שמיטה

תשס"ח - 2007

תוכן העניינים

מבוא

פרק א מהי השמיטה?

פרק ב השמיטה כביטוי לעיקרי היהדות

פרק ג בין שבת לשבת הארץ

פרק ד התעלות תכונות הנפש

פרק ה לימוד תורה בשנת השמיטה

פרק ו סוד השביעית והגאולה

פרק ז ביטול מצוות שמיטה גורם לגלות

פרק ח הברכה המובטחת בשנה השישית

פרק ט נסי שומרי השמיטה

נספח 'שמיטה ברורה - הבית בשמיטה הלכה למעשה' 

מבוא

חכמינו ז"ל לימדונו:
"כל השביעין חביבין... בשנים - שביעי חביב, שנאמר: 'וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ' (שמות כג, יא) ... בימים - שביעי חביב, שנאמר:
'וַיְבָרֶך אֱלקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי' (בראשית ב, ג) ... בחודשים - שביעי חביב, שנאמר: 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ' (ויקרא כג, כד)".
[מדרש ויקרא רבה, כט, יא]
במצוות השמיטה כלולים רעיונות נשגבים החובקים זרועות עולם, וכן יש לה השלכות על סדר החיים הפרטי והציבורי.
בספר זה נסקור כמה היבטים של שנת השמיטה המתארחת אצלנו אחת לשבע שנים; נביא מקורות רבים המבארים את חביבותה של מצווה זו, את טעמיה ואת השלכותיה החיוביות על העם כולו.
אנו מאחלים לכם קריאה נעימה.

פרק א

מהי השמיטה?

• מהי 'שנת השמיטה'? • שמותיה של שנת השמיטה בתורה. • מהן המצוות שציוותה התורה בנוגע לשביעית?

נבאר מושגי היסוד הקשורים בנושא השמיטה.

מהי 'שנת השמיטה'?

התורה מדברת בכמה מקומות על החובה לשמור את שנת השמיטה. שנה זו חלה אחת לשבע שנים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶך וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמר כַּרְמֶך וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְך לא תִזְרָע וְכַרְמְך לא תִזְמר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְך לא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶך לא תִבְצר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ".
[ויקרא כה, א-ה]
"וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶך וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְינֵי עַמֶּך וְיִתְרָם תּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְך לְזֵיתֶך".
[שמות כג, י-יא]
"וְהייתה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְך וּלְעַבְדְּך וְלַאֲמָתֶך וְלִשְׂכִירְך וּלְתוֹשָׁבְך הַגָּרִים עִמָּך".
"וְלִבְהֶמְתְּך וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶך תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכל".
[ויקרא כה, ו-ז]

שמותיה של שנת השמיטה בתורה

התורה מכנה שנה זו בשמות: 'שביעית' 1, 'שמיטה' 2, 'שנת השבע' 3 ו'שבת הארץ' 4

מהן המצוות שציוותה התורה בנוגע לשביעית?

המצוות שציוותה התורה בעניין השנה השביעית נוגעות בשלושה תחומים: שמיטת קרקעות - הפקרת היבולים החקלאיים ושביתה מעבודת
האדמה.
שמירה על 'קדושת שביעית' שביבולים החקלאיים.
שמיטת כספים - ביטול חובות ההלוואה בין אנשים או בין גופים שונים לאחר סיום שנה זו.
"וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהו... וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְך אֶת אָחִיך תַּשְׁמֵט יָדֶך".
[דברים טו, ב-ג]
להלן נבחן את ענייני השמיטה ביתר פירוט.
1. שמות כג, יא; ויקרא כה , ד; ויקרא כה, כ.

2. דברים טו, א.

3. דברים טו, ט.

4. ויקרא כה, ב-ז.

פרק ב

השמיטה כביטוי לעיקרי היהדות

• שלטון הבורא ואדנותו. • האמונה בייחוד ה'. • אמונה בהשגחת ה' וביטחון בו. • השגחתו העל-טבעית של הבורא. • תורה אלוקית מן השמים. • קבלת עול מלכות שמים. • אהבת ה' ודבקות בו.
• השמיטה - מציאות חיים רוויית התמודדות.

שלטון הבורא ואדנותו

מצוות השמיטה מורה על שלטון הבורא על עולמו ועל שייכותו התמידית של העולם לבוראו. בל יאמר אדם כי העולם ניתן לשליטתו של האדם: "אני אמרתי לכם שתהיו זורעים שש ומשמטים לי אחת, בשביל שתדעו שהארץ שלי היא" 5.
כאשר נכנסו בני ישראל לארץ ישראל והשתלטו עליה, נוצר החשש פן יראו עצמם בעלים גמורים עליה ויתלו את הצלחתם בכוחם ובעוצם ידם. לפיכך, באה מצוות השמיטה בתורה בסמוך לכניסה לארץ: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'" (ויקרא כה, ב). פירש (שם) ה'כלי יקר':"כי באמת אני הנותן לך הארץ, ולא בחילך ירשת ארץ" 6. אם כן, הארץ ניתנה לישראל בתנאי זה - שיראו עצמם עבדי ה': "כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג).
פירוש 'כלי יקר' על התורה מבאר שעבודת אדמה רצופה במשך שש שנים עלולה לפגוע באדמה, להתיש אותה. מדוע אפוא ציווה ה' לעבוד את הקרקע שש שנים ולשבות רק בשנה השביעית? הוא עונה: "כי חשש הקב"ה פן בבואם אל הארץ יתעסקו בעבודת האדמה על המנהג הטבעי, וכאשר כביר מצאה ידם ישכחו את ה' ...
ויחשבו שהארץ שלהם היא והם הבעלים ואין זולתם. על כן הוציאם ה' מן המנהג הטבעי לגמרי, כי בשש שנים דרך האומות לעשות שני שנים זרע ושנה אחת בור, כדי שלא להכחיש חילה [לדלדל את כוחה של האדמה] והקב"ה אמר: 'שש שנים תזרע שדך' מדי שנה בשנה, ואני מבטיחך להוסיף כוחה שלא תכחיש.
ועוד נס בתוך נס - שאחר שזרעתה שש שנים, אם בשנה השישית לא יכחיש חילה הנה לכל הפחות לא יוסיף לה זה כוח, ואמר ה' - אדרבה, שבשנה השישית יוסיף לה כוח כל כך עד שנאמר: 'וציוויתי את ברכתי בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים'" 7.
ומה טעם דין הפקרת היבולים בשנת שמיטה? מסביר מחבר ספר 'שם משמואל': "לא משום תקנות עניים הפקירה תורה פירות שביעית, אלא להראות שחזרה הארץ אליו, יתברך שמו. על כן הפקיר אפילו לנכרים" 8. הסרת בעלות האדם מנכסיו מדגישה את אדנותו המוחלטת של הבורא: "ציווה, ברוך הוא, להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו, מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה, וכשהוא חפץ הוא מצווה אליו להפקירם" 9.

האמונה בייחוד ה'

כאשר עם ישראל מקיים מצוות שמיטה בארץ הוא מעיד בכך על ייחודו של ה'. כיצד? ישראל הוא עם אחד ואחדותו מקבילה לאחדות ה', כאמור בזוהר הקדוש: "הקב"ה וישראל חד הם". גם ארץ ישראל מיוחדת - היא יחידה בקדושתה מבין הארצות, והשנה השביעית מורה על אחדות וייחוד בהיותה סיום מחזור שנים אחד.
הפרות שהורעלו -הבריאו באורח מופלא תושב אחד המושבים, יהודי ירא שמים ששבת בשנת השמיטה, נתן בשדותיו לפני ראש השנה כמות ריסוס מוגדלת, כדי שלאיצטרך לרסס את השדה באופן האסור בשביעית. בבוקר שמחת תורה, בדרכו לבית הכנסת, הציץ לרפת ולהוותו ראה את פרותיו שוכבות ובטנן נפוחה. הוא חשש מאוד כי הפרות אכלו מעשבי השדה המרוסס והן עלולות למות. מה יעשה, יקרא לרופא? הרי חג היום, ועלול הוא לחלל חג! במר נפשו הוא נכנס לבית הרב מנדלסון זצ"ל וסיפר לו את שקרה. אמר לו הרב שיהיה בטוח שבזכות שמירת שמיטה לא יינזק. היהודי הלך רגוע לבית הכנסת ושמח ב'שמחת תורה'.במוצאי החג הוא הזעיק את הרופא. הלה בדק את מצבן ואמר כי אין מה לעשות, הפרות הורעלו, ובתוך 24 שעות הן ימותו. היהודי לא הזיל דמעה אחת על הפסד ממונו ולא חש לשכנים שאמרו לו: "המקום ימלא חסרונך". הוא היה בשלו: "הרב הבטיח לי שלא יקרה נזק!".
24 השעות עברו, והנה זה פלא, הפרות קמו מרבצן והתהלכו ברפת. הנס היה לשיחה בפי כל אנשי האזור.
["שמיטה בהלכה ובאגדה"]
כאשר מקיימים עם ישראל את השמיטה בארץ ישראל בא לידי ביטוי ייחודו של ה'. ייחוד זה נרמז בתורה בפסוקי השמיטה: "'שש שנים תזרע' - האותיות הסופיות במילים אלו מתחברות
ליצור את המילה 'שמע', שהיא תחילת פסוק הייחוד: 'שמע
ישראל'. בפסוק זה שש מילים, לומר לך שכל הזורע שש שנים ונח בשביעית, מעיד על ייחודו של הקב"ה שהוא יחיד, ועל שברא את העולם בשישה ימים ונח ביום השביעי. מכאן, שכל הזורע בשמיטה כאילו כופר בייחודו של עולם" 10.
אמונה בהשגחת ה' וביטחון בו שלטונו של ה' על העולם מתגלה בהשגחתו הפרטית ובהנהגתו הטבעית והנסית. השמיטה באה להורות לישראל עיקרים אלה. האמונה בהשגחת ה'
ומידת הביטחון בו הן יסודות לשמירת התורה כולה, ולכן השמיטה, המטפחת עיקרים אלה, היא מצווה שורשית ויסודית: "נראה לי כי מצווה זו - שורש ויסוד כל המצוות... וצריך להבין איך היא שורש האמונה ויסוד כל המצוות, ונראה לי... ומזה נראה השגחת ה'... ויבטח אדם תמיד בה'... והנה האמונה והביטחון הוא יסוד מוסד לכל התורה" 11.
"תכלית מצוות השמיטה, שיכירו הכל שהשם יתברך הוא המשגיח, הזן והמפרנס" 12.
אין כוונת מצווה זו לצמצם את הנאת ישראל מאדמתו, אלא להורות להם שקיימת השגחה אלוקית והנהגה נסית: "שלא תדמו כי אני בעין רעה אליכם, וחפץ שהארץ תושׁם [תהיה לשממה]. לא כן חלילה, שכל הנותן בעין יפה הוא נותן, וכל שכן אני הבורא הכל, הבוחר בישראל עמו, חפצי שתשבעו מטובה... רק זה מחוקותיה: 'ושבתה הארץ שבת לה'' (ויקרא כה, ב), שאתם הנכם אצלי כאנשי קודש וארצכם קודש... שזה מחוקי התורה המורים על השגחה והנהגה נסית" 13.
השמיטה היא אפוא מכשיר חינוכי כביר לטיפוח האמונה והביטחון: "טעם מצווה זו היא להשריש את ישראל במידת האמונה והביטחון בה'. שלא יעבדו האדמה כל שנה שביעית, אין זרע ואין קציר, ויסמכו על הנס שתעשה התבואה לשלוש השנים" 14.

השגחתו העל-טבעית של הבורא

עולמנו נוהג על פי דרך הטבע, כפי החוקים שהטביע בו הבורא. אולם, הנהגה זו יש בה משום סכנה לאמונה, שכן עלול אדם לשכוח כי ההשגחה האלוקית מניעה את הכל והוא יכול לתלות את כל המתהווה בנוהג הטבעי ובכוח האנושי. כדי למנוע סכנה זו באה מצוות השמיטה: "טעם מצווה זו להשריש את ישראל במידת האמונה והביטחון ... על כן הוציאם ה' מן המנהג הטבעי, שלא יעבדו את האדמה שנת שביעית" 15.
הדגשת העל-טבעיות של שנת השמיטה מתבטאת בפרנסה העל-טבעית המובטחת לקראת שנה זו. לפי ההבטחה האלוקית, האדמה תכפיל ותשלש את יבולה בשנה השישית בדרך נס. מדוע דרך נס? שהרי על פי המהלך הטבעי האדמה דלה יותר בסיום מחזור השמיטה.
מצוות השמיטה לא רק מונעת את הסכנה לאמונה בה'. בעומק הדברים, שמירת השמיטה משחררת את האדם מישראל מן השעבוד לדרך הטבע, וביכולתו להגיע לידי שחרור רוחני מלא. כיצד? ובכן, פעולתה של המחזוריות הטבעית בעולם היא כזו, שבסיומו של כל מחזור, היינו בשלב השביעי, באה התעלות ודבקות במקור העל-טבעי, בעולם הרוחני העליון: "הנה מצוות השמיטה היא כמעט חוץ לדרך הטבע - להיות זורע שנה אחר שנה שש שנים רצופות, שעל פי הטבע בשנה שישית לא הייתה צריכה תת כוחה כבשנים הקודמות, שכבר הוכחשה הקרקע. ומכל מקום הוא להפך, שעל זה נאמר: 'וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית', והוא מורה ששורה בארץ כוח למעלה מן הטבע. אם כן מצוות השמיטה היא ממוצעת בין הטבע, ובין למעלה מן הטבע. על כן היא מסוגלת להדביק את הטבע במה שלמעלה מן הטבע, ומביאה הברכה" 16.

תורה אלוקית מן השמים

מצוות שמיטה מהווה ראיה ברורה לכך שהתורה שבידינו היא מן השמים ולא נאמרה מפי משה ועל דעתו, חלילה. כיצד יכול היה משה להבטיח מראש כי הארץ תיתן תבואה למשך שלוש שנים, "וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים"
(ויקרא כה, כא), בניגוד לדרך הטבע? הרי יכלו בני ישראל לבדוק ולאמת את ההבטחה מיד עם היכנסם לארץ, ושום מנהיג לא היה מסתכן בזאת. אם כן, לא בהבטחה פרטית וכוזבת מדובר, כי אם בהבטחה שיכולה לבוא רק מפי ה' 17.

קבלת עול מלכות שמים

למעשה, חיזוק עיקרי האמונה מוביל לקבלת עול מלכות שמים, שהיא היסוד לתורה כולה. השביתה בשנת השמיטה היא תזכורת לקבל עול זה: "כדי שתדעו - ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכותו" 18. ההתגברות על הרצון לפעול והשבתת מלאכת הקרקע למשך שנה תמימה, יש בהן משום המלכת הבורא על העולם הגשמי התחתון: "'גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ' (תהלים קג, כ) - בשומרי שביעית הכתוב מדבר.
ולמה נקראו 'עושי דברו'? הלא הוא ביטול העשייה ושביתה!
אבל היא נותנת, על ידי שמבטל אדם כוח עצמותו לכוח הבורא יתברך להיות נמשך אחר דרך התורה והנהגת הבורא, על ידי זה מתגלה הנהגת הבורא יתברך... על ידי שרואה כרמו בוּר... ושותק, על ידי זה נקרא 'עושי דברו' שמתגלה הנהגה עליונה" 19.
השביתה מעבודת קרקע בשביעית אינה סבילה כלל ועיקר; יש בה משום המלכת ה', וכאמור, זהו היסוד לתורה כולה. בנוסף לכך, בשל המנוחה מעבודת האדמה מאפשרת שנת השמיטה פעילות יתרה של תורה ושל עבודת ה' (על כך בהרחבה בפרק 'לימוד תורה בשמיטה'): "שמיטה בארץ ישראל, שהיה כל עסקיהם בעבודת הארץ, ובשמיטה שבתו כל השנה כל ישראל ומניחים עסקיהם, שיהיו פנויים לתורה ועבודה" 20.

אהבת ה' ודבקות בו

האמונה והביטחון, קבלת עול מלכות שמים והעסק המוגבר בתורה המתקיימים בשנת השמיטה - כל אלה מעלים את האדם לדרגת אהבה ודבקות בה'. עזיבת העסקים הגשמיים על פי צו ה' והביטחון שתהיה פרנסה כמובטח מעוררים בלב האדם אהבה וכיסופים לאלוקים:
"בזה יוסיף אומץ לאהבה את ה' וליראה ממנו, בראות גדולתו שכך ציווה... תצמח בלבו מזה אהבה וחמדה גדולה לגדולת אלוקינו ב"ה כי הוא יכול לזון את בריותיו אפילו בלתי זריעה וחרישה" 21.
אהבת ה' והדבקות בו הן תכונות יסוד של האדם היהודי, אולם הן טמונות בתוכו ואינן מתגלות מפאת העיכובים הרבים של חיי החולין. שנת השמיטה נועדה להוציא אל הפועל את הכוחות הטמירים הללו ואת הגעגועים הקדושים של האדם לאלוקים. יש בכך צורך מיוחד לאומה היהודית שנשמתה מקושרת לקב"ה באופן נצחי, זהו הצורך לגלות בקרבה את המאור האלוקי בכל תוקף זהרו; ואם לא כל העת אזי לפחות לעתים מזומנות.
[המובאות בפרק זה לוקטו מתוך מאמרו של הרב בנימין אפרתי שליט"א, 'שביעית - ביטוי לעיקרי אמונה', אורייתא, כרך ט]

השמיטה - מציאות חיים רוויית התמודדות

יעקב (שם בדוי) הוא חקלאי מצפון הנגב שמגדל בעיקר פלחה, כלומר חיטה ושעורה, וגם אבטיח לגרעינים. בבעלותו קרוב לאלף דונמים, ויבולו הוא בעיקר גרעינים לבעלי חיים ומיועד לשיווק בארץ.
"בשנים טובות אני יכול להגיע להכנסה טובה מאוד", הוא אומר. "בשנים האחרונות היו קצת קשיים, היינו על גבול ההפסד. בדרך כלל אנחנו יודעים ששנה שישית היא שנה טובה, ובאמת היא הייתה טובה יותר ביחס לשנתיים הקודמות".
בפני אילו קשיים אתה עומד כמי שמחזיק בנכס כה גדול?
יעקב: "אנשים, שלצערי עדיין אינם שומרים שביעית, פונים אליי: 'תן לנו לגדל בקרקע שלך', ואז מתחילים הפיתויים.
אבל, כמה שמציעים לי הצעות, זה לא מדבר אליי, כי המחשבה של מצווה שמזדמנת אחת לשבע שנים, במיוחד כשיש לך את היכולת לקיים אותה, ובגדול, היא ערך שאין לו שווי בכסף; ערך מיוחד שרק בעל אדמה, שקשור לאדמה, יכול להבין אותו יותר מכולם. הרבה אנשים, שהפרוטה חשובה להם, ומצבם הכלכלי לא מי יודע מה, שומטים בכל זאת את הקרקע בשנה השביעית מתוך ידיעת חשיבות המצווה. שום היתר מכירה, שום כלום. באים אנשים ומנסים להציע להם כסף, הם לא רוצים לשמוע".
מה גרם סופית להחלטה שלך לגבי שמיטת הקרקע?
יעקב: "ידיעת ההלכה. אם בעבר חשבתי שהיתר מכירה הוא הנוהג, לימוד ההלכה גילה לי את חשיבות העניין. היכן שלימדו הלכות שמיטה, בעיקר בעזרתם של אנשי קוממיות, לא רק ביישוב שלי (ואגב בעת הצורך אף שלחו לי מישהו אישית הביתה), גרם הלימוד לחבב ולאהוב את המצווה, לרצות לקיים אותה כהלכתה ולדקדק בה מאוד. כך בכל המצוות: אדם שלומד ומבין את חשיבות המצווה, הרצון שלו לקיים אותה מתחזק".
ואתה מרגיש שאתה מפסיד משהו?
יעקב: "מבחינת כלכלית ערכו של הכסף יורד פלאים מול קיום המצווה. אדם שכל כך מצפה למצווה נדירה וייחודית עד שהיא מגיעה לידיו - הוא יתחיל עכשיו לעסוק במסחר ובשיקולים כאלה ואחרים? למרות שלפעמים מדובר בהרבה מאוד כסף. חשיבות של קרקע יכולה להיות גדולה, אבל כשמדובר במצווה שמונחת כאן על כף המאזנים, כבר אין לך שיקול דעת של זה כנגד זה. השיקול הכספי יורד מיד מהפרק".
יהודה פיינר ממושב תלמי אליהו הוא רכז אזור הדרום של 'המרכז הארצי לחקלאים שומרי שביעית'. הוא גם חקלאי, בעל חממות לגידול עגבניות, וזו השמיטה הרביעית שבה הוא 'גיבור כוח'. יהודה פיינר הוא האיש שעומד מאחורי שמירת השמיטה של יעקב.
איך הגעת אליו?
ר' יהודה: "את יעקב אני מכיר היכרות אישית. כבר בשמיטה הקודמת הוא היה מגיבורי הכוח האמיתיים. ביחד עם תושבים נוספים הוא הקים עולה של תורה במקום מגוריו, תלמודי תורה, בית ספר לבנות. הוא איש מאוד פעיל עם יראת שמים גבוהה. כבר בשמיטה הקודמת הוא שמר לפי כל הדקדוקים, ומדובר בשטחים גדולים מאוד, והניסיון גדול בהתאם".
אתה דופק בדלת ו... מה אתה אומר לאנשים כאלה?
יהודה פיינר: "לי יש יתרון, כרכז שהוא גם חקלאי ששומר כבר שמיטה רביעית: השפה היא יותר משותפת, אני יכול לדבר מתוך ניסיון, כאחד מהם, ולומר להם מה אני מרגיש כשאני משבית, מה ראיתי, אילו נסים ונפלאות ראו כל השומרים, וזה מושך. אנחנו לא מבטיחים להם כלום. רק ברכה של בורא עולם - ונדלק איזה ניצוץ בנשמה של כל אחד ואחד".
[אודי מור-זוסמן, 'אלה שלא השתמטו', "יתד נאמן" (מוסף לשבת קודש), פרשת שלח, תש"ס]
בריאותם הטובה של ילדי קוממיות בשנת השמיטה מעיד הרב מנדלסון זצ"ל: "עוד ראינו חסדי השם יתברך בילדינו. כי אף על פי שהירקות המותרות שהיו לנו בשביעית היו בצמצום גדול... והנה בשנת השמיטה בא כרגיל רופא הילדים האזורי לבדוק ולטפל בילדים. ובהיותו אצלנו בקוממיות שאלתיו על מצב בריאותם של ילדנו, ואמר לי כי מצבם ברוך השם בכי טוב ויפים הם בכוחם ובריאותם מכל ילדי יישובי האזור. לשנה האחרת כאשר שוב בא לבדוק את הילדים ושאלתיו על מצבם כנ"ל, ענה לי כי מצב בריאותם טוב כמו הילדים שבשאר המקומות, והראנו לדעת כי בשנת השמיטה הייתה סייעתא דשמיא מיוחדת".
ר' אהרן ברון זוכר את שארע במעשה זה עם הרופא: "הרופא האזורי, שהיה ממוצא בולגרי וחילוני מובהק, הגיע כדי לבדוק ולטפל בילדים. הרב ז"ל ניגש אליו ושאל אותו על מצב בריאותם כי הוא חשש, שמא המחסור החמור בירקות פגע בילדים. אולם הרופא השיב, כי הילדים בריאים וחזקים אף יותר מילדי האזור".

5. מדרש תורת כהנים, בחוקותי כו, לד. סנהדרין לט. ועיין רש"י שם.

6. פירוש 'כלי יקר' על התורה, ויקרא כה, ג.

7. שם ב.

8. פירוש 'שם משמואל' על התורה, ויקרא כה, ב.

9. ספר החינוך, מצווה פד.

10 . פירוש 'נחל קדומים' על התורה, ויקרא כה.

11 . פירוש 'כתב סופר' על התורה, ויקרא כה.

12 . פירוש 'קומץ המנחה' על התורה, ויקרא כה.

13 . פירוש 'משך חכמה' על התורה, ויקרא כה.

14 . פירוש 'כלי יקר' על התורה, ויקרא כה, ב.

15 . שם.

16 . פירוש 'שם משמואל' על התורה, ויקרא כה.

17 . על פי פירוש 'כתב סופר' על התורה, ויקרא כה.

18 . סנהדרין לט, רש"י שם.

19 . פירוש 'שפת אמת' על התורה, ויקרא כה.

20 . פירוש 'פרי צדיק' על התורה, ויקרא כה.

21 . פירוש 'באר מים חיים' על התורה, ויקרא כה.

פרק ג

בין שבת לשבת הארץ

• בריאת העולם. • מחזורי השבע בבריאה.
כי השביעיות נבחרות לעולם - בימים, ובשנים, ובשבועי השנים.
בימים: יום השביעי שהוא שבת.
ובשנים: השנה השביעית שהיא שמיטה, גם כן נקראת שבת.
ובשבועי השנים: השמיטה השביעית, והיא מצוות יובל.
[על פי פירוש רבנו בחיי לשמות כא, ב ]

השבת השבועית שבת הארץ

"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּך. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלקֶיך לא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְך וּבִתֶּך עַבְדְּך וַאֲמָתְך וּבְהֶמְתֶּך וְגֵרְך אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיך. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ"
(שמות כ, ט-יא).
"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים ה, טו).
"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶך וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶך וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' שָׂדְך לא תִזְרָע וְכַרְמְך לא תִזְמֹר... וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְך וּלְעַבְדְּך וְלַאֲמָתֶך וְלִשְׂכִירְך וּלְתוֹשָׁבְך הַגָּרִים עִמָּך. וְלִבְהֶמְתְּך וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶך... כִּי לִי הָאָרֶץ... כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
(ויקרא כה, ג-ז; שם, כג; שם, נה).
[מתוך: "שמיטה הלכות ומנהגים", הרב צבי כהן שליט"א]

ההקבלות בין השבת והשמיטה

"מצוות שנת השמיטה דומה למצוות השבת. כמו שמצוות השבת היא לחזק בלב העם אמונת היותם גוי קדוש, כן מצוות השמיטה תביא בלבם האמונה כי גם אדמתם אדמת קודש, אחר שהיא שובתת בשנה השביעית כשביתת הקב"ה ביום השביעי. וכמו שבמדבר היה ה' נותן להם ביום השישי לחם יומיים, כן בהיותם על אדמתם מצווה להם את ברכתו בשנה השישית, שתהיה תבואה מספקת גם לשנת השמיטה. וגם בהכרח כשתשבות האדמה ינוחו קצת מעבודתם גם העבדים והבהמות, וזה דומה למנוחת העבד והבהמות בשבת".
[הרב שמואל דוד לוצאטו זצ"ל [השד"ל], "יסוד תורה"]

בריאת העולם

שבת הארץ, השמיטה, מורה על בריאת העולם בידי הבורא, כשם שמורה על כך השבת, הנקראת 'שבת בראשית' או 'השבת השבועית', שאותה אנו שומרים בכל יום שביעי בשבוע.
הבה נבחן קביעה זו: שבת הארץ מקבילה לשבת השבועית: "כשם שנאמר בשבת הימים 'שבת לה'', כך נאמר בשביעית 'שבת לה'" 22. מצוות השמיטה, כמצוות שבת הימים מהווה ביטוי והמחשה לעיקרי אמונת ישראל. השבת והשמיטה מעידות יחדיו על עיקרי אמונה זו. עדות השבת מתקיימת על ידי שביתת ישראל מכל מלאכה ביום השבת, ועדות השמיטה מתקיימת על ידי שביתת האדמה: "טעם לשמיטה, לעקור ולשרש מרעיוננו את האמונה המוטעית כי העולם לא נברא על ידי הקב"ה, ולאמת בנפשותינו את אמונת חידוש העולם, בשני עדים: ישראל - בשביתת השבת, לפי שנח ה' ביום השביעי; והאדמה - תעיד על חידוש העולם שבראו הקב"ה על ידי שלא יזרעוה בשביעית" 23.
למטרת עדות זו של האדמה נבחרה שביתת האילנות והכרמים, בין השאר: "כי הם גבוהים מן הארץ ונראים לעין כל מרחוק, ויתנו הרואים אל לבם הטעם והסיבה למה אינם נעבדים בשנה השביעית - בגלל שנאמר בהקשר לשביעית 'שבת לה'', כמו שכתוב בשבת, שהיא מעידה על בריאת העולם. וכך שמירת שביעית מעידה על בריאת העולם" 24.
[הרב בנימין אפרתי שליט"א, 'שביעית - ביטוי לעיקרי אמונה', אורייתא, כרך ט]

מחזורי השבע בבריאה

המספר אשר עליו סובבת מצוות השמיטה הוא מיוחד, בהיותו מסמל את מחזור כוח היצירה והשביתה שבאה בעקבותיה: "שבעת ימי השבוע הם כוח היצירה והשביתה, והם הכוללים כל בריאת העולם. בכוח השבעה כל התנועה מתגלגלת ... כי זהו המחזור הגדול לעולם ועד. והתבונן ותראה כי כל המחזוריות לעולם סובבים על המספר שבע" 25
מצוות רבות בתורה קשורות במחזוריות זו של מספר השבע, וברור שמטרת
יסוד טמונה כאן: "הלא נפקח את עינינו לראות כמה פעמים נצטווינו בתורה האלוקית למנות שבעת ימים ולשבות אחד. עוד ציוונו הקב"ה למנות בכל שנה שבעה סיבובים מהשבוע הזה ולעשות חטיבה אחת משבעה שבועות - וזוהי ספירת העומר. וכן ציוונו הקב"ה לספור שבע שנות שמיטה רצופות ולקדש את השנה החמישים הבאה תכף אחריהן כשנת היובל" 26.
אולם, לא רק על הבריאה הראשונה מעידה השמיטה. השמיטה מעידה גם על התחדשותה המתמדת של הבריאה. שהרי הקב"ה "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", 27 ומקיים את כל הנבראים בכל עת: "עיקר מצוות שבת ושמיטה היא להעיד שהקב"ה מקיים הנבראים בכל עת מחדש. כמאמר 'אומר ועושה', שפירושו כי בנוסף לבריאה שהקב"ה ברא יש מאין, הוא נותן בהם כוח חדש תמיד" 28.
[הרב בנימין אפרתי שליט"א, 'שביעית - ביטוי לעיקרי אמונה', אורייתא, כרך ט]

אישור לזכותם של ישראל על ארץ ישראל

אמונת חידוש העולם בידי הקב"ה היא גם הבסיס החוקי לזכותו של עם ישראל על הארץ. כנגד טענת הגויים "ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים", משיבים ישראל: "כל הארץ של הקב"ה. הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו" 29.
נמצא אפוא שהשמיטה משמשת גם כביסוס לזכויות ישראל בארץ. מכאן יובן מדוע השמיטה היא מצווה התלויה והקשורה לארץ ישראל דווקא: "כדי שכל העולם יבינו וישכילו זאת, כי הקב"ה נתן הארץ לישראל, עשה להם עזר כנגד טענת האומות במה שרמז בגוף הארץ את בריאת העולם על ידו, למען יתנו אל לבם שהוא יתברך אשר בראה נתנה לאשר חפץ לנתנה, ולא דרך גזילה כבשוה ישראל. רמז זה הוא ב'שבת הארץ', שהיא זכר למעשה בראשית לרמוז בה כי הוא יתברך בראה והוא נתנה" 30.
[הרב בנימין אפרתי שליט"א, 'שביעית - ביטוי לעיקרי אמונה', אורייתא, כרך ט]

22 . מדרש תורת כהנים, ויקרא כה, ב.

23 . על פי 'טעמי המצוות לר' מנחם הבללי', מצוות השמיטה.

24 . על פי 'טעמי המצוות לר' מנחם הבבלי', מצוות השמיטה.

25 . על פי 'גינת אגוז', שער השביעיות.

26 . על פי 'עקידת יצחק'. ועיין גם ברד"ק יהושע ו, ג: "וטעם השבעה ידוע סודו אצל מביני מדע והשביעי הוא הנבחר בימים ובחדשים ובשנים".

27 . מתוך סידור התפילה, ברכות קריאת שמע ("יוצר אור"), תפילת שחרית.

28 על פי פירוש 'שפת אמת' על התורה, ויקרא כה.

29 . פירוש רש"י, בראשית א, א.

30 . על פי 'אלשיך הקדוש' על התורה, ויקרא כה.

פרק ד

התעלות תכונות הנפש

• שמירת שביעית היא השלמת תיקון נפש האדם. • מצוות שמיטת הקרקע היא הביטוי החזק ביותר ל'ואהבת לרעך כמוך'.
עובדי האדמה בקרב אומות העולם הם סמל לבני אדם מגושמים ונעדרי כל זיקה לרוחניות, אולם עובדי האדמה השומרים תורה ומצוות קשורים קשר הדוק לרוחניות ונהנים מזיו קדושת מצוות התלויות בארץ ומקדושת השביעית. חז"ל הפליגו בשבחם וכינו אותם: 'גיבורי כוח עושי דברו', שכן חקלאים אלו מביעים בשנה השביעית את גבורת הרוח היהודית; גבורה של מי שרואה את שדהו ואת כרמו בלתי מעובדים, לא יום ולא יומיים אלא שנה תמימה, ובכל זאת שומר את מצוות השמיטה ובוטח בקונו.
נשאלת השאלה: חקלאים אלו מבטאים את גבורתם ב'שב ואל תעשה', בהימנעות מפעולות עיבוד האדמה. אם כן, מדוע הם הסמל ל'עושי דברו'?
התשובה לכך היא שאמנם עובד האדמה שובת ממלאכתו ונמנע מעיבוד האדמה, אמנם הצמחייה שבשדהו קמלה והאדמה מעלה קוצים, אולם שביתה זו מפנה את מקומה לעשייה רוחנית אדירה, ל'קום ועשה' מבחינת קליטת קדושת שביעית והתעלות תכונות הנפש.
שמירת שביעית היא השלמת תיקון נפש האדם "התגברות על היצר נעשית בשנים-עשר חודש. כי היצר הוא הטבע שבו נולד האדם, כמו שנאמר 'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו' (בראשית ח, כא). וכפי התחלפות העתים בעולם - קור וחום, קיץ וחורף - כך הוא התחלפות הטבע באדם כידוע לחכמי הטבע. כי כל שינוי אוויר בעולם מוליד שינוי טבע באדם הנושם את האוויר. החום יוליד חמימות, והקור קרירות, וכן כל שינוי אוויר. ובשנה תמימה עוברים עליו כל מיני שינויים שבמציאות. וכאשר המה לא יזיזוהו ממצבו אז סימן הוא כי התגבר עליהם. וכן הנפש מתבררת כאשר חייתה שנים-עשר חודש. אז הוא סימן על בריאותה, שכבר ניצח כוח החיים את הכוח המחסיר חיים.
ולכן בכל ראש השנה הוא יום הדין לבאי עולם. כי כל שנה הוא היקף שלם של זמן שבו אפשר לנצח את היצר, וכל באי עולם נבחנים לפני הקב"ה לראות אם השלימו חוקם בהיקף הזה. ולכך שומרי שביעית שהם גיבורי כוח לכבוש היצר כל השנה כולה, על ידי שרואים את שדותיהם מופקרים ומקבלים זאת באמונה, הם נקראים 'עושי דברו'. כי דבר ד' מוליד עשייה 31, ועשייה הוא גמר התיקון. וכן שמירת שביעית הוא גמר תיקון האדם".
[על פי רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל, "שיחת מלאכי השרת"]
מצוות שמיטת הקרקע היא הביטוי החזק ביותר ל'ואהבת לרעך כמוך'
"כל התורה כולה תלויה במצוות 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח). והנה מצווה זו אינה רק בלב, אלא צריך שיראה לחברו את אהבתו בפועל, על ידי שעוזרו ומושיעו בשעת דחקו ומפרנסהו משלו, גם בעת שפרנסתו מצומצמת. ואז הוא מוכיח כי הוא דבוק בלבו אל רעהו וקשור אליו בעבותות אהבה.
והנה בשנת השמיטה, שאין זורעין ולא מעבדים את השדות, וצריך האדם להסתפק במה שיש לו. ולפעמים נמשך כך שלוש שנים, ובוודאי חוסך כל מה שאפשר. במצב דחוק כזה, אם יפקיר את כל שדותיו כדין, באופן שהוא והעניים המזדמניםמ שווים בזכותם לקחת את צורכיהם מהשדה הפרטי שלו - אין לך 'ואהבת לרעך' גדול מזה".
[על פי פירוש "כתב סופר", ויקרא כה]
31 . כמו שנאמר בתהלים לג, ו: "בדבר ה' שמים נעשו".

פרק ה

לימוד תורה בשנת השמיטה

• שנת שבתון קודש ללימוד התורה. • מצוות 'הקהל'. • "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" - גם ברוחניות. • 'אנו מבקשים להקים ישיבה בתוך קיבוצנו למשך
שנת השמיטה'.
"וגם עובדי האדמה כאשר ישבתו בשנה ההיא יתעוררו לדרוש את ה'".
[פירוש הספורנו לויקרא כה, ד]
חוץ מהשבתת שדותיהם, יש לחקלאים פן נוסף בעיסוקיהם בשנת השמיטה. כמו בשבת השבועית, שבה עיקר העיסוק הוא לימוד תורה ותפילות, כך גם בשנה השביעית מכוון המאמץ לפעולה הרוחנית של לימוד התורה.

שנת שבתון קודש ללימוד התורה

אחת ממטרות השמיטה היא שחרורו של האדם פעם בשבע שנים מעבודת הקרקע כדי לתת פנאי לעסק מוגבר בתורה:
"כי ראה הקב"ה כי ישראל בכניסתם לארץ, זה רץ לכרמו וזה לשדהו בחריש ובקציר וכו', ותורה מה תהא עליה? לכן נתן להם יום אחד בשבוע הוא יום השבת שישבתו בו מכל מלאכה. אחר כך נתן להם חודש השביעי הוא תשרי, כולו להשֵם בקדושה ובמצוות ובתשובה. עוד נתן להם שנה אחת בכל השבע שנים, לה', לעסוק בו בתורה" 32.
"כי לא לעולם יהיו טרודים בעבודת אדמה לצורך החומר, רק שנה אחת יהיה חופשי לנפשו, כאשר יפרוק עול עבודה יעסוק בתורה וחכמה" 33.
מבחינה אידאלית, ראוי היה כי יעסוק האדם כל שנותיו אך ורק בתורה ובעבודת ה', ולא יהיה לו כל צורך והכרח לעסוק במלאכה. אך המציאות אינה מאפשרת זאת. בשנת השמיטה, חוזרים ישראל לדרגה רוחנית עליונה בתמידות, ועל כן שובתים ממלאכה ועוסקים בתורה:
"ובשמיטה יש לבני ישראל הארה ממצבם הראשון שבו היו קודם חטא אדם הראשון, ולכן היו שובתים בזמנים הללו והיו חוזרים למדרגה הראשונה, שקיבלו בהר סיני. ולכן שומרי שביעית נקראים 'מלאכיו עושי דברו', כיוון שאינם עוסקים בדרך ארץ כלל אלא חיים כמלאכי השרת" 34.
[הרב בנימין אפרתי שליט"א, 'שביעית - ביטוי לעיקרי אמונה', אורייתא, כרך ט]

לימוד תורה בקוממיות

אם בכל שנה ובכל השנה הוגים חקלאי מושב קוממיות בתורה בכל שעה פנויה, הרי בשנות השמיטה על אחת כמה וכמה. מספר אהרון ברון, מוותיקי קוממיות: "... התכנסנו בבית הרב ז"ל ולמדנו את מסכת 'שביעית'. היה זה לימוד מיוחד במינו, של הלכה למעשה, כשכל בעיה המתעוררת מתבררת בסוגיית הגמרא ועד לפוסקים האחרונים'".

