לא בכל יום מצליח הישג טכנולוגי לזעזע טיעון פילוסופי וותיק, אבל בנייתו של החיידק המלאכותי הראשון בהיסטוריה מציין את אחד האירועים הנדירים הללו

התקשורת המדעית רוגשת בימים אלו בעקבות בנייתו של מה שזכה לכינוי "היצור המלאכותי הראשון בהיסטוריה". עיתונאים יוצאים מגדרם כדי להדביק למאורע תיאורים בומבסטיים ככל האפשר, החל מ"בריאה יש-מאין" ועד "מהפכה בעולם המדע". חתן השמחה הוא חיידק קטנטן הנושא בכינוי "סינטיה" על שם היותו החיידק הסינטטי הראשון. דר' קרייג ונטר ואנשי צוותו בנו אותו על ידי צירוף של למעלה מחצי מיליון בסיסי דנ"א שהורכבו למחרוזת אחת ארוכה. הגנום המלאכותי השלם הוכנס לתוך מעטפת של חיידק קיים, וכך בא לעולם היצור המלאכותי הראשון בהיסטוריה.

האם אכן מדובר בהישג מהפכני?

כאשר בוחנים את הדברים מקרוב מתברר שקרייג ונטר לא בדיוק בנה חיידק חדש. בפועל מה שהוא עשה היה להעתיק את הגנום של חיידק קיים, בסיס אחר בסיס, עד שהרצף הגנטי כולו הושלם. יתירה מכך, כדי שהגנום המלאכותי יתפקד בהצלחה החדיר אותו ונטר לתוך גוף קיים של חיידק שכבר מצויד בכל המנגנונים הנחוצים לפענוח דנ"א ולבניית החלבונים הדרושים לתא החי. במילים אחרות, קרייג פתר את המבחן בהצלחה, אבל רק בגלל שהוא הציץ לדף התשובות של התלמיד שישב לצידו.

ולמרות זאת אי אפשר לזלזל בהישג. אחרי 15 שנות יגיעה, השקעה כספית אסטרונומית, צוות של ביולוגים, ושימוש במשאבים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר שמדע הגנומיקה מסוגל להעמיד לרשותו הצליח ונטר סוף-סוף לשחזר בכוחות עצמו חיידק אחד קטנטן.

מלבד עצם ההישג הטכנולוגי שבדבר, בנייתו של סינטיה משמעותי מבחינה אחת נוספת. עולם הטכנולוגיה ועולם הפילוסופיה נמצאים על פי רוב בקצוות הפוכים, אפילו מנוגדים, של הספקטרום האינטלקטואלי. לא בכל יום מצליח הישג טכנולוגי לזעזע עקרון פילוסופי וותיק, אבל בנייתו של סינטיה מציין את אחד האירועים הנדירים הללו.

מאז שחר ההיסטוריה הבחין האדם שהעולם בו הוא חי, ובפרט עולם החי עצמו, מצטיין ברמה גבוהה מאוד של סדר. העין האנושית, כנף הציפור, מערכת התהודה של העטלף - כולן דוגמאות קלאסיות של סדר עילאי בפעולה. כמובן שקיומו של סדר מצביע, או לכל הפחות מרמז, על נוכחותו של מסדר. מכאן כבר קצרה הדרך למסקנה הפילוסופית שקיימת ישות שתכננה את העולם. "טיעון התכנון" כפי שהארגומנט הפילוסופי הזה כונה, המשיך להתגלגל לכל אורך ההיסטוריה האינטלקטואלית של האדם – החל מ"משל הבית" שבו השתמש רבי עקיבא בויכוחו נגד המינים של זמנו ועד "משל השעון" בו נקט המלומד האנגלי פאליי במאה ה-19 לצורך אותה מטרה.

אבל לפני שלוש מאות שנה נראה היה שטיעון התכנון ספג מהלומה מוחצת מידיו של סקוטי חד-מחשבה בשם דיויד יום. יום העלה סדרה של טיעונים פילוסופיים שערערו על תוקף טיעון התכנון. בין היתר טען יום שטיעון התכנון מבוסס על אנלוגיה פסולה. נוכחותו של שעון אכן מעידה על פעולתו של שען שכן הניסיון האנושי מלמד אותנו ששעונים נוצרים על ידי שענים ולא בידי אף גורם אחר. אולם יצורים חיים הם כבר סיפור אחר לגמרי. מעולם לא ראינו פעולת בניה תבונית של אורגניזם חי, כך טען יום, ועל כן אין אנו רשאים להסיק מקיומו של יצור חי על קיומו של גורם תבוני שתכנן אותו.

מאז זמנו של יום הועלו לא מעט טענות נגדיות שערערו את טענתו של יום נגד היסק התכנון, אבל כעת בא קרייג ונטר והנחית את מכת החסד. יותר לא יוכל יום להסתתר מאחורי הטענה ש"איש לא ראה בניית אורגניזם חי בפעולה". מעתה, החיידק והשעון שייכים לאותה קטגוריה. שניהם מייצגים מערכות טכנולוגיות בעלות רמת ארגון גבוהה הנבנות על ידי גורמים תבוניים.

השעון מעיד אפוא על שען. והחיידק, על מה הוא מעיד? אם העתקתו של תא חי פשוט מצריכה תכנון גאוני ברמה שקרייג וינטר ואנשיו השקיעו, מהי רמת התכנון שנחוצה לבניית תא חי משוכלל אף יותר?

קרייג ונטר זכה אפוא להיכנס לדפי היסטוריה כממציא החיידק המלאכותי הראשון, ותוך כדי כך הפיל את אחד העמודים הפילוסופים הישנים שהציב דיויד יום לפני שלוש מאות שנה.

לא רע בשביל חיידק אחד קטנטן.

שתף מאמר זה: