מאז ומעולם נשען עם ישראל על אמונתו בחכמי התורה. התורה היא יסוד קיום העולם כולו, וגדולי התורה השולטים בכל מכמניה, הם היחידים הרשאים להכריע בשאלות שעולות על הפרק, קטנות כגדולות. הפרט והכלל, יחיד ורבים, ניגשים מאז ועד היום לשאול את דעתם של גדולי התורה ועל פיהם יישק כל דבר.

בכל הדורות היה עם ישראל אמון על עיקרון זה בלי לנטות ממנו ימין או שמאל. אמונת חכמים - האמונה שדעת חכמי התורה היא הקובעת בכל עניין, ברוחניות ובגשמיות, הייתה מושרשת בלבות כלל ישראל. אחת ידעו בקהילות ישראל: דעת גדולי התורה היא הנכונה. כמו כן ידעו כי השומע לדעת גדולי התורה זוכה לברכה והצלחה בענייניו. וכך, לא רק בענייני הלכות הקפידו לשאול את דעתם של גדולי תורה, אלא אפילו בעניינים גשמיים, כגון מסחר, נהגו להתייעץ עמם. כאז כן עתה, גם כיום זהו יחסו של ציבור שומרי התורה לחכמיו.
עין בעין ניתן לראות כי בתפוצות ישראל שבהן הייתה אמונת החכמים חזקה, ובעקבותיה קיבלו בני הקהילה את ההנהגה הרוחנית של חכמי התורה וצדיקי הדור, צעד הציבור, מלומדים ופשוטי עם, עשירים ועניים, בדרך התורה. כזו הייתה השפעתם של ה'בעל שם טוב' ותלמידיו במדינות מרכז אירופה ומזרחה, של הרב אבוחצירא והרב טולדנו במרוקו, של הגאון מווילנה ותלמידיו בליטא וברוסיה הלבנה, של הרב חיים פלאג'י ובנו הרב אברהם פלאג'י בטורקיה, של החת"ם סופר וצאצאיו בהונגריה ושל הרב יוסף חיים, ה'בן-איש-חי', בעירק. כאשר היו קהילות ישראל קשורות למנהיגים הרוחניים, הן דבקו בתורה ובמורשת הרוחנית. לא כן היה במדינות צפון אמריקה ודרומה ובחלקים מרוסיה ואירופה המערבית, שחסרו את קבלת מרותה של ההנהגה הרוחנית - שם הלך העם והתבולל.
דורנו הוא דור שנותר לפלטה מהצרות אשר עברו על עמנו בעת האחרונה. גלים זדוניים מאיימים גם כעת לבלוע אותנו באלף ואחת דרכים. כמו כן, מתאפיין דור זה במערכת התקשורת ההמונית; מערכת זו חושפת את האדם למבול הפרעות המשבשות את דעתו והוא עלול להיכשל בסוגים שונים של מכשולים. לפיכך, היום יותר מתמיד, חשוב מאוד להקפיד על קיום מצוות אמונת חכמים וקבלת דעתם - שהיא דעת תורתנו.
בחוברת זו ריכזנו היבטים שונים של נושא זה, שמנו דגש גם על הצד המעשי של אמונת חכמים בזמננו, וכן הוספנו הנחיות ועצות כדי להקל על כל אחד לקיים את המצווה הזו ולהפיק ממנה את מלוא התועלת.

המקור בתנ"ך למנהיגותו של גדול בתורה

בזכות התורה מתקיים העולם כולו ובכלל זה גם עם ישראל. תפקיד המנהיגים הוא להנחות את העם בדרך החיים הנכונה. עליהם להיות קשורים בקשר הדוק לתורה, להיות בקיאים בפרטיה, ולשמש דוגמה לדרך היישׂום הנכונה של התורה בכל מצב.

המקור לכך שמנהיגי עם ישראל, בכל מקום ובכל עת, הם גדולי התורה, נמצא בחומש 'במדבר'. התורה מספרת שמשה רבנו, מנהיג ישראל, ביקש לפני פטירתו מאת הקב"ה כי ימנה מנהיג חדש לעם ישראל במקומו:
"וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אלקי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה" [במדבר כז, טו-יז]

הקב"ה נעתר לבקשה והורה למשה למנות את יהושע בן נון, תלמידו המובהק, יורש ההנהגה של עם ישראל:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו... ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה: [שם, יח-כא]

יהושע היה הבכיר שבתלמידיו גדולי התורה של משה רבנו:
"כי היה הגדול בתלמידי משה רבנו. ויקראו לו 'בינון', כלומר הנבון, כי אין נבון וחכם כמוהו". [פירוש הרמב"ן על שמות לג,יא]
זאת, בנוסף למעלותיו הרבות האחרות של יהושע.
היכן ציווה הקב"ה לשמוע בקול גדולי התורה?