מצוות 'הקהל'

מצוות 'הקהל' באה בסיומה של השמיטה ומהווה כעין סיכום רשמי של שנת הלימוד; היא מורה דרך לימים הבאים ומעודדת להמשיך בעסק התורה גם בשנות העמל שלאחר השמיטה: "'מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה - כי בשנת השמיטה היו פנויים לעבודת השם יתברך כל העם, כקטן כגדול, והיו דברי תורה נשמעים להם ונכנסים לאוזנם בעומק ההבנה. אז מצווה להם להיקהל ולשמוע דבר ה' בירושלים, למען ידעון דרך ה' בעשותם מלאכת שדה וכרם" 35.
הצורך בשנה שלמה פנויה ומשוחררת ללימוד התורה הוא מובן - רק באופן זה נוצרים הנתונים להתעלות רוחנית יסודית. אולם, מלבד זאת, יש בשנה זו גם משום השלמה לתקופות ביטול התורה שהיו במשך שש השנים הקודמות. להשלמת חיסרון זה באה שנת השמיטה האסורה בעבודת הקרקע ומוקדשת כולה ללימוד תורה 36.
מכאן גם יובן מדוע פתחה התורה את פרשת שנת השמיטה בביטוי 'בהר סיני', שהרי מהר סיני, הוא חורב, יוצאת הקריאה האלוקית להימנע מביטול תורה:
"בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה! והוא כהקדמה אל מצוות השמיטה שבאה, שיהיו פנויים ללמוד ולהשלים מה שחסרו מתלמוד תורה" 37.
[הרב בנימין אפרתי שליט"א, 'שביעית - ביטוי לעיקרי אמונה', אורייתא, כרך ט]

"וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" - גם ברוחניות

הנה כשעמדו ישראל אצל הר סיני לקבלת התורה הקדושה עלה פחד בלבם: איך נוכל לשבת ולהגות בה? הרי אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה - והתורה מה יהא עליה? לכן אמר ה' אל משה בעת קבלת התורה: דבר אל בני ישראל את הלכות השמיטה, כי על ידי שמירת השמיטה לא יהיה להם ביטול תורה; השנה השביעית תהיה להם שנת שבתון, מקודשת לעבודת ה', ללימוד התורה, ורושם מִשנה זו יישאר חרות בלבם עד שנת השמיטה הבאה, כפי שנרמז בכתוב: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" (ויקרא כה, ו) - שבת הארץ תאכיל מזון רוחני לנשמותיכם במשך כל השנים הבאות.
[על פי "משנת יוסף", חלק א, פתיחתא דאגדתא]

עוסקים בתורה בתלמי אליהו

יהודה פיינר וחבריו ממושב תלמי אליהו יודעים לספר על הברכה הרוחנית שהם זוכים לה עקב שמירת השמיטה. את השמיטה הראשונה עשו בתש"מ ומאז, הוא אומר: "אורו עינינו". קבוצת החקלאים שומרי השביעית שבמושב הפכו ל"בני תורה" של ממש. כולל האברכים שנפתח במקום זה מתקיים מאז ועד היום.
'אנו מבקשים להקים ישיבה בתוך קיבוצנו למשך שנת השמיטה'
משה שנפלד היה ממייסדי הקיבוץ החרדי חפץ-חיים. באמירה המופיעה בכותרת הוא הביע את רצונו ואת רצון חבריו להקדיש את שנת השמיטה ללימוד תורה מרוכז. הלימוד אינו מתאפשר לחקלאים בשנים רגילות מחמת היותם טרודים בטיפול במשק החקלאי שלהם: "תשמש שנת השמיטה במחזור השנים מקור להתחדשות רוחנית, מעיין לעלייה נפשית, לריכוז מחשבתי ולהתעמקות מקיפה ושיטתית במקצוע לימוד התורה.
למה נכחיד את האמת? דרושה לנו, והכרחית ממש, עונה ידועה של שלווה ומנוחה לשם הרננת כוחות הנשמה שלנו. יום השבת בלבד אינו מספיק כל עיקר. למרות שיקרים לנו חיי העבודה, למרות שקדוש לנו רעיון התורה עם המלאכה, בכל זאת עלינו להודות, שהעבודה הגופנית הקשה, מפרכת את כישרונותינו הרוחניים. ויותר משאנחנו מתקדמים בשיטה תרבותית, הננו חיים על חשבון מה שרכשנו לנו בעבר, טרם התחלנו עוד בעבודה.
בזה אנחנו נכנסים לעצם העניין. ברצוננו להקים בתוך קיבוצנו למשך שנת השמיטה - ישיבה. בשנת השמיטה יראו את אדמתנו מעלה קמשונים וספיחים, ישמעו את קולות התורה הבוקעים ועולים מחלונות ארמוננו גם בימי חול בשעות עבודה רגילות; ושם שמים יתקדש ויתעלה וכבוד התורה יתגדל ויתאדר".
[משה שנפלד ז"ל, 'לקראת שנת השמיטה', שבועון "קול ישראל", ירושלים, ערב שנת השמיטה תרח"ץ - 1938]

32 . פירוש 'עץ הדעת טוב' על התורה, ויקרא כה.

33 . פירוש 'ספר הברית' על התורה, ויקרא כה.

34 . על פי פירוש 'שפת אמת' על התורה, ויקרא כה.

35 . פירוש 'משך חכמה' על התורה, ויקרא כה.

36 . פירוש 'נחל קדומים' על התורה, ויקרא כה.

37 . שם.

פרק ו

סוד השביעית והגאולה

• השמיטה והגאולה השלמה. • השמיטה כבבואה של האלף השביעי. • סוד השביעיות. • השמיטה מרמזת על חורבן שיקדים את בניין השלמות.
מצוות השמיטה נועדה להעמיד מול עיני האדם את אידאל השלמות שיש לחתור אליו. זוהי השלמות של אדם הראשון לפני חטאו, והיא נפגמה לאחר שחטא ואכל מעץ הדעת. עמל כל הדורות, מאדם הראשון ועד ימינו, בתורה ובמצוות בא כדי לתקן את החטא ולהשיב את האנושות למצבו הראשון של האדם.
מטרתה של מצוות השמיטה היא להזכיר לאדם את המצב האידאלי שלפני החטא - בטרם נתקלל בקללת "בְּזֵעַת אַפֶּיך תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט) ופרנסתו הייתה מצויה לו בלא עמל, ובטרם נתקללה האדמה בקללת "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָך" (שם, יח). מצוות השמיטה מחייבת את בני ישראל לשבות בשביעית מעמל הקרקע ולהתפרנס מפירות הפקר, כמצבו של אדם הראשון בטרם חטאו: "הזמן הראשון אשר בו ברא ה' את האדם קודם קללתו, עליו ראוי להתאנח ואליו ראוי להשתוקק, כי בו היה נחת רוח לאלוקים ולאנשים. כל שכן וכל שכן כאשר ינחמנו עוד אלוקים, בהשיב אותו אלינו, שנחכה ביתר עוז אליו.
ולבעבור לא יסור הזמן המאושר ההוא מתוך זיכרוננו, על כן ציוונו השם יתברך על שנת השמיטה, להיות הכל הפקר, יען הוא דמיון מועט לזמן הטוב ההוא, כי בו לא יקוים 'בזיעת אפיך תאכל לחם', יען תשבות הארץ שבת לה' ולא ייגעו ולא ייעפו ויאכלו לשבעה.
ועוד, כי בו [בשמיטה] כבימים הראשונים - 'קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו' (איוב ג, יט), הכל בשווה כאשר בתחילה שנאמר: 'לְך וּלְעַבְדְּך וְלַאֲמָתֶך... וּלְתוֹשָׁבְך הַגָּרִים עִמָּך' (ויקרא כה, ו). ויותר מזה, כי אף בעלי החיים יאכלו עמנו, כדכתיב 'וְלִבְהֶמְתְּך וְלַחַיָּה' (שם, ז) - דמיון שווה לזמן הבריאה, ולמה שעתיד להיות".
[פירוש 'גבעת שאול' על התורה, ויקרא כה]

השמיטה והגאולה השלמה

כשם שרומזת השמיטה למצב השלמות שהיה בעבר, כן היא רומזת למצב השלמות שעתיד להיות עם בוא הגאולה השלמה. ולא רק רמז כאן, אלא שבכוחה של המצווה להביא את האדם לתקופת העתיד בפועל: "ציווה השם יתברך בשנת השמיטה 'וְלִבְהֶמְתְּך וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶך תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל' (ויקרא כה, ז). רוצה לומר, אם תעשה את הדבר הזה יבוא אותו הזמן אשר הבהמות והחיות יאכלו ביחד ... והחיות לא יזיקו ולא ירעו את הבהמות. ולכן מי שישמור [את השמיטות] המורות על כך יזכה לעניינים האלה בפועל" 38.
השלמות המיועדת מתגלה בהווה באמצעות השבתות ושנות השמיטה. גילוי זה מופיע בכל העולמות הרוחניים הנסתרים, והשפעתו יורדת ומאירה עד הארץ הגשמית ממש. זהו המקור והשורש לשביתת הארץ בשנת השמיטה: "השנה השביעית נקראת 'שבת' להיות לה דמיון יום השבת שעולים בה העולמות למעלה ממדרגתם" 39.
המושג 'שביתה' קיים גם למעלה, בעולמות העליונים. כביכול, הכתיב הקב"ה שביתה לעצמו, לפי בחינתו יתברך. ושוב אנו רואים את ההקבלה בין שבת הארץ לשבת הימים: "כי כאשר בשבת הימים שישראל שובתים נקרא שבת לה', כי הוא יתברך שובת עמהם, כמאמר הכתוב 'בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'
(שמות לא, יז), כך שבת הארץ - גם הוא [הקב"ה] יש לו שייכות בשבת הארץ, ותיקרא שבת לה'. וגם הוא יתברך יש לו למעלה שמחה ושביתה לפי בחינתו יתברך, נודעת מאוד ליודעים חן, לכך: 'שָׂדְך לא תִזְרָע' וכו' (ויקרא כה, ד) ... כי אם תעשה בה מלאכה אתה פוגם בשפע קדושת שבת הנשפע בה מעולם העליון, שאין בו שייכות מלאכה" 40.

השמיטה כבבואה של האלף השביעי

ההתגלות של הארת השנה השביעית, של הניצוץ משלמות העתיד, זהה לתקופת האלף השביעי הקרוי בכתבי הקודש בשם 'עולם הבא' ו'יום שכולו שבת': "'ושבתה הארץ שבת לה'" - הוא כנגד 'וחד חריב' (ואלף אחד חרב) שנאמר על תקופת האלף השביעי לבריאת העולם, שהוא כולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, והוא העולם הבא שאחר תחיית המתים. וזה טעם השמיטה, שהארץ היא בטלה וחרבה מכל עבודה בשנה השביעית" 41.
מהלך הימים והשנים, שישה ימי חול והשביעי קודש, מקביל למהלך הכללי של ימות עולם - ששת אלפים שנים של חול והאלף השביעי קודש: "כשם שאנו עושים שנה אחת לשבע שנים שמיטה, כך עתיד הקב"ה לעשות שמיטה לעולם - יום אחד שהוא אלף שנים" 42 . מצוות השמיטה המקוימת בהווה הבלתי שלם מרמזת על העתיד השלם, על יום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים: "כי ז' ימי השבוע רומזים למה שהיה בבריאה, אבל עניין השמיטה ... הוא רומז לאשר יהיה, ... ליום שכולו שבת שהוא האלף השביעי" 43.

סוד השביעיות

כלל זה של השלמות המוטבעת בשלב שביעי של כל היקף מחזורי - סוד יש בו לחכמי האמת: "ובשנה השביעית שנת שבתון ... כאן הוא סוד כל השביעיות שהם מצד השכינה שנקראת שבע, מצד הצדיק שהוא שביעי לבינה; והיא בת שבע, כי הבינה היא שביעית ממטה למעלה, שנאמר בה: 'שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיך' (תהלים קיט, קסד)" 44.
כוונת הדברים מבוארת במהלך של עליית העולמות בכל שביעי: שישה הוא משך הירידה, ובשביעי ישנה העלייה. כך בימים, כך בשנים וכך באלפי שנות העולם; כך סידר ה' את האצלת החיות ממנו לעולם ובאופן זה סודרו העולמות: "כתב בתשובות הרשב"א, שיש בו סוד גדול לחכמי האמת, וכוונתם בזה על הסוד אשר גילה לנו האר"י ז"ל והוא עניין עליית העולמות למקורם, כי שישה בחינות הם משך הירידה, והשביעית היא העולה, הן בימים הן בשנים. לפי שכך היה סדר המשכת החיות מאתו יתברך בששת ימי בראשית וביום השביעי שבת ... כלומר שנעשו העולמות באופן שהם חוזרים לעלות ... שעל ידי עלייה זו הם מקבלים אור וחיות ממקור חיי החיים, ברוך הוא, להשפיע אחר כך בימי הירידה, וכך הם חוזרים חלילה; עד שלעתיד לבוא יהי מנוחה לחיי העולמים" 45.
השמיטה מרמזת על חורבן שיקדים את בניין השלמות האלף השביעי "חרב", כלומר תקדם לבואו חורבן התכונה הנוכחית הנפסדת של הבריאה, והעלאת הבריאה לדרגה שלמה, נצחית ובלתי נפסדת. דרגה זו היא בחינת עולם הבא ומנוחה לחיי עולמים. נמצא שבחינת החורבן של האלף השביעי היא דווקא עילוי לשלמות.
על כן, שנת השמיטה, הרומזת לאלף השביעי, חסרה ו"חרבה" מכל עבודה בשדה: "כי יומו של הא-ל אלף שנה 46 ... וגזרת מלך היא שיעמוד העולם ששת ימי ה' (כלומר ששת אלפי שנים) וביום השביעי, הרומז לאלף השביעי, תהיה שביתה והפסק. ולרמוז זה באה מצוות השבת ... ואליו תרמוז מצוות השמיטה" 47.
[המובאות בפרק זה מלוקטות ממאמרו של הרב בנימין אפרתי שליט"א, 'שביעית - ביטוי לעיקרי אמונה', אורייתא, כרך ט]

38 . פירוש 'גבעת שאול' על התורה, ויקרא כה.

39 . טעמי מצוות לר' חיים ויטל, מצוות שמיטה.

40 . פירוש 'אלשיך הקדוש' על התורה, ויקרא כה.

41 . על פי פירוש רבנו בחיי על התורה, ויקרא כה.

42 . מדרש תנא דבי אליהו רבה פרק ב.

43 . פירוש 'ציוני' על התורה, ויקרא כה.

44 . ספר הזוהר, ויקרא רח, תרגום הסולם.

45 . 'דרך מצוותך', מצוות שביעית.

