חושבים שאתם קיימים? אל תהיו בטוחים בכך. שלמה זנד מצא פתרון מקורי לתעלומת קיומו של העם היהודי: הוא פשוט אינו קיים. מחקרים גנטיים חדשים מפריכים את טענתו.

 המבקר באולמות התצוגה של ה'בריטיש מיוזיאום' בלונדון נתקל במחזה עגמומי ונוגע ללב. ''אני, שלמנאסר הגדול מלך אשור, כובש העולם. החרבתי, בזזתי ושרפתי באש ערים לאין מספר'', זועקת נואשות כתובת אחת. ''אני פרעה רעמסס, האדיר והמפואר שבמלכי תבל'', מכריזה אסטלת ניצחון אחרת. ''הביטו וראו את גדלותי'', מתחנן מתוך האבן כורש מלך פרס. אבל איש אינו מקשיב ואיש אינו שומע. את כולם קברה ההיסטוריה תחת דיונות המדבר.
אם תירצו, זהו תמצית הפרדוקס היהודי. שלמנאסר, נבוכדנצר ופרעה מונחים היום מאחורי לוח התצוגה המוזיאוני, ודווקא היהודי, זה שחסרו לו התנאים המינימאליים להישרדות היסטורית, עמד במבחן הזמן. יש אפילו סיכויים לא מבוטלים שהשומר שגובה את דמי הכניסה למוזיאון הוא עצמו יהודי...
את תעלומת הקיום היהודי הגדיר היטב העיתונאי והסופר האמריקאי סמיואל קלמנס כשכתב במאמר מפורסם:

המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את העולם בהדר ושאון עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים... היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, ואיננו מראה סימני תשישות. מהו סוד חיי הנצח שלו?.

תשובות שונות ומגוונות הוצעו לשאלה זו, אבל אחת מהמקוריות שבהן היא זו שנתן פרופסור שלמה זנד, מומחה לתולדות הקולנוע וההיסטוריה האינטלקטואלית של צרפת מאוניברסיטת תל אביב. בספר שכתב ("איך ומתי הומצא העם היהודי?") טוען זנד שהתשובה לתעלומת הקיום היהודי פשוטה בתכלית: אין שום תעלומה מכיוון שהעם היהודי הוא לא יותר מאשר "פיקציה תרבותית" שהומצאה במאה השנים האחרונות.
לטענת זנד, מה שמקובל לכנות "עם יהודי" אינו אלא אוסף מגוון של קהילות דתיות שאין ביניהם כל שייכות גנטית או לאומית. רק לפני מאה וחמישים שנה, כך טוען זנד, בעקבות התגברות הלאומנות בגרמניה, החלו גם היהודים לראות עצמם כבני לאום משותף אחד. בין היתר הוא מסתמך על עבודתו של ארתור קסטלר ("השבט ה-13") שטען שמרבית יהודי אשכנז הם צאצאיהם של בני ממלכת כוזר שהתגיירו.
כצפוי התקבלו ספרו של זנד בהתלהבות מרובה בקרב כל שונאי ישראל למיניהם. העיתונאי הצרפתי ז'ק ג'וליארד קלע למטרה כאשר זיהה באופן מדויק את כוונת המחבר:

ספר נטול-מורא ומתועד היטב שמנפץ את מיתוס יחודו של העם היהודי שהשתמר בצורה ניסית בניגוד לכל יתר העמים האחרים.

לאחר שיצא בשלוש מהדורות בארץ, תורגם הספר גם לאנגלית, רוסית וצרפתית שם גם זכה לתואר "הספר הטוב ביותר" לשנת 2009 מטעם אגודת העיתונאים הצרפתית.
יש רק בעיה אחת קטנטנה שמעיבה על מצהלות השמחה של זנד ושל חבר מרעיו: המדע פועל לרעתם.
בשני מחקרים שנערכו על ידי גיל עצמון והרי אוסטרר מאוניברסיטת ניו יורק ("בני אברהם בעידן הגנומי") ועל ידי דורון בהר וריצ'רד ווילמס מבית החולים רמב"ם ומאוניברסיטת טרטו באסטוניה, ואשר פורסמו בשבוע שעבר, נחשפו ממצאים המעידים על זהות גנטית משותפת ליהודים ספרדים ואשכנזים וזאת למרות הגלות הממושכת שהפרידה בין שתי הקהילות. "לפי הממצאים שלנו רמת הקרבה הגנטית שבין שני יהודים גבוהה פי עשר מרמת הקרבה שבין שני אנשים שישלפו במקרה מרחובות ניו-יורק", אומר ד"ר גיל עצמון.
המחקרים הגנטיים גם תומכים בקווים הכללים של ההיסטוריה היהודית כפי שהיא מוכרת לנו עד היום. יהודי עיראק ואיראן מתוארכים מבחינה גנטית לקבוצות של יהודים שהתיישבו בבל ובפרס בין המאה השישית לרביעית לפניה"ס, תאריך שהולם יפה את מועד גלות בבל. יהודי אשכנז מתוארכים לקבוצות של יהודים שהגיעו לאירופה במהלך האלף הראשון לפנה"ס ויש בהם גם מרכיב לא-יהודי משמעותי (עד שלושים אחוז), נתון המוסבר בכך שלאורך הדורות הצטרפו לעם היהודי גרים רבים.
אפשר אפוא להירגע. עם ישראל חי וקיים, ולפי כל הסימנים גם ההיסטוריה שלו עדיין חיה ובועטת. נשארת רק שאלה אחת קטנה ומסקרנת: מהו הדבר שכל כך מפחיד את שלמה זנד? מהו הדבר שבשלו הוא וחבריו מוכנים להטיל ספק בשלושת אלפי שנות היסטוריה יהודית? מהי המסקנה שאליה הם בשום פנים ואופן אינם מוכנים לסבול?

שתף מאמר זה: