אנחנו מפרסמים כאן את החוברת בית המשפט העליון וערכי דת ומסורת - ניתוח כיוונים ומגמות, 1993-2001

יו"ל ע"י המחלקה למחקרים ופרסומים

© תשס"ד -2004

כל הזכויות שמורות ל-"מנוף - המרכז למידע היהודי"

רח' שפת אמת 10, ת"ד 31567 ירושלים 91313

טל: 02-5002322 פקס: 02-5002199

אין לצלם, להעתיק, לשכפל או לתרגם בכל דרך שהיא
את הפרסום כולו או חלקים ממנו ללא קבלת רשות בכתב
מ"מנוף – המרכז למידע יהודי"

עורכי המחקר

יצחק (הראל) הורוויץ

עו"ד דקלה דהן

יעוץ משפטי

עו"ד הרב שמחה מירון ז"ל

עו"ד גרשון הולצר

הראל בן-ארי (LL.M)

מנחה

ד"ר דניאל נשיא

בית המשפט העליון וערכי דת ומסורת

תוכן

מבוא.

בית המשפט העליון בישראל -סוביקטיביות או אוביקטיביות?

על המחקר.

תקציר המחקר.

הגדרות המחקר.

השערת המחקר.

מתודה.

הגדרות המחקר.

חלק א'

ניתוח פסיקות.

התפלגות פסיקות על פי הסיווג

התפלגות פסיקות באשכולות תלת-שנתיים.

ניתוח המגמה.

עתירות לשינוי הסטטוס-קוו הדתי

חלק ב'

השופטים.

פסיקות שופטים דתיים מול שופטים חילוניים.

הרכב בית המשפט העליון מול הרכב האוכלוסייה.

הדמיון במאפיינים של שופטי בג"ץ.

אחרית דבר.

נספחים.

נספח א - פירוט פסיקות, הרכב שיפוטי וסיווג פסיקות.

נספח ב - עתירות הנוגעות לסטטוס קוו הדתי

נספח ג - עתירות הנוגעות לשמירה על זכויות הפרט.

סימוכין

רשימת תיקים.

מבוא

בית המשפט העליון בישראל- סוביקטיביות או אוביקטיביות?

בעקבות אימוץ מדיניות שיפוטית אקטיבית היה בית המשפט העליון בשנים האחרונות לגורם חברתי רב-עוצמה ואף לפוסק מכריע בשאלות חברתיות ופוליטיות. מדיניות אקטיביסטית זו העולה, לדעת רבים, כדי נטילת תפקידי המחוקק בפועל ע"י בית המשפט, זכתה לתאוצה מזמן שהוכרזה "המהפכה החוקתית" ע"י בית המשפט העליון בתחילת שנות ה-90. למעשה מאז שודרג מעמדו של בית המשפט העליון במערך רשויות השלטון, ומרחב התימרון שלו גדל מאוד[1]. מדיניות ניצול מרחב התימרון התבססה עם מינויו של השופט ברק באוגוסט 1995 לנשיא השמיני של בית המשפט העליון.

על רקע זה הועלו טענות באקדמיה ובשיח הציבורי הישראלי[2], לפיהן בית המשפט העליון בישראל היה למייצגן של אידאולוגיות הנוגדות את ערכי הדת והמסורת היהודית. יש אף הטוענים שבית המשפט העליון הפך לשופרן של קבוצות פוליטיות מסוימות ובמקביל התעלם מקבוצות אחרות, בכללן קבוצות דתיות והמגזר המסורתי.

עוד טוענים כי הנשיא ברק אינו רק מעצב המדיניות השיפוטית בישראל גרידא, אלא אסטרטג חברתי נחוש וממוקד, המודרך ע"י חזון ואמונה, "מנהיג מעצב"[3], המשתמש בכלים משפטיים לצורך קידומם של רעיונות חברתיים[4]. כך, נטען כי הנשיא ברק הוא אידיאולוג ורפורמטור הרואה במשפט ובבית המשפט העליון מכשיר חינוכי ערכי להגשמת מהפכה חברתית ופוליטית, שמסיבות מובנות מעדיף לכנותה "מהפכה חוקתית"[5].

ניתן להצביע על מספר דוגמאות בולטות לאמור לעיל.

כך, עד למינויו שלהנשיא ברק, ההלכה הנהוגה בביהמ"ש העליון, כפי שנקבעה בפרשת וילוז'ני ובפרשת בעהם[6], היתה כי בסוגיות ממון המתעוררות אגב הדיון בענייני המעמד האישי יפסוק בית הדין הרבני עפ"י המשפט העברי, למעט מקרים בהם הופנה להוראת חוק ספציפית. בפסיקה מהפכנית, ביטל השופט ברק הלכה זו, תוך שקבעלהלן:

"... ניתן להסיקכי עמדתו הכללית של השופט אלון, שלפיה 'הדין הולך אחר הדיין' גם בעניינים אזרחיים, היא אימרת אגב"[7].

למעשה המשמעות היא ביטול ההכרעה לאור המשפט העיברי, והפניית הדיינים לדין האזרחי הכללי.

על דברים אלו כתב סגן נשיא בית המשפט העליון השופט (בדימוס) מנחם אלון:

"תם ונשלם, מהפכה חדשה באה לעולם! וכדרכה של מהפכה, הנשק הוא לא קונוונציונלי. אמירות ופסיקות קודמות של בית המשפט העליון, שהן גוף פסק הדין ויסודו, נהפכות לאמרות- אגב. ואם לאדי בכך, הרי, כך נקבע, אמרות אלה בטעות יסודן, ומן הראוי לסטות מהן. שומר משפט וירחק מהן! "[8].

פסקי הדין של הנשיא ברק בתחומים המרכזיים של חיינוהציבוריים הינם כלי נשק ומגדלורים אסטרטגיים בשדה המערכה על כבוד האדם ודמותה שלהחברה הישראלית.

כך גם בסוגיית הגיור. נפסק להלכה, כי יש להכיר בגיוררפורמי/קונסרבטיבי לצורך רישום במרשם האוכלוסין. על פסיקה זו כותב השופט אנגלרד בדעת מיעוט:

"התוצאה היא כימושג הגיור הפך מבעל משמעות נורמטיבית חד ערכית לעניין אמורפי לחלוטין. בכך נטל בית משפט זה על עצמו את המשימה לקבוע באופן עצמאי את התכנים ואת המסגרות המוסדיות של אקטיים דתיים מובהקים. לטעמי לא זו בלבד שזוהי משימה בלתי אפשרית, אלא מלכתחילה אין היא מתאימה למוסדות השיפוט של המדינה"[9].

היות ופסיקות ביתהמשפט העליון מסתמכות באופן טבעי על לשון החוק ועל עקרונות השיפוט, תמיד תיתכןהטענה (שאכן עולה בכל פעם שגורם כלשהו אוזר אומץ ומעיז לבקר את עבודת בית המשפט העליון) לפיה, לכאורה, בית המשפט אינו אלא פרשן קפדני של החוק, קרי אין לו אלא מילות החוק שלפניו ותו–לא, והוא מפעילן באורח טכני, כך שאין להלין עליו.

השימוש החוזר ונשנה במונחי "זכויות אדם"ו-"חרויות הפרט" מסייע להציג את ההליך השיפוטי, כהליך "נקי"או טכני, החושף נורמות או מיישמן, אך לא יוצרן. שיקול הדעת של השופט מוצג על כן,ככח שניתן לבעל הסמכות לבחור בין שתי חלופות או יותר, כשכל אחת מהחלופות היא כדין. לכך מצטרפת רטוריקת "ההנדסה החוקתית" של זכויות ואיזונים אנכיים או אופקיים בתהליך ההנמקה של פסק הדין[10].

ההנדסה החוקתית היא למעשה יציר כפיו של בית המשפט, שמשרטט לנגד עיננו רישום סבוך של היחסים בין המושגים השונים, ומציג אותו כתיאור שלהמציאות ולא ככינונה של המציאות הזאת[11].

אותו מיתוס לפיו הליך השיפוט הינו אובייקטיבי, נטול פניות חף משיקולים פוליטיים ומדיר רגליו מהכרעות ערכיות אינו בכדי. מחקרים שונים הצביעו על קשר ישיר בין אמון הציבור במערכת השיפוטית לבין האמונה שהשופטים פועלים בדרך מכאנית. מכאן, מובן האינטרס השיפוטי ביצירת "מסך – עשן" באשר להכרעות הערכיות שהשופטים מקבלים[12].