46 . הכוונה היא כי כל אלף שנה של קיום העולם מקבילות ליום אחד של ששת ימי בריאת העולם, והאלף השביעי מקביל לשבת הראשונה אשר בימי בראשית. מקורות רבים לכך; אחד מהם: פירוש רבנו בחיי על בראשית יח, ה: "כי ה' יתברך עשה את השמים ואת הארץ ששת ימים, כלומר ששת אלפים, כי יומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר: 'כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול' (תהלים צ, ד)".

47 . פירוש אברבנאל על התורה, ויקרא כה.

פרק ז

ביטול מצוות שמיטה גורם לגלות

• חומרת אי-שמירת שמיטה. • מידה כנגד מידה. • שנות הגלות - כנגד שנות השמיטה שלא נשמרו. • כפירה בשלטון הקב"ה על הארץ. • כפירה באמונה בבריאת העולם ובעולם הבא. • תום הגלות - שמירת השביעית. • עדויות על קיום מצוות שביעית בימי הבית השני ולאחריו. • שמירת השמיטה במסירות נפש במושבה עקרון. • השמיטה של רבי ישראל
אבוחצירא זצ"ל - ה'בבא סאלי'.
מצוות השמיטה - לא רק מתן שכרה בצדה, אלא גם, חלילה, עונשה. העונש למפרי מצווה זו נאמר בפירוש בתורה - גלות העם מארצו.

חומרת אי-שמירת שמיטה

שנוכל לשנות את הגזרות הללו דורון ינאי, חקלאי ממושב בדרום הארץ, מגדל ירקות אורגניים, בעיקר עגבניות שרי, למטרת ייצוא בלבד. הוא מעבד 13 דונם וחצי של חממות, והיקף הייצוא שלו מעורך בכ-120 טון בשנה.
הוא נשאל: "למה החלטת לשמור שמיטה כהלכתה ולא לסמוך על שום היתר?"
ינאי: "אני לא תלמיד חכם או משהו, אבל ממה שאנחנו לומדים או רואים ... כשאתה שומע שגלות ראשונה היא בעוון שמיטה, ואנחנו נמצאים תחת המצב הזה רק עוד מעט - אני מקווה שאפילו זה לא, שנוכל לשנות את הגזרות הללו - אז צריך לעשות את זה".
[אודי מור-זוסמן; 'אלה שלא השתמטו', "יתד נאמן" [מוסף לשבת קודש], פרשת שלח, תש"ס]
חז"ל הסבירו שעונש הגלות בא על ארבע עברות: "גלות בא לעולם על עבודה זרה, על גילוי עריות, ועל שפיכת דמים ועל [אי] השמטת הארץ" 48.
במאמר חז"ל זה, נמנית העברה של אי-שמירת שביעית יחד עם שלוש העברות שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". מדוע גורמת העברה על מצוות שמיטה להוצאת העם לגלות? הסיבות הן:
"האמנם למה תהיה שמיטת הארץ סיבת הגלות כעבודה זרה ושפיכות דמים שהם עברות חמורות בעצמן? ראוי לעיין עליו: ... ארץ ישראל יש לה בעצמה סגולה נפלאה ויחס גדול לקבל הניצוץ האלוקי. והשגחה העליונה תתייחד באותה הארץ באופן נפלא, מה שאין כן בשום ארץ אחרת.
... לפי שהייתה הארץ הנבחרת עשוקה [על ידי] בני ישראל במונעם ממנה שביתתה. ולכן היה זה גם כן [בדומה] מעניין עבודה זרה, שמורה על כפירת ... המחדש הרצוני יתברך [ה'].
וזה היה גם כן ממין גילוי עריות - כי גילו את ערוות הארץ; וגם שפיכת דמיה - כאילו בעבודתה בשנה השביעית הייתה רציחתה. והיא סיבת הגלות כמו שאמר הכתוב: 'וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב
מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם' (ויקרא כו, מג)" 49.
לבד מן המשמעות הרוחנית והדתית של ארבע עברות אלו, הן מערערות את יסודות האומה גם מבחינה רעיונית, משפחתית וחברתית. בעניין זה כותב הרב דסלר זצ"ל ושואל שאלה: הנה התורה תולה את מצב הגלות בעוון ביטול השמיטות, אולם איך יתאימו דברים אלו עם מה שהעידו חז"ל 50 בהסתמכם על פסוקים מפורשים, שבית ראשון חרב בשל חטאי עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים שהיו מצויים בזמנם?
מסביר הרב דסלר, שכשמתבוננים בעומק העניין ניתן להבחין כי אי-שמירת השמיטות הוא שורש לכל אותם חטאים חמורים. כדבריו: "שמיטה, שבת הארץ, היא בחינת הקדושה שבתוך הטבע, כמו שבת המקדשת את ששת ימי בראשית, כידוע. ביטול שמיטה פירושו, שנמנעים מלהכניס הקדושה אל תוך עולם המעשה, ואז לא תיתכן כל עלייה רוחנית, ויותר מזה, האדם נופל בידי הטומאות והתאוות אשר תוצאתן - שלוש העברות החמורות הנ"ל" 51.

מידה כנגד מידה

שלוש העברות נוגעות ביסודות הראשוניים של חיי כל חברה, אולם מצוות השמיטה והיובל מעניקה צביון מיוחד רק לחברה יהודית החיה בארץ ישראל על פי התורה.
התורה מזהירה שאי-קיום המצווה הזו יביא לעונש גלות עם ישראל מארץ ישראל, בבחינת מידה כנגד מידה: "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ" (ויקרא כו, לד).
חז"ל למדו דבר זה ממקרא מפורש: "על שמיטת הארץ מנין [שנתחייבו גלות]? שנאמר: 'אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ' (ויקרא כו, לד). אמר להם הקב"ה: הואיל ואין אתם משמיטים אותה, היא תשמיט אתכם, ומספר ירחים שאי אתם משמיטים אותה היא תישמט מאליה. לכך נאמר: 'אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה'" 52.

הנזק מאי-שמירת שמיטה

מעשה שהיה בשני שותפים שלא הסכימו ביניהם לגבי שמירת השמיטה. האחד רצה לשמור שביעית כהלכתה, והשני לא הסכים בשום אופן. מחוסר בררה, הם נאלצו לחלק ביניהם את השדה - האחד נמנע מלעשות מלאכה בחלק שדהו, והשני זיבל את השדה כדרכו בכל שנה באופן האסור בשביעית.
משהגיעה עונת הקטיף, התברר כי פירותיו של השותף שזיבל את שדהו נתקלקלו בלי תקנה. בבדיקה מעבדתית שנעשתה בקרקע נמצא כי חומרי הזיבול הזיקו לקרקע והרעילוה. ואילו אצל חברו, שלא זיבל, נמצאו פירותיו טובים ויפים כתמיד.
["שמיטה בהלכה ובאגדה"]

שנות הגלות - כנגד שנות השמיטה שלא נשמרו

פרק הזמן שנוקב המקרא בנוגע לשממת ירושלים מבני ישראל הוא שבעים שנה, 53 פרק זמן זה מקביל לשבעים שמיטות ויובלות שלא שבתו בני ישראל עד חורבן הבית הראשון. מספר זה נזכר במפורש בספר דברי הימים: "כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה" (דברי הימים ב, לו, כא). הארץ שבתה בגלות העם מעליה במשך שבעים שנה, כדי למלא את חסרון שבעים השנה אשר לא שבתו בני ישראל בהיותם בארצם!

כפירה בשלטון הקב"ה על הארץ

קשר הפנימי נוסף בין חטא חילול השמיטות לבין הגירוש מארץ ישראל מואר בדברי ה'שפת אמת': "כי השמיטה להראות כי הכל מאתו יתברך. וכשבני ישראל מבררין זאת ברצונם, חל על זה שם שמים. וחס ושלום, כשביטלו שמיטה, הוכרח הבורא יתברך להראות בכוחו כי הכל שלו, ונִגרָשנו מארצנו" 54.
"שהוא מידה כנגד מידה, זה שמבטל השמיטה הרי זה סימן שאינו מאמין ח"ו בברכת ה'. ומשמע מזה כי חסרה לו גם האמונה השלמה ש'לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ' (תהלים כד, א), וסובר שבני אדם בכוחם הם השולטים על הארץ. אותו אדם חושב שהארץ שלו וכופר בריבונותו של הקב"ה עליה, ולכן מגלהו הקב"ה מהארץ כדי להוכיח לו כי באמת לה' היא הארץ" 55.

כפירה באמונה בבריאת העולם ובעולם הבא

בפרק 'הקבלה בין השבת השבועית ל'שבת הארץ'' ערכנו השוואה בין השמיטה לבין מצוות שבת. על בסיס זה נבין את הדברים הללו: "... ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום השביעי שבת לה' ... כי בו יהיה שבת להשֵם הגדול ... והנה הימים - רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים - ירמזו לאשר יהיה בבריאת כל ימי עולם [כוונת הרמב"ן לאמונתנו כי הקב"ה ברא את העולם ולאמונתנו כי תבוא תקופת העולם הבא]. ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה ... וחייב הגלות עליה ... מפני שכל הכופר בשביעית אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא".
[פירוש רמב"ן על התורה, יקרא כה, ב]

תום הגלות - שמירת השביעית

עבד בשביעית באיסור ולא ראה ברכה משה ביטון מעבד 1500 דונם אדמה שהוא חוכר מבעלי קרקעות, והוא שומר שמיטה. הוא מספר מניסיונו על שנה שביעית אחת שבה העבירו המחכירים 480 דונם לחקלאי אחר כדי שיעבוד בשביעית. אותו חקלאי לא ראה באדמה זו סימן ברכה מאז ועד היום. "האם זקוק אני עוד להוכחות על ברכת השביעית?" הוא שואל.
כשזכו ישראל לחזור לארצם לאחר גלות בבל ולהתחיל בבניינה בקדושה ובטהרה, הם התחייבו בכתב אמנה שחתמו עליו גדולי העם וכן "ושאר העם ...כל יודע מבין" ובאו "באלה ובשבועה" על קיום מצוות התורה כולן 56.
שלוש מצוות מודגשות בכתב אמנה זה. שתיים מהן - מסופר שם שנתרפו ידי העם בשמירתן, ואלו הן: איסור חיתון עם עמי הנכר ואיסור משא ומתן בשבת. מלבד זאת, הם קיבלו עליהם את שמירת השביעית: "וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל יָד" (נחמיה י, לב).
מצוות השמיטה מוזכרת אף שלא נאמר שהייתה רפויה בידיהם באותה תקופה. עובדה זו מורה על החשיבות שייחסו עזרא ונחמיה ושאר מנהיגי העם למצווה. אין להתפלא על כך - העם היה בגלות וסבל במשך שבעים שנה בשל חילול השביעית, לכן חייב בעלותו לארץ להדגיש מצווה זו באופן מיוחד.
בחירי העם ידעו והבינו שבזכות השמיטה יעלה בידם להיאחז בארץ הקודש, לעבדה ולשמרה, לבנותה ולפתחה.
עדויות על קיום מצוות שביעית בימי הבית השני ולאחריו בידינו ראיה ברורה וחד-משמעית על קיום מצוות שביעית בימי יהודה המכבי בעיצומה של המלחמה הכבדה. באותה שנה התנהלו קרבות רבים עם הנכרים תושבי ארץ ישראל משום שהללו התנכלו ליהודים ולמלחמתם במשעבד הסלווקי. בשנת שמיטה זו הביאו יהודה ושמעון החשמונאים יהודים רבים מהגלעד ומהגליל ליהודה כדי להציל אותם מיד שכניהם הנכרים 57 , ועל אף כל זאת נשמרה השמיטה. יש בכך כדי ללמד עד כמה מושרשת הייתה מצווה זו בקרב העם.
המקור לעניין זה מצוי בכתביו של יוסף בן מתתיהו, שם מוזכרת שמירת השמיטה: "כך נמשך המצור זמן [רב] והגיעה השנה שבה נוהגים היהודים לשבות, הם שומרים [מנהג] זה בכל שנה שביעית" 58 . וכך נכתב בספרו 'מלחמות היהודים': "כל כך ארך המצור זמן רב, עד אשר הגיעה שנת השמיטה, אשר בה שובתים היהודים אחת לשבע שנים" 59.
מהתקופה שלאחר חתימת התלמוד אין לנו ידיעות ברורות על יישוב חקלאי בארץ, אך זיכרון השביעית היה ער בקרב העם. על שטרות וכתובות, לדוגמה, ציינו את התאריך לפי חשבון השנים למניין השמיטה. זכר השמיטה לא חדל והיא נשמרה כדינה, היות שאין אנו מוצאים הטלת ספק בדבר. בזמן שעלה הרמב"ן לארץ ישראל, בתחילת האלף השישי, רואים אנו מדבריו ששמרו את השביעית: "שנת השמיטה מפורסמת בארץ ישראל היום, ומנהג אבותיהם להשמיט קרקע, כלומר שנוהגים בה כל קדושת שביעית" 60.
בספרות התשובות מתקופת ימי הביניים נזכרות כמה שאלות ממצוות התלויות בארץ, וביניהן גם שאלות על מצוות שביעית. עולה מכאן, שיהודים חיו אז חיי חקלאות בארץ ושמרו שביעית.
עדות ברורה ביותר מן המאה ה-18 מוצאים אנו במכתבו של ר' אברהם חיים ישמעאל סנגוניטי, מתלמידי בעל 'אור החיים' הקדוש. המכתב מתאר את מסעו בארץ הקודש. על ביקורו בכפר יאסיף הוא כותב: "ומצאנו שם כמו עשרה בעלי בתים והם יושבים בטוב ובחירות גדולה, ומלאכתם היא זריעה וקצירה, ונותנים מעשרות ושורפים התרומה. ושנה זו ה' תק"ב אינם זורעים כי היא שביעית".