בספר 'דברים' אנו מוצאים את הציווי האלוקי לשמוע בקול חכמי התורה ולשאול את דעתם בעניינים שונים:
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלקיךָ בּוֹ וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט". [דברים יז, ח-ט]

הקב"ה מצווה עלינו באופן מפורש לשמוע ולציית לכל אשר יורו אותנו חכמי התורה:
"וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". [שם, י-יא]

ה'חזון-איש' זצ"ל, הרב אברהם-ישעיהו קרליץ, אמר כי חכמי התורה ניתנו לעם ישראל כדי שהעם ישמע להוראותיהם:
"...היחידים ששתלן [הקב"ה] בכל דור - להורות חוקיו ומשפטיו לישראל". [קובץ אגרות למרן ה'חזון איש' זצ"ל, א, מכתב לג]
הוכחה ברורה לחובה לשמוע בקול החכמים אנו מוצאים גם בנוסח הברכות שאנו מברכים בכל יום. בקיום מצוות רבות מברכים: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו..".. שואלים חז"ל (שבת כג, א): היכן ציוונו על המצוות שאינן מפורשות בתורה שבכתב? למשל, איננו מוצאים ציווי על נטילת ידיים בתורה שבכתב; אם כן, היכן ציוונו הקב"ה על כך? התשובה היא כי נצטווינו על כך בהוראת התורה: " לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ " (דברים יז, יא). התורה מחייבת אותנו לשמוע לדברי החכמים בכל "אשר יגידו לך". חכמי התורה הם שביארו לנו את חיובנו גם באותן מצוות אשר לא הוזכרו בפירוש בתורה. דברי החכמים הם כדברי התורה שבכתב וקולם הוא כקול התורה.

כך פוסקים בשמים

הרב שולזינגר שליט"א נכנס ביום ב', ז' בסיוון תשמ"ח, לפגישה עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל יחד עם תלמיד-חכם אחר כדי לשאול שאלה.
השיב לו מרן על אתר: "מה ספק יש בדבר? הלא 'כבר הורה זקן', הסטייפלר [רבי ישראל יעקב קנייבסקי זצ"ל], שזה בסדר, ואנו סומכים על הסטייפלר בכול, בשאלות החמורות ביותר שבתורה. זו היא ההלכה וכך פוסקים בשמים, ואין כאן שום שאלה כלל..".
לאחר זאת הוסיף מרן הגרא"מ שך זצ"ל: "אתם צריכים לדעת שבזכות האמונה שאתם מאמינים בדבריו הקדושים של הסטייפלר, שהם תורת אמת, תזכו שהכול יהיה טוב אצלכם..". [פניני רבנו ה'קהילות יעקב', חלק שני, עמ' לה]
המצווה לשמוע לדברי חכמים נוהגת גם בזמננו
מצווה זו נוהגת גם בזמננו. וכך מבאר ספר ה'חינוך':
"עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו ... ובכל דור ודור גם כן - שנשמע אל החכמים הנמצאים ... ומצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן". [ספר ה'חינוך', מצווה תצו]
וכן כותב ספר ה'חינוך' גם על מצוות 'ועשית ככל אשר יורוך':
"בכלל המצווה גם כן, לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצוות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו".[שם מצוה תצה]

הבסיס לאמונת חכמים - האמונה בנותן החכמה

היסוד של אמונה בחכמים הוא חלק בלתי נפרד מהאמונה בקב"ה, שהיא כמובן מיסודות הדת היהודית. אמרו חז"ל על הכתוב: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא):
"אם במשה האמינו, קל וחומר שהאמינו בקב"ה'?! אלא בא זה ללמדך, שכל מי שמאמין ברועה נאמן, כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם". [מכילתא בשלח]
יסוד זה נאמר לא רק לגבי משה רבנו, אלא גם לגבי שאר הרועים הנאמנים, חכמי התורה שבכל דור ודור. האמונה בחכמים משמשת מנוף ועלייה למצווה הנשגבה של אמונה בה'. חז"ל התכוונו לומר שמצוות האמונה בקב"ה ומצוות אמונת חכמים קשורות זו בזו והן בלתי נפרדות; אמונת החכמים משמשת כמבוא לאמונה בה'. זאת בא הכתוב ללמדנו - שמי שמחזיק בזה, זוכה ומגיע גם לזה, כי אמונת ה' ואמונת חכמים אינן אלא אחת. לא ניתן להפריד בין אמונת חכמים לאמונה בקב"ה, מכיוון שהאמונה בחכמים היא הוכחה לשלמות האמונה בקב"ה, אשר הפקיד את החכמים על הוראת דרכי התורה והנהגת עם ישראל.