה כחרוצה, החתול ידוע בצניעותו ובניקיונו, היונה בנאמנותה לבן זוגה וכן הלאה. מעולם לא שמענו על נמלה החורגת מטבעה ויוצאת לחופשה מתוך עצלות; מעולם לא שמענו על חתול שאינו מכסה את צרכיו, או על חתול שאינו אוהב עכברים. כן הוא גם בעולם הצומח ובעולם הדומם - לא שמענו על עץ תפוחים המגדל לפתע אשכוליות, או על השמש או אחד הכוכבים המשנים את מסלולם או שובתים מתנועתם. יחיד הוא האדם בבריאה כולה אשר פעמים אומרים עליו שהוא מתנהג כ"בן אדם", ופעמים אומרים לו - "אתה לא בן אדם".
מאחורי הביטוי "אתה לא בן אדם" מסתתרת הציפייה מהאדם למצות את הפוטנציאל הגלום בו ולהיות "אדם". בנוסף לכך, חבויה באמירה זו הודאה שהאדם אינו "בן אדם" באופן טבעי ואוטומטי; אין מימוש ה"אדם" שבו אלא פוטנציאל שיש להוציאו מן הכוח אל הפועל. את הפסוק: "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב יא, יב), ביאר רש"י: מתוך ה'עיר פרא' (חמור קטן ופראי) צריך להיוולד אדם.
'אדם' ו'בהמה'
"וזהו עניין ה'אדם', שהוא בכוח ויוצא שלמותו אל הפועל, ולפיכך שמו ראוי לו שיהיה משתתף עם ה'אדמה' שהיא מיוחדת לצאת [להוציא] מן הכוח אל הפועל בפירות וצמחים ... והבהמה נקראת בשם 'בהמה' על שם 'בה מה?', רצה לומר כי שלמות דבר שנברא עליו נמצא בה, אף על גב שאינו שלמות גמור, מכל מקום דבר זה נמצא עמה [מהותה נולדת עמה] וזהו 'בה-מה?' ".
[מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ג]
כותב פרופ' אהרון קציר: "מחקר השימפנזה מוליך למסקנה ברורה שאצל היצורים קרובי האדם קיימת מערכת שלמה של מצוות 'עשה' ו'לא תעשה' העוברות בתורשה. כלומר, ביסוד ההתנהגות המוסרית [של בעלי החיים] מונחים נתונים ביולוגיים. לאור ממצאים אלה אין מנוס מן השאלה: אם מקורה של המערכת המוסרית הוא ביולוגי, אם להבחנה בין טוב לרע ולמושגי הצדק, היושר, ההגינות, הכבוד והאצילות שורשים עתיקים בעולם החי, מדוע כה פגומה התנהגותו המוסרית של המין האנושי? מדוע לעתים כה קרובות האדם הוא פחות מוסרי מן השימפנזה?" (בכוּר המהפכה המדעית, עמ' 85).
אדם –נִדמה לעליון
"ויקרא שמו בעצם 'אדם' מלשון 'אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן' (ישעיהו יד, יד), 'וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם' (יחזקאל א, כו). ואם הוא מפריד עצמו מן הדבקות אז נקרא 'אדם' על שם האדמה אשר לוקח משם. ... אמנם שֵם אדם המורה על 'אדמֶה לעליון' זהו עיקר התכלית, כי הרע לא נברא רק בעבור הטוב".
[תולדות ה', א]

שורש התרבות האנושית

ההכרה בייחודיותו של האדם היא שורש התרבות האנושית לגווניה. התרבות האנושית, באשר היא, מנסה כבר אלפי שנים לעצב את דמות האדם האידאלית שיש לחנך אליה. דמות מופת זו, שכה נאבקים על עיצובה, אמורה להיות מושא הערצה וחיקוי. הניסיון לעצב דמות אדם אידאלית יסודו בדרישה למשמעות הקיימת בנפש האדם. אדם החש כי יש משמעות לחייו פועל מתוך תחושה שהוא מגשים את עצמו ומשלים את ה"אדם" שבו. בהעדר משמעות, חיי האדם חסרי טעם ונעדרי כיוון, והדבר מביא לידי תסכול האדם ודיכוי רוחו, שכן בתוך תוכו הוא צמא לגלות ולהגשים את ה"אדם" שבו.
לא במקרה מוצאים אנו דווקא אצל בני נוער נטייה להעריץ ולנסות לחקות דמויות מפורסמות - יהיו אלה דמויות מעולם הקולנוע, הספורט, הפוליטיקה או הרוח. בגיל שבו הנער מתנער מן הילדות מתעורר בו הרצון להגשים את המשאלה הקיימת בנפש האדם להיות "אדם". אם לא הצליחו מחנכיו להעמיד למול עיניו דמות אדם בעלת תוכן אמיתי, ייגרר הנער הצעיר, בעל כרחו, אחר דמויות מפוקפקות, ובלבד שהצורך למשמעות ולערכים יבוא על סיפוקו.