שמירת השמיטה במסירות נפש במושבה עקרון

ישנן עדויות רבות לשמירת השמיטה במסירות נפש גם בדורות האחרונים. לשם המחשה נביא את סיפורם של האיכרים החרדים, בני המושבה עקרון.
המושבה נוסדה בסוף המאה הקודמת, ונשמרה בה השמיטה למרות ההתנכלויות החמורות שחוו האיכרים על רקע זה: "בני המושבה עקרון עודם מחזיקים בדעתם לבלתי עבוד את האדמה בשנת השביעית, לשווא יכפו עליהם הר כגיגית, לשווא יפחידו אותם בעונשין חזקים, ולשווא יהלכו עליהם אימה ומוראים גדולים. שומע אין מהם. כעת נגזר לסגור את בורות המים על מסגר ולבלתי תת להם מים לשתות. גם לשלוח בניהם מבית הספר ולבלתי יבקרם הרופא כלל וכלל".
["הצפירה", תרמ"ט, גיליון 10]
[מקורות נוספים לפרק זה: הרב קלמן כהנא, 'שמיטה במהלך הזמנים', תורה ומדע, כרך ב, חוברת ב, אלול תשל"ב. י. כהן, 'עדויות על קיום מצוות שביעית בימי בית שני', אמנה, תשל"ג]
אם ישאל השואל: אנו רואים, לפי העדויות הרבות, כי בני ישראל יושבי הארץ השתדלו לשמור שמיטה לאורך השנים. אם כן, מדוע רוב העם נשאר בגלות?
התשובה לכך נמצאת בדברי האברבנאל: "ועוד ידו של הקב"ה נטויה להמשיך שהיית בני ישראל בגלות - על שאר העוונות".
[ "נחלת אבות", פרק חמישי, ה, א]
השמיטה של רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל - ה'בבא סאלי'
שנת תשי"ב ( 1952 ) הייתה שנת השמיטה הראשונה בעבור אדמו"ר בארץ הקודש והראשונה בארץ לאחר מלחמת השחרור, שסגרה את הגבולות בפני כל סחורה חקלאית של נכרים. כשהיישוב בארץ נאבק על קיומו באופן כללי, לשמור את הלכות השמיטה היה קושי כפול ומכופל.
אדמו"ר הכיר את פסיקתם של בני דורו על החיוב לשמור שמיטה, שעליו עמדו בתוקף מרן בעל ה'חזון איש' זיע"א והנוקטים בשיטתו, וכן את פסיקת המצדדים בקוּלות ובהיתרים בגלל מצבה הכלכלי של המדינה. אך אין כאדמו"ר לקבל על עצמו קשיים, ולדחות כל צד של היתר, ובשמחה רבה קיבל על עצמו והציע לכל הסובבים אותו לשמור את השמיטה לכל פרטיה ודקדוקיה, והרי מובטחת ברכת ה' שהמעט יספיק ל"שלוש השנים" עד שתבוא תבואה חדשה, כך שאין לדאוג ויש לסמוך על אבינו שבשמים שיספק לנו את כל מחסורנו. מעולם לא עלו על שולחן אדמו"ר שימורי ירקות או פירות בגלל חששות של כשרות, וגם בשנה זו. דבר זה הגדיל את הקושי של הקיום כשומר שמיטה, שהרי ידוע שהפירות והירקות המשומרים מילאו מקום חשוב ביותר בתפריט של מי שלא יכול להסתפק מהפירות והירקות שבשוק בגלל השמיטה. אולם לא אדמו"ר יירתע בגלל קשיים. הוא שם ביטחונו בה', ושקע בלימודו. מארחיו של אדמו"ר, שהכירו בחובתם לספק את צרכיו, נתקלו בקושי גדול בגלל המגבלות של השמיטה והיו במצב של דאגה וצער על שאין הם יכולים למלא את כל חסרונו. אך לא כך אדמו"ר. הוא פנה אליהם והסביר להם שעבורו קל מאוד לשמור את השמיטה. דבר ראשון, משום שהוא הרגיל את עצמו להסתפק במועט, ומעט פלפל חריף לטבל בו את הלחם שהוא אוכל רק בערב 61. מספיק עבורו. ודבר שני, הוא בטוח בה' שלא יחסיר ממנו דבר שהוא נזקק לו, כך שהוא מקבל על עצמו את שמירת השמיטה בצורה רגועה ובוטחת. פלפל חריף, זהו מאכלו העיקרי של אדמו"ר, אבל איפה ניתן להשיג את המצרך הפשוט הזה, טרי, שגדל בעיבוד לא-יהודי? למחרת השיחה עם אדמו"ר, התפנה ר' חזן, מארחו של אדמו"ר, לקיים מצוות ביקור חולים. בן דודו אושפז בבית החולים הצרפתי 'נוטרדם' השוכן במוסררה, ממש על קו הגבול עם ירושלים שבידי הערבים. לאחר שהייה קצרה בחדר עם החולה יצאו השנים להתאוורר בחצר בית החולים, והנה להפתעתו הרבה רואה ר' חזן גינת ירק פורחת וגדל בה פלפל חריף לרוב, חצילים שחרחרים מאורכים, ומעט צנוניות. בלא הרבה היסוסים, ניגש אל הגוי שהיה ממונה על הגינה ושאלו אם יוכל לקנות מהם מעט פלפל חריף עבור אורח חשוב שנמצא אצלו אשר אינו אוכל אלא רק פלפל חריף. ענה לו הלה: "אתה יכול לבוא לכאן כל יום, ולקבל לא רק פלפל חריף, אלא גם חצילים וצנון, כפי צריכתך, כל עוד הם צומחים בגינתנו". מאת ה' הייתה זאת, שכל אותם שבועות שבהם שהה אדמו"ר בביתו של ר' חזן, לא פסקו מעל שולחנו פלפלים, חצילים, וצנוניות מתוצרת כשרה למהדרין מן המהדרין.
אדמו"ר הרבה להודות לה' על חסדו זה, ותמיד היה שגור בפיו שבני ארץ ישראל זוכים למעלה מיוחדת על ידי שמירת המצוות התלויות בארץ, כתרומות, מעשרות ושמיטה, וזכות היא לנו לדור בארץ אבותינו, ולקיים בה את מצוות ה'. תמיד היה מרבה לדבר בשבחה של ארץ ישראל המלאה כל טוב, "לא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (דברים ח, ט).
[עדות חתנו, הרב אריה יהודה הראל שליט"א, "מאור ישראל", עמ' ריט-רכג]

48 . שבת לג.

49 . הרב יצחק אברבנאל זצ"ל, 'נחלת אבות', פרק חמישי, ה, א.

50 . יומא ט, ב.

51 . הרב אליהו דסלר, מכתב מאליהו, חלק ג, עמ' 241.

52 . מדרש אבות דרבי נתן, לח.

53 . דניאל ט, ב. וכן זכריה ז, ה; א, יב.

54 . 'שפת אמת', בהר תרל"ט.

55 . על פי המהר"ם שיק זצ"ל; משנה אבות ה , ט.

56 . נחמיה י, ל.

57 . חשמונאים א, ה, כג, מה.

58 . קדמוניות היהודים, יג, ח, א 234.

59 .מלחמות היהודים, א, ב, ד.

60 . חידושי הרמב"ן לגיטין, לו, א.

61 . זה היה מזונו היחידי של הבבא סאלי זצ"ל במשך שנים רבות.

פרק ח

הברכה המובטחת בשנה השישית

• הבטחת הברכה. • ברכה פלאית שאינה ניתנת להסבר טבעי. • האם יש ברכה בשישית גם בזמננו?

הבטחת הברכה

נאמר בתורה: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לא נִזְרָע וְלא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כה, כ-כא).
התורה מבטיחה שיבול התבואה של השנה השישית, הנקצר בקיץ של השישית, יהיה מבורך ויספיק עד שייקצר היבול של השנה שאחרי שנת השמיטה. כלומר, היבול יספיק לחצי השנה השישית, לשנה השביעית ולחצי השנה השמינית.
אם תחול לאחר השנה השביעית שנת היובל, יספיק היבול לשנה נוספת עד הקיץ שאחרי היובל.

ברכה פלאית שאינה ניתנת להסבר טבעי

אגרונומים, ואפילו המומחים ביותר, אינם מסוגלים לנבא בכמה אחוזים יגדל היבול בכל שדות הארץ ביחס לשנה הקודמת, גם אם נניח שברור להם, בדרך כלשהי, שהיבול עתיד לגדול. אם כן, קל וחומר שאין מי שיוכל לצפות מראש בוודאות מוחלטת את הגידול באחוזים לשנים הבאות, ובוודאי שאיש לא יתחייב למצוא מחזוריות קבועה של גידול.
והנה, למרבה הפלא, מצווה נותן התורה לעם ישראל את הדברים האלה: מעת כניסתכם לארץ ישראל, הנכם רשאים לעבוד באדמת הארץ שש שנים. בשנה השביעית עליכם לשבות ממלאכת עבודת האדמה שנה תמימה. ולאחר מכן שוב תהיו רשאים לעבוד שש שנים ולשבות ממלאכת האדמה בשנה השביעית, וכן הלאה. כך מבטיח נותן התורה: לא אשאיר אתכם ללא מזון בשנה השביעית ובשנה השמינית 62, אלא: "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים".
לשם דוגמה, שדה מסוים מניב יבול שנתי במשקל 20 טון. כך יהיה במשך השנה הראשונה והשנייה והשלישית וכו'. בשנה השישית צריך להיות היבול במשקל 60 טון, כדי להספיק לשנה השישית, השביעית והשמינית עד קציר היבול החדש אשר נזרע בשמינית. יש להדגיש, אין כאן התחייבות לגידול במספר אחוזים קטן, כאחוז אחד או שניים המאפשרים לתת הסברים מתחמקים. מדובר כאן בגידול של 300% ! ובמחזוריות קבועה כל שש שנים!
נתבונן נא: מלבד בורא העולם בעל כל הכוחות, מי הוא זה אשר היה מעז להתחייב התחייבות כזו לעם שלם, איש איש ושדהו, התחייבות אשר בתוך מספר שנים עלולה להיות מופרכת ועלולה אף להפריך אצל רבים את כל דברי התורה? הרי בתום השנה השישית יעמדו הדברים למבחן! ולא בסתר, אלא לעין כל, בגינתה ובאדמתה של כל משפחה ומשפחה! היש אדם שפוי שהיה כותב משפטים אלו? אלא, זו אחת ההוכחות הברורות שהתורה נוצרה וניתנה על ידי בורא עולם.
[הרב זמיר כהן שליט"א, "לקט נבואות"]

האם יש ברכה בשישית גם בזמננו?

ישנה דעה האומרת כי בזמננו אין התקיימות של הבטחת התורה לגבי הברכה בשישית, מכיוון שבזמן הזה השביעית אינה נוהגת מהתורה אלא מדרבנן: "דווקא בזמן שהיו שמיטה ויובל נוהג מן התורה היה מקוים בהם הברכה לגדל בשנה שישית לשלוש שנים" 63. "אין עכשיו ברכת התורה שיעשה לשלוש שנים משנה אחת" 64.
נשאלת השאלה: לפי הדעה הגורסת כי אין ברכה בזמננו, כיצד בכל זאת היו מקרים של יבולים כפולים ומשולשים בכמותם ושאר נסים (המקרים מתוארים בפרק 'נסי שומרי השמיטה' בהמשך החוברת)? התשובה לכך היא כי אותם חקלאים זכו לברכה ולנסים אלו כאות של חיבה ממרום, בזכות מסירות הנפש לקיום מצוות השמיטה למרות הקשיים והסיכונים העצומים שעמדו לפניהם 65.

קיבוץ חפץ חיים לא ניזוק מהשמיטה

"ברצוני להעביר מעט מידע על אודות קיום מצוות השמיטה במשקנו. השנה נשתדל אם ירצה ה', לקיים את מצוות השביעית כהלכתה בפעם החמישית מאז עלייתנו על הקרקע.
כמובן שאין לחזות מראש את המצב הכספי, אולם לפי ניסיון של הכנסות בשמיטות הקודמות תוכנן להשאיר את רמת החיים כבשנים רגילות. מומחים שונים חישבו שקיום המצוות בענפי החקלאות ובפרט שמירת שמיטה יגרמו חו"ח להרס המשק. לאושרנו, החששות נתבדו, ואם נבחון את מצבנו לעומת משקים אחרים ניווכח שאנו לא שייכים לקבוצים הנחשלים, והענפים בחסדי הקב"ה מפותחים ומבוססים".
[משה ריימן, 'שנת השמיטה בקיבוץ חפץ חיים', מתוך החוברת "מורשה ה'"]
דעה אחרת סוברת כי גם בזמננו, אף על פי שמצוות שביעית נוהגת מדרבנן, לא בטלה הבטחת הברכה. הברכה תינתן לפי ההשתדלות הראויה בדרך הטבע, או כאשר פוטרים התנאים את הציבור מחובת ההשתדלות. עד כמה יש להשתדל - ידיעה זו מסורה לחכמי התורה על פי עיונם בתורה ברוח קודשם.
לפי דעה זו, אין הכוונה ב"וציוויתי את ברכתי" להבטיח ששומרי השמיטה לא יבואו לידי מחסור במזון בגלל הגירעון שיוצרת שמיטת הקרקעות בשנה השביעית. הבטחת הברכה באה בזכות שמירת שביעית, כדי שלא יחשבו כפי שמקובל בעולם שהשמיטה מביאה בהכרח להפסד ולחיי צער. אולם, ההבטחה יכולה להיות מופרת אם ירבו העוונות של עם ישראל.
הברכה ניתנה לעם ישראל באופן כללי. אבל האדם היחיד, אפילו הוא צדיק, עלול לא לקבל את הברכה בגלל חברו שעובר עברות. וכך פסק ה'חזון איש': "אין הכוונה הבטחה שלא תבוא לידי פיקוח נפש על ידי חסרון תבואת שנה שביעית, אלא הבטחת ברכה ... רצונו לומר, לא כמו שתחשוב בדרך הטבע ששביתתך תביא לך הפסד ותחיה חיי צער, אלא אצווה לך את הברכה. והבטחה זו אפשר שיגרום החטא לקפחה. וגם אינה אלא לכל ישראל, אבל היחיד יכול ללקות בשביל חברו. ולא אמרה תורה לסמוך על הברכה ועקב כך להינע מהשתדלות המחויבת בדרכי טבע" 66.