כיום האמירות לפיהן, בית המשפט העליון מערב ומקדם באופן מכוון עמדות וערכים אישיים בפסיקה ומכריע בעקביות בנושאים ערכיים, חברתיים ופוליטיים, באופן חד-צדדי כנגד ערכים ומוסדות שאינם משתייכים לקבוצת ההתייחסות הסוציולוגית שלו, כבר אינן נאמרות בחדרי חדרים.

דברים אלו מצאו תוקף גם בדבריו של נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק, לפיהם תוכנם של חוקים הנתונים לפרשנויות שונות ייקבע על פי "ההשקפות של הציבור הנאור בישראל"[13], וכי "על השופט לפנות אל ערכים כלליים ואוניברסלים המקובלים על הציבור הנאור בעת מתן הכרעה שיפוטית"[14]. את ההגדרה המקובלת ל"ציבור הנאור", סיפק עבורנו השופט ויתקון: "הכוונה לחלקהמשכיל והמתקדם בציבור"[15].

כך, כיום, באקדמיה ובציבור הישראלי, מושם דגש על לימוד רקעושל השופט, (ובכלל זאת המקום בו גדל ורכש את השכלתו, רקעו המשפחתי, מוצאו, מעמדו החברתי-כלכלי, דעותיו הפוליטיות וכדומה) כמפתח להבנת ההכרעות השיפוטיות ואף לצפייתן. מאחר שההתיחסות אל השופט היא כאל 'מהנדס חברתי', הרי שמקובל כי גורמים אלו הינם משמעותיים ביותר להכרעה השיפוטית. ההכרעה היא לא הכרח של "טכנאות משפטית". יש חלוקה בין תהליך ההכרעה כשלב ראשוני, ורק לאחריו יבוא תהליך ההנמקה. במילים אחרות, המטרה מסומנת סביב החץ, לאחר שהגיע ליעדו. הצגת השפיטה כאובייקטיבית - מטרתה לבסס מיתוס הכרחי שמאפשר לשופט לבסס את מעמדו ולקדם אתדעותיו דרך הפסיקה.

תגובה מייצגת, המשקפת הבנות אלו, קובעת להלן:

"בית המשפט, ובמיוחד של השופט ברק, הפך את הפרשנות המשפטית ליצירת אומנות. קשה לשכנע, כיהבחירה בין האלטרנטיבות הפרשניות האפשריות נעשית אך ורק בהסתמך על שיקולים אובייקטיבים, בלי נגיעה בהשקפת עולמו של השופט"[16].

ועוד...

"באמצעות פרשנות... תמרונים חוקתיים, הצליח בית המשפט לשמר את המתודולוגיה של הנדסה חוקתית.ההנדסה החוקתית יוצרת בחסות חזותה האובייקטיבית המעין מדעית מרחב המאפשר לטשטש ולהסוות הכרעות ערכיות."[17]

העוקב אחר הפסיקה בישראל בשנים האחרונות, ובמיוחד פסיקתו שלבית המשפט העליון, אינו יכול שלא לראות את הפיקציה הזאת, של אובייקטיביות שיפוטית מוחלטת, העומדת בניגוד הולך ומחריף עם המציאות החברתית הנוהגת. יותר ויותר מתגלה לעינו של המשקיף חד-העין הקשר בין פילוסופיית החיים של השופטים השונים לבין פסקיהם[18].

בבג"ץ קעדאן כותב הנשיא ברק:

"יש לדעת ולזכורכי אנו עושים כיום צעד ראשון בדרך קשה ורגישה. מן הראוי לצעוד בדרך זו עקב בצד אגודל, שלא נעמוד ונכשל אלא נתקדם בה בזהירות ממקרה למקרה לפי הנסיבות של כל מקרה.עם זאת אם הדרך תהיה ארוכה חשוב שנדע תמיד לא רק מאין באנו אלא גם לאן אנו הולכים"[19].

על דברים אלו כותב ד"ר שיין:

"דברים כדורבנות אמירות נבואיות חזוניות שח מי שמדבר בשם ההשגחה העליונה, ולא של שופט האמור להתמודד בסה"כ עם הסוגיה האקטואלית המונחת לפניו"[20].