62 . עד שתצמח תבואת השמינית.

63 . פירוש 'מאירת עינים' - סמ"ע, חושן משפט סז ס"ק ב.

64 . פאת השולחן, שביעית פרק י (כט), סעיף קטן ג.

65 . תשובה זו ניתנה על ידי הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף שליט"א, והובאה בספר "השביעית והלכותיה" של בנו, הרב יצחק יוסף שליט"א.

66 . ה'חזון איש' זצ"ל; "שביעית", סימן יח, סעיף קטן ד.

פרק ט

נסי שומרי השמיטה

• עדויות על יבול מרובה בשנה השישית. • נס החיטים של חכם סלמן מוצפי זצ"ל. • הלימונים של עובדיה לוי הניבו פי שלושה. • ברכת הכרוב מקופנהגן הקרה. • ברכת הגשמים. • נס הפרדס של מושב קוממיות. • שמירת שמיטה שומרת. • "כרמך לא תזמור". • מסירות הנפש של האלמנה זיכתה אותה בברכה. • עם תפילה ואמונה - למרות הקשיים, סוף הברכה לבוא. • פרחי השמיטה פורחים היטב. • הברכה בשנה השמינית. • יבול עשיר מחיטים גרועות. • ברכה עד בלי די במושב שדה אילן. • נס במושב תלמי אליהו. • השפע ב'אוצר' כרמי היין. • מילון למושגי שביעית. • הלכות שמיטה בקיצור נמרץ. • סיפורו המדהים של דוד חסיד.
"וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים".
[ויקרא כה, כא]
כאמור לעיל, יש הסוברים כי בזמננו ברכה זו האמורה בתורה אינה חלה במלואה, לפי שהשביעית בזמן הזה אינה אלא מדרבנן. ובכל זאת, גם בזמננו, המתמסרים לקיום מצוות השמיטה בכל מאודם זוכים לברכה ומדווחים על תופעות מדהימות.
להלן מובאים סיפורים מאלפים על שומרי שביעית, ותיקים וגם חדשים, הרואים ברכה הנובעת מעצם שמירת שביעית, אם כפועל יוצא מן המצווה, בברכת תנובת השדה, ואם בתחומים אחרים בחייהם.

עדויות על יבול מרובה בשנה השישית

"כשהיינו בארץ ישראל, בהלו נר ה' על ראשינו, כמה גדולה מצווה זו אשר בא בגללה נס גלוי לכל בארצנו ועדתנו, אשר תמיד בשנה השישית לשמיטה בדקדוק נתן השם יתברך ברכה בגידולי תבואות ופירות ארץ זאת למרבה, עד די סיפוק לשלוש שנים, ובעת סמיכת שביעית ליובל [ברכה כדי סיפוק] לארבע שנים, לכל אחינו בני ישראל שהיו בארץ ישראל".
[הובא ב"פאת השולחן", י, ד; בשם ה"אורים ותומים"]

נס החיטים של חכם סלמן מוצפי זצ"ל

המקובל חכם סלמן מוצפי זצ"ל חיבב במיוחד את המצוות התלויות בארץ כגון: תרומות ומעשרות, שביעית וערלה. את המצוות שאפשר היה לקיים היה דואג לקיים בשמחה מדי שנה בשנה. בגינת ביתו היה זורע חיטים ומגדלן לשם מצוות מצה של פסח, וכשהיה מגיע עת הקציר היה קוצרן בשמחה, משגיח עליהן משעת קצירה ושומרן מכל משמר כדי לאפות מהן מצה שמורה לערב פסח. את כל הפעולות הנעשות בחיטים לפני הטחינה היה עושה בביתו, וכמובן גם את הטחינה, שהייתה נעשית בריחיים של יד. עצם זריעת החיטים בכל שנה באה לקיים את מה הכתוב בתורה: "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶך ... וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" (ויקרא כה, ג), כדי שיוכל להפקיר את גינתו בשנה השביעית לקיים את המצווה הכתובה בתורה: "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות כג, יא).
בכל שנה הייתה גינתו מצמיחה יבול חיטים בכמות קבועה של שבעה ק"ג.
וראה זה פלא - בשנת תשי"א, שהייתה השנה השישית לשנת השמיטה תשי"ב, זרע חכם סלמן מוצפי זצ"ל את אותה הכמות שהיה רגיל לזרוע בכל שנה, והנה הצמיחה גינתו בשנה זו יבול מבורך של 21 ק"ג בדיוק, פי שלושה מהכמות הרגילה. ברוב התרגשותו והתפעלותו הלך לישיבתו ופרסם את הנס שקרה לו, ושכתוב בתורה במפורש: " וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים" (ויקרא כה, כא). ואכן שרתה הברכה בביתו.
[עדות בני הרב סלמן מוצפי זצ"ל, הרבנים בנציון ויהודה מוצפי שליט"א]

הלימונים של עובדיה לוי הניבו פי שלושה

החקלאי עובדיה לוי מגולל את סיפורו האישי. זה היה בשמיטה הראשונה שהוא התכוון לקיים. בין עצי הלימון בחווה שלו ישנו עץ הקרוי 'לימון קיצי'.
עץ זה בדרך כלל פחות נדיב בפירותיו. אולם בערב שביעית תשמ"ז הוא פעל "לפי הספר", כלומר לפי "ספר הספרים", ונתן בשנה השישית יבול של שלוש שנים.
הברכה שרתה גם באיכות הפרי: בימים כתיקונם קיבל מר לוי על לימון שכזה 30 אג' לק"ג. בערב השמיטה הוא הצליח להרוויח לא פחות מ 1.60- ש"ח לק"ג. כאשר מצרפים את הכפלת כמות הפירות להכפלת מחירם, יוצא שרווח הלימון הקיצי של עובדיה לוי היה גדול באותה שנה פי 15.

ברכת הכרוב מקופנהגן הקרה

"במושב נחלה, לפני שנים רבות, התגורר חקלאי בשם נפתלי טובים. היום הוא כבר מגדולי הרכזים של המרכז הארצי לחקלאים שומרי שביעית. באותם זמנים רחוקים הוא היה חקלאי מתחיל וצעיר. הוא קרא בתורה שצריך לשמור את השמיטה, והחליט לשמור עליה. היה זה בקיץ של שנה שישית.
ה'חזון איש' פסק שמותר לזרוע בשישית ירקות או תבואות שנועדו למאכל בהמה, ודברים אלו יכולים להמשיך לצמוח בשמיטה. נפתלי טובים תהה בלבו מה יזרע בשדהו בשישית, והחליט לזרוע 'כרוב קופנהגן'. נפתלי היה בטוח שיהיה בסדר.
הרי התורה הבטיחה: 'וציוויתי את ברכתי'. כרוב, בכללו, שייך לתבואות חורף. הוא זקוק לקור. הזן של כרוב קופנהגן זקוק לקור רב במיוחד. בקופנהגן קר מאוד, כידוע. נפתלי טובים זרע את שדהו בזרעי כרוב קופנהגן, והשמש קפחה על ראשו, והזכירה לו שהיא זקוק לנס. חקלאי תמיד צריך להיות 'מאמין בחי העולמים וזורע'. הוא כה תלוי בגשם ממרום, ברוח שתהא בדיוק במידה הנכונה, בשמש שתחמם אבל לא תשרוף. תמיד האיכר תלוי בדברים אלו, אבל כשהוא זורע כרוב קופנהגן בקיץ - הוא תלוי על אחת כמה וכמה. במיוחד אם כל זאת נועד כדי שיהיה לו ממה להתפרנס גם בשנת השבע.
הקופנהגן של נפתלי טובים צמח. כרוב קופנהגן - בקיץ חם!
הכרובים היו ענקיים ויפים. מדריכי חקלאות היו המומים.
סוחרים מכל הארץ הגיעו כדי לחזות בפלא וכדי לקנות ממנו במחיר משולש את הירק.
אבל זה לא היה הסוף: מתחת לכל כרוב צמחו שני כרובים נוספים. חנן, אחד הסוחרים שהגיע לקנות מנפתלי כרובים - ראה את הנס וחזר בתשובה.
הרב נפתלי מספר, שהוא קיבל כה הרבה כסף מזומן עבור הכרובים, עד שאפילו לא ספר אותו. הכניס את כל השטרות לתוך סיר נחושת. במשך כל שנת השמיטה פתחו בני משפחתו של הרב טובים, 13 נפשות במספר, את הסיר והשתמשו בכסף לכל מה שהיו צריכים. נפתלי למד באותה שנה תורה ב'כולל' בשלווה ונחת".
["המודיע הצעיר" ט"ו באלול תש"ס]

ברכת הגשמים

"יום חמישי שעבר, בשעות הבוקר. תלמידי בתי הספר מתכוננים לצאת עם תיקיהם בידיהם, ולפתע מטר סוחף ניתך ארצה. זה התחיל עם טפטוף קל ותוך זמן קצר עבר לגשם של
ממש, ואחר כך התברר שהגשם ירד בכל אזורי הארץ, מהצפון ועד צפון הנגב.
הכל מודים שבאמצעו של חודש אלול, אירוע זה יכול להירשם כמעט כחסר תקדים. אמנם את אנשי התחנה המטאורולוגית זה לא כל כך הרשים - 'אפילו בהר כנען ירדו רק מילימטר וחצי' - אבל את ילדי עמך בית ישראל בכל מקומות פזוריהם זה ממש 'הקפיץ'; כל העצלים למיניהם שעדיין היו על מיטותיהם, ולא צייתו לקולה של אמם, שביקשתם לקום כבר, קפצו עתה ממיטותיהם כדי לחזות בפלא הלז.
והיה עוד חוג אנשים מצומצם למדי שלא יכול היה להסתיר את שמחתו אל מול הגשם הסוחף - אנשי 'המרכז הארצי לחקלאים שומרי שביעית' ישבו כבר באותה שעה במשרדיהם עם הניירת הארוכה-ארוכה של אלפי החקלאים שישמרו את השמיטה בשנה הקרובה ומיהרו אל החלון כדי לוודא שאכן מדובר בגשם, ולא במשהו אחר.
'זה קורה לנו מדי ערב שמיטה', הם אומרים השבוע בהתפעלות.
'גם בשנה השישית שלפני השמיטה הקודמת, ירד לפתע גשם חזק למדי בתחילתה של השנה, והאירוע הגשמי ההוא, שלא נצפה כלל על ידי החזאים, סייע באופן ממשי להצמחת התבואה שנזרעה מוקדם מן הרגיל, בשל שנת השמיטה. היה זה נס גדול שנעשה לחקלאים אלה מן השמים. וכך גם אירע בכל ערבי השמיטה הקודמים'.
'הקדוש ברוך הוא מאיר לנו פניו מלמעלה ומשגר לנו את שלוחיו הטובים', אומרים הרבנים העומדים בראש 'המרכז הארצי לחקלאים שומרי שביעית'".
["המודיע", כ"ב באלול תש"ס]

נס הפרדס של מושב קוממיות

אחד האירועים הבולטים והידועים ביותר בין נסי ברכת השביעית הוא הנס שאירע לאנשי מושב קוממיות שבדרום-מרכז הארץ. המושב ידוע בשמירת השמיטה המהודרת של הפרדס שלו. נביא תיאור ממכתבו של רב המושב, הרב מנדלסון זצ"ל, משנת תשכ"ג ( 1963 ), של השתלשלות המעשה: "בשנת תשי"ז ( 1957 ) החליטה הסוכנות לנטוע פרדסים לכמה יישובים וביניהם גם לקוממיות. אמנם העמדנו תנאי כי מסכימים אנחנו רק אם יתחייבו לשמור כל הלכות שמיטה בפרדס לפי הוראותיי. כשנה או יותר נתעכב הדבר בגלל זה, כי הם סירבו למלא אחר התנאי שלנו ואנחנו עמדנו על זה כצור חלמיש. ובמשך הזמן התייאשנו כבר מכל הפרדס, הגם שבעבודות הפרדס היו מתפרנסות כמה וכמה משפחות והיה מגיע רווחה לקוממיות. עד שבשנת תשי"ח דיברנו עם מנהל הפרדסים, מר ויגודסקי, והסברתי לו את גודל קדושת השמיטה ועד כמה שחביב עלינו קיום מצווה זו ונתרשם מאוד.
וקיבלנו ממנו הודעה כתובה וחתומה על ידו, כי הפרדס יינטע וכל דיני שביעית יישמרו בו כפי הוראותיי. וכן היה - הפרדס ניטע, והושקע בו כחצי מיליון ל"י. ומנהלי הפרדס מילאו תמיד אחרי הוראותיי.
והנה במשך זמן עבודת הפרדס בשנת השמיטה תשי"ט, שנעשתה בדיוק כפי הוראותיי, אמרו לי מנהלי הפרדס שלדעתם אני מסכן את הפרדס על ידי שלא נעבד כראוי מחמת הוראותיי, ואני עלול לגרום להפסד הסכום הגדול שהשקיעו בו. פעמים רבות הייתי חושב מה יהיה, אך חיזקתי את עצמי בביטחון בעצם המצווה ובזכות הפוסקים ז"ל שלפי דבריהם פסקתי.
ובפרט בזכות הרמב"ם ז"ל שהחמרתי כמותו הרבה פעמים, שבוודאי יעזור השם יתברך שלא יתחלל שם שמים על ידינו. וב"ה, בסוף מנחם-אב תשי"ט בא מנהל הפרדס ואמר לי בהתרגשות רבה כי 12 פרדסים ישנם תחת ידו, ובכולם עבדו כרגיל, מלבד בפרדס קוממיות שלא עשו את הרצוי והצריך לדעתם, ולבסוף פרדס קוממיות הצליח מאוד, הרבה יותר משאר הפרדסים. ושאל אותי שאסביר לו הדבר ואמרתי לו שה'אני מאמין' הראשון הוא שהשם יתברך הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים, כולל הפרדס... ולפי שאנחנו עשינו רצונו יתברך בפרדס, הצליח השם יתברך את הפרדס.
וכך נרשם במחלקת הפרדסים הממשלתית: 'הפרדס בקוממיות לא עוּבד בכל שנת השביעית והצליח'. וכן מעיד על נס זה מזכיר המושב אריה שטינמץ: 'בערב השמיטה נטעו את העצים, אולם מיד עם היכנס שנת השבע החלו אנשי הסוכנות לבוא בטענות, כי כל הכספים שהושקעו בנטיעה יילכו לטמיון. "הרב מסכן את הכל", אמר מר ויגודסקי, אולם הרב ז"ל עמד כצור איתן, וכל העבודות נעשו על פי הוראותיו ובפיקוחו הישיר. היו לו אמונה וביטחון בהקב"ה, שבוודאי בזכות מצווה לא יארע כל נזק. לאחר שמנהל הפרדס, מר ויגודסקי, נדהם מהצלחת פירות הפרדס שלנו, הוא ביקש מהרב ז"ל שיסביר לו את ההבדלים בין מושב קוממיות למושבים דתיים אחרים שלא שמרו שמיטה. והרב ז"ל הסביר לו זאת באריכות'".