על המחקר

מחקר זה מבקש לבדוק את עמדות בג"ץ ביחס לנושאי דתומסורת, ובנוסף גם את ההבדלים בין פסיקותיהם של שופטים דתיים לפסיקות שופטים שאינם דתיים או מסורתיים.

בדיקה זו מקיפה פסיקות שניתנו בתשע השנים שבין 1993-2001.שנת 1993 מסומנת כתחילת עידן ההשפעה המכרעת של ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון[21]. כדי להעניק תקפות ומהימנות למחקר, נכללו בבדיקה, ככל האפשר, שנים מלאות[22].

הנחת המחקר היא שאם תימצא שונות גבוהה בין פסיקות השופטים הדתיים לפסיקות השופטים החילוניים, יצביע הדבר על קשר בין עמדות אישיות לפסיקה.

המחקר כלל בדיקה ומיון של מאות פסקי דין על ידי צוות משפטנים ותחקירנים, מתוכם נמצאו 185 פסקי דין רלבנטיים.

במסגרת זו, נבדקו מגמות כלליות ופרטניות של בג"ץ הקשורות לנושא הנדון במחקר כדלהלן:

• נבדקו כל הפסיקות של בית המשפט העליון ונותחה מגמת הפסיקה.

• נבדקה עמדתו של בית המשפט העליון ביחס לסטטוס קוו הדתי.

• נבדקה מידת שיתוף שופטים דתיים בהליכים הקשורים לנושאי דת ומסורת.

• נבדק הרכב בית המשפט העליון בהשוואה להרכבהאוכלוסייה בישראל מבחינת המוצא, ההשתייכות המגזרית ומבחינת העמדות.

המחקר לווה בייעוץ של עורכי דיןוחוקרים. ברצוננו להזכיר לברכה, במיוחד, את עו"ד הרב שמחה מירון ז"ל שסייע והקדיש מזמנו לליווי המחקר מהיבטו המשפטי.

ארגון 'מנוף - המרכז למידע יהודי' מקווה שהמחקר וממצאיו יסייעו להבהרת תמונת המצב כיום לצד הגורמים לה. אנו תקווה כי מחקר זה ישמש בסיס למחקרים נוספים בתחום, וכמצע לדיון ציבורי.

תקציר המחקר

נבדקו פסיקות בית המשפט העליון בין השנים 1993-2001.

נמצא כי מאז שנת 1993 ועד שנת 2001, 64% מפסיקות בית המשפט העליון נפסקו בניגוד לעמדות דתיות מסורתיות מקובלות. בנוסף, אובחנה מגמת עלייה מובהקת במספר הפסיקות השליליות לערכידת ומסורת מ-50% בשנים 1993- 1995 ועד 80% בשנים 1999-2001. לעומתה ישנה מגמת ירידה בפסיקות החיוביות מ-33% בשנים 1993-1995 ועד 9% בלבד בשנים 1999- 2001.

במרוצת שלוש השנים שבין 1999-2001, 80% מהפסיקות בבית המשפט העליון הן מנוגדות לעמדות דתיות-מסורתיות הרווחות ומקובלות על רובו של הציבור הכללי במדינת ישראל.

עוד אובחנה מגמה מובהקת להיעתר לעתירות שעניינן שינוי הסטטוס קוו לרעת הצד הדתי, בד בבד עם דחייה מוחלטת של עתירות שעניינן שינוי הסטטוס קוו לרעת הצד שאינו דתי (80% נגד 20% בעד).

בבדיקת המקרים שבהם היו זקוקים אנשים המשתייכים למגזר החרדי להגנת בית המשפט העליון עקב פגיעת הרשויות, הוברר שבית המשפט לא הגן עליהם.

המחקר ערך גם השוואה בין פסיקות שופטים דתיים לפסיקות שופטים חילוניים. נמצא ש-66% מהפסיקות שלהשופטים החילוניים הן שליליות ביחס לערכי דת ומסורת ורק 23% מהפסיקות הן חיוביות. לעומת זאת: 52% מהפסיקות של השופטים הדתיים הן חיוביות ביחס לערכי דת ומסורת ו-31% הן שליליות ביחס לערכים אלו. נתון המצביע על מתאם השקפתי - אנטי דתי לפסיקות של שופטים חילוניים.

בנוסף, נמצא כי בעוד שבפסיקות בג"ץ בנושאים כלליים בממוצע היו חלוקי דעות בכ-10% מן הפסיקות, בנושאי דת ומסורת נמצא, כי השופטים החילוניים חלוקים רק ב-3% מן הפסיקות,לעומת השופטים הדתיים החלוקים ב-29% מן הפסיקות.

על פי המחקר, בית המשפט העליון הנו בעל הרכב שונה מאוד מזה של אוכלוסיית מדינת ישראל. כ-80% מהשופטים בבית המשפט העליון הם בעלי השקפה חילונית-ליברלית לעומת כ-40% מאוכלוסיית מדינת ישראל, כלומר, פי שנים לערך. 75% מהשופטים הם אשכנזים. מספרים אלו שונים מאד מהייצוג האמיתי של אוכלוסיית מדינת ישראל.

הגדרות המחקר

השערת המחקר

השערת המחקר היא, כי ישנו קשר ישיר בין עמדות אישיות של השופטים בבית המשפט העליון לבין פסיקותיהם בנושאי דת ומסורת. במילים אחרות, ישנו קשר ישיר בין אורח החיים המסורתי או הדתי, או החילוני-ליברלי של השופטים לבין עמדתם בפסיקותיהם בנושאי דת ומסורת. במידה שהרכב השופטים בבית המשפט אינו משקף את הרכב האוכלוסיה, נצפה למצוא הטייה בהתאם של תוצאת ההכרעה.

מתודה

המחקר בדק מאגר פסקי דין של בית המשפט העליון בין השנים 1993-2001, ומתוכם 185 נמצאו רלוונטיים למחקר כדנים בשאלות הקשורות לערכי דת ומסורת (על פי הגדרות המחקר כמפורט להלן). אנו ערים לעובדה, כי יתכן וישנם פסקי דין נוספים או החלטות שהסתיימו בהמלצות של השופטים שלא פורסמו במאגרי החיפוש שעמדו לרשותינו ועל כן אינם משתקפים במחקר. עם זאת, שקללנו במחקר את כלל פסקי הדין המשמעותיים בנושא. פסקי דין אלו סווגו על פי תוכנם, תוצאות הפסיקות והרכב השופטים הדן בהם. לאחר מכן נעשה ניתוח סטטיסטי אודות התפלגותם וניתוח המגמות המשתקפות מנתונים אלו.

רשימת 185 פסקי הדין הרלוונטיים מובאים ברשימת תיקים בסוףהמחקר, לצד פירוט עניינם והכרעתם.

הגדרות המחקר

ערכאה

בית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעורים, ובשבתו כבג"צ וכבד"מ.

תאריכים

ינואר 1993 עד דצמבר 2001, כאשר התאריך הקובע הוא התאריךהאחרון לדיון או תאריך מתן ההכרעה.

הליכים

בג"צ/דנג"צ/ע"פ/רע"פ/ע"א/רע"א/דנ"א/ביד"מ

תוכן התיקים

הליכים שעניינם ערכי יהדות דת ומסורת, משפט עברי ומוסדות דת,נושאים הנוגעים לאורח חיים של הציבור הדתי או המסורתי.

• לא הובאו בחשבון מקרים פרטיים של מתדיינים הנמנים על המגזר הדתי/מסורתי, אלא אםעניינם העקרוני נגע לעניין בעל אופי דתי או שניתן להצביע על מראית עין של איפה ואיפה בנובע מההשתייכות המגזרית, כמצוין בתיאור של הפסיקה בנספח א'.

• באשר לערעורים על בית דין רבני, לא הובאו מקרים שבהם הנושא פרוצדורלי או מנהלתי, זולת אם היה נושאו סמכות, או שהיה מעורב בנושא גם עניין עקרוני הנוגע לנושא הלכתי, כגון: תחולת המשפט העברי וההלכה, חינוך הילד על פי ערכים דתיים וכדומה.

סיווג פסקי הדין

הפסיקות סווגו לצורך הניתוח הסטטיסטי לשלוש קבוצות: פסיקות שליליות, פסיקות חיוביות ופסיקות ניטרליות.

הבדיקה אינה כוללת רק הכרעות, אלא גם הליכים אחרים (הליכי ביניים, כגון עתירות למתן צו על תנאי).