שמירת שמיטה שומרת

אי אפשר לפסוח על סיפור הארבה שהתרחש בשנת השמיטה תשי"ט בקוממיות.
הגאון מבריסק זצ"ל אמר על נס זה שמצווה לפרסמו כי על זה נאמר "שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו" (תהלים קה, ב). כותב הרב מנדלסון זצ"ל: "בחודשים הראשונים של שנת השמיטה היה זרוע בשדות מאכלי בהמה שנזרעו לפני שביעית... והנה ביום שישי אחד בא ארבה לרוב הכפרים הסמוכים. ואנשי מקומנו באו אליי בחרדה, שיש סכנה גדולה של אכילת כל הנזרע, על ידי הארבה. ואמרתי נראה ישועת השם יתברך בשמיטה. והנה בא מחנה גדול של ארבה עד לגבול קוממיות, וכשאך הגיע לגבולנו תיכף פנו לנו עורף, וכלעומת שבא כן הלכו, ולא נשאר ארבה אחד בכל גבולנו ולא הזיקו מאומה. וכשסיפרתי זאת למרן מבריסק זצ"ל, אמר שזה מופת שצריכים לספר".
ר' אהרן ברון, מוותיקי קוממיות, זוכר נס זה כאילו התרחש זה עתה, וכשהוא מפנה את אצבעו אל גבול השטח שלו הוא אומר: "הארבה הגיע קרוב מאוד לשדות שלי, אך הם לא נכנסו. הייתה סכנה גדולה ומוחשית, לאחר שהשדות נזרעו בחיטה למאכל הבהמות 67. ובס"ד לגבולנו הם לא נכנסו, וראינו בכך סימן גלוי מהשמים, שלא ניזוקנו כשבכל יישובי הסביבה היכה הארבה מכה גדולה מאוד".
אנשי הדור הצעיר יותר במושב זוכרים מימי ילדותם את מראה חרקי הארבה המועטים שהיו מגיעים לקוממיות מהמושבים הסמוכים כשהם דבוקים למכונית הדואר, שהייתה באה אחרי שסיירה במושבים אלו. כך ידעו כי יש ארבה מחוץ לקוממיות.

"כרמך לא תזמור"

"איש-בית, זהו שם משפחתו של אחד החקלאים, שהתגורר ביישוב סמוך לקוממיות. בשמיטה ששמר ראה איש-בית נס גלוי בעצי האפרסק שלו. אם לא מדללים ענפים בעצי פרי, צומחים פירות קטנטנים שאינם ראויים לאכילה. וראה זה פלא: איש- בית לא דילל את עציו בחורף שנת השמיטה. אחר כך, כאשר בא לקטוף את פירותיו בקיץ, שהיו אמורים להיות קטנים ולא יפים - הוא מצא פירות טובים. ויותר מכך, כאשר קטף אפרסק אחד - צמחו, למרבה הפליאה, עוד שניים מתחתיו. זה היה דבר מאוד לא טבעי, ממש כפי ברכת התורה".
["המודיע הצעיר", ט"ו באלול תש"ס]

מסירות הנפש של האלמנה זיכתה אותה בברכה

"מעשה באלמנה שנשאר לה שדה אחוזה מבעלה שהלך לעולמו, ומאחר שלא הייתה מסוגלת לעבוד את האדמה, השכירה את השדה לאיש אחר למשך שנים רבות. ויהי היום, בחודש אלול תשל"ב, ערב שנת השמיטה תשל"ג, נתברר שהשוכר סומך על היתר מכירה ועובד בשדה בשנת השמיטה. ונתעוררה שאלה: האם חייבת בעלת השדה לבטל את השכירות לשנה זו? או אולי מאחר שאין השדה מושכרת במיוחד לשנה זו, אלא היא מובלעת בתוך כל השנים של השכירות, אם כן ייתכן שבעלת השדה יכולה להתעלם מהעניין? האלמנה שלחה את בנה לשאול את הרב כדת מה לעשות. הלך הבן לשאול את גאב"ד ירושלים, בעל 'מנחת יצחק' זצ"ל, והתשובה הייתה שאין להקל בזה.
לפני שיצא הבחור בירכו הגאב"ד שהקב"ה ישלם להם שכרם מן השמים. ואכן שילם להם הקב"ה שכרם הטוב: השדה הנ"ל של האלמנה, אשר לא עוּבד ולא נזרע בשביעית, גדל באותו שנה בכפל כפליים. ובעוד שכל בעלי השדות מסביב, שסמכו על 'היתר המכירה' ועבדו בשביעית, יצאו באותה שנה בהפסד עקב נזקים שונים שאירעו בשדותיהם, הרי שהשדה שקוימה בו מצוות שביעית כדין נתן יבול רב יותר מבשנים רגילות, עד שכל השכנים השתוממו ... ויהי הדבר לאות, שמאת ה' הייתה זאת, לשלם לאלמנה שכרה על עמדה בניסיון, כהבטחת הכתוב: 'וציוויתי את ברכתי".
זאת ועוד, האלמנה ההיא הייתה עד אז במצב דחוק, כי היה עליה לחתן בכוחות עצמה את בנה הנ"ל שהתקשה קצת בשידוכים, וצר היה לה על חסרון כיס של ביטול השכירות למשך שנה שלמה. וגם בזה סייעוה מן השמים בזכות שמירת השמיטה, ומיד לאחר ראש השנה תשל"ג הציעו שידוך עבור בנה הנ"ל עם בת ישראל כשרה וצנועה, והחותן הבטיח ונתן לבני הזוג דירה של ארבעה חדרים במרכז בני-ברק. ויהי הדבר לאות, שמאת ה' הייתה זאת לשלם לאלמנה שכרה על שעמדה בניסיון".
["לשכנו תדרשו", א, דף קיב, תשנ"ב]

עם תפילה ואמונה - למרות הקשיים, סוף הברכה לבוא

החקלאי ר' יוסף אייגנער מכפר הרוא"ה הנו משומרי שביעית המלאים. בכפר הדתי שבו הוא גר יש לו משק חקלאי המבוסס בעיקר על ענף החי, ומונה כמאה ראשי בקר. ראשים אלו דורשים אוכל בכל זמן וגם בשביעית. אולם, השימוש בספיחין שנזרעו בשביעית הרי אסור, ואם בכל שנה זורע אייגנער את שדותיו בתחילת החורף הרי שהפעם הוא היה חייב להקדים ולזרוע לפני ראש השנה של השמיטה. הקדמת הזריעה בלבד דיה כדי לעורר סיכונים וגם כרוכה בשיטות זריעה מיוחדות והוצאות גדולות. על כל אלו התגבר האיש איך שהוא, בלי להזדקק לעזרה מבחוץ. בעייתו התחילה כשנעצרו הגשמים. באותם שבועות הוא חשב שחרב עליו עולמו. הבעיה הייתה אף כפולה ומכופלת. ראשית, הטרידה אותו המחשבה מהיכן ייקח את האוכל לעדרו אם אכן שדהו לא יצמיח את הנדרש; שנית, ההשקעה שהשקיע, האם היא תרד לטמיון? מדובר היה בהשקעה גדולה יחסית; ושלישית, מהיכן ייקח עכשיו מימון מחודש לצורך רכישת מספוא כשר לפרות? - אלו הן רק חלק מן הבעיות שהתעוררו.
ר' יוסף אייגנער עלה לירושלים להתפלל יחד עם כל הציבור שיבוא גשם. תפילות אחינו בני ישראל עזרו בחסדי ה', וגשם התחיל לרדת, ואף כי הגשמים לא היו רבים במיוחד, הרי לאייגנער הם הספיקו. לאחר זמן קצר פגשנו בו שוב בירושלים. הפעם היה זה ביקור משפחתי. פניו כבר היו עמו. חיוך רחב אפיין אותם: "נכנסתי השבוע לשטח", הוא מספר לנו, "וראיתי איך שהצמחים צוחקים". והוא מוסיף: "מדריך ראשי למספוא ממשרד החקלאות ביקר אצלי, וכשראה את היבול אמר: 'אלוקים אוהב אותך כי אתה שומר שמיטה'" (מתוך הערה זו למדנו שלא כך המצב אצל השכנים). אצל אייגנער עשה השדה יבול "לפי הספר", כהבטחת התורה, לפחות פי שלושה מן הרגיל. "עוד לא נראה כדבר הזה" חוזר אייגנער ומדגיש, "אני מזמין כל אחד שיבוא לראות את הנס. אני כבר עשרות שנים בחקלאות ולא זכיתי לראות זאת", הוא מצהיל פנים.

פרחי השמיטה פורחים היטב

במושב תלמי אליהו לא עשו גיזום פרחים. מלאכת הגיזום נחוצה מאוד לגידול פרחים, בפרט לאלה המיוצאים לחו"ל. היו מגדלים שגזמו, והוציאו יבול של 50 אלף פרחים. אך אלה שלא גזמו הוציאו יבול של 80 אלף פרחים!
[עדות הרב משה יעקב סיגלר שליט"א]

הברכה בשנה השמינית

"וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם" (ויקרא כו, ד) - בפרט לשומרי שביעית אנשי קוממיות זכו לעוד נס בזכות שצייתו לרבותיהם. בתחילת שנת תשי"ג, במוצאי שביעית, פנה רבה של קוממיות, הרב בנימין מנדלסון זצ"ל, אל ה'חזון איש' זצ"ל בשאלה: "האם רשאים אנחנו לחרוש בחול המועד סוכות של שנת השמינית, לקראת זריעת החורף, כי קיים חשש שלא נספיק עד עונת הגשמים ואנו צפויים להפסד מרובה, אחרי שהשבתנו את כל עבודת הקרקע בשביעית?" להפתעתם הרבה של אנשי קוממיות השיב להם ה'חזון איש' זצ"ל בבהירות גמורה: "וכי מי יאמר לכם שתאחרו את עונת הגשמים, שמא תקדימו יותר מדי ונמצאתם מפסידים דווקא בגלל העבודה בחול המועד?"
שמעו אנשי "קוממיות" לעצתו ולא חרשו בחול המועד. והנה שנה זו שחונה הייתה בתחילתה, כיוון שנעצרו הגשמים עד חנוכה. מושב קוממיות, שהתאחר בזריעה, היה היחידי בכל רחבי הנגב, שיבול שדותיו הצליח.
מעניין לציין, שבאותה שנה ממש נשאל ה'חזון איש' על ידי קבלן כבישים מבני-ברק, אם רשאי הוא להמשיך בעבודות הסלילה בחול המועד סוכות, כי קיים חשש שהגשמים שיבואו יפריעו ויזיקו למלאכתו. ה'חזון איש' זצ"ל השיב לו בביטחון גמור: "אין מקום לחששותיך, שנה זו לא ירדו גשמים לפני חודש כסלו..".

יבול עשיר מחיטים גרועות

מספר ר' דוב וויס מקוממיות: "בשנת תש"י הצטרפתי לקבוצה של כ-30 צעירים חרדים, יוצאי צבא, ויחדיו הקימונו את המושב קוממיות בדרום הארץ. בתקופה הראשונה גרנו באוהלים באמצע הישימון במרחק של קילומטרים מאיתנו שכנו קיבוצים של 'השומר הצעיר': גת, גלאון, ונגבה. לפרנסתם עבדו מקצת האנשים בקיבוץ גת, שהיה הקרוב ביותר אלינו, בעבודת כפיים שונות, אחרים עבדו בחקלאות.
זרענו חיטה, שעורה, שיבולת שועל, קטניות ועוד. את היבול שצמח בכ-5,000 הדונמים שהועמדו לרשותנו, מכרנו למאפיות ולבתי חרושת. אני, שהייתי אז רווק צעיר, עבדתי על טרקטור בשדות. קווי מים עדיין לא היו אז ביישוב, ועל כן נאלצנו להסתפק בגידול של שדות פלחה. אחת לכמה ימים היינו נוסעים לקיבוץ