הסיווג של תוצאות ההליכים הנו כדלהלן:

פסיקה שלילית (ש)

• פסיקה שעניינה דחיית ערך, נורמה או מוסד דתי מסורתי. זאת במקום שהערך הינו מובהק, אפילו ללא מתדיין דתי, ושהפסיקה שוללת או סותרת את הערך הנדון.

• פסיקה הכוללת שלילה מפורשת של ערכים יהודיים ודחיית המשפט העברי.

• פסיקה שמשמעה שינוי הסטטוס קוו הדתי במדינת ישראל באורח הנוטה לכיוון הנורמות החילוניות.

• פסיקה נגד בתי הדין הרבניים, בעילה של חוסר סמכות[1].

פסיקה חיובית (ח)

• פסיקה שעיקרה אימוץ ערך דתי או מסורתי.

• פסיקה המאמצת את המשפט העברי.

• פסיקה שעניינה קבלת עתירה נגד פגיעה במוסד או בערך דתי או מסורתי.

• פסיקה שמשמעה שינוי הסטטוס קוו הדתי במדינת ישראל באורח המוטה לכיוון הנורמות הדתיות.

פסיקה ניטרלית (נ)

• פסיקה שאינה מכריעה בין דחייה או קבלה של ערך דתי או מסורתי.

• פסיקה המתייחסת לערך או מוסד דתי אך נימוקיה טכניים בעליל, אין בה אמירה עקרונית והיאמופעלת בדרך כלל באותן נסיבות גם בעתירות בנושאים אחרים.

• פסיקה אשר עניינה הסטטוס קוו הדתי במדינת ישראל ואשר לא התקבלה בה כל הכרעה הנוגעת לשינויו.

הערות כלליות

יש לשים לב שמקרים של פשרה או מקרים של קבלה חלקית שלעתירה, לא הוגדרו בהכרח כ-'ניטרליים'. מקרים אלו יכולים לבסס שינוי בסטטוס קוו, ובהתאם להיכלל בהגדרות הפסיקות החיוביות או השלילות. לפיכך, מקרים של פשרה בין צדדים הכוללים שינוי של הסטטוס קוו הדתי נכללו בקטגוריה החיובית או השלילית, עפ"י תוכנם ולא בקטגוריה הניטרלית.

כמו כן יש לשים לב, שבמקום שבו נדחו עתירות נגד מוסדות או ערכי דת, שיקול הדעת אם לכלול את המקרה בקטגוריה הניטרלית או החיובית מורכב וטעון עיון בגוף הפסיקה.

בדרך כלל, כאשר נימוקי הפסיקה כוללים אימוץ הערך או סמכות המוסד, סווגה הפסיקה כחיובית, על אף שהפסיקה אינה אלא דחיית העתירה. במקום שבונ ימוקי הדחייה נעוצים בשיקולים אחרים סווגה הפסיקה כניטרלית.

סיווג בפסיקות הנספחות לתיק מרכזי

ישנם מקרים שבהם פסיקות הנספחות לנושא המרכזי עולות לדיוןאו שצו על תנאי הופך לפסק דין בשלב מאוחר יותר. במקרים אלו לא צוינו, על דרך כלל, שני ההליכים כהליכים נפרדים.

נושא נוסף שנבחן במחקר הוא בדיקת עמדות השופטים בעלי תפיסתעולם מסורתית במסגרת בהרכב.

לא ראינו לנכון להבדיל בנושא זה בין שופט יהודי לשאינו יהודי כאשר יש זהות בין ערכים מסורתיים יהודיים ומוסלמיים, וראה עוד בנספח א'.

לסיום, נמליץ לעיין בנספח א' המציג את הפסיקות ואת סיווגן לפני העיון בגוף המחקר.

הערה אודות עיגול מספרים

לנוחיות הקריאה והבנה של טבלאות המחקר, עוגלו המספרים בחישוב האחוזים למספר השלם הקרוב ביותר (למשל, 17.6% עוגל ל-18%). עקב כך, אפשר וסיכום האחוזים המוצגים ינוע בין 99% ל- 101%.

לדוגמה, 17.6% + 11.6% + 70.8% = 100%,
אך בעיגול: 18% + 12% + 71% = 101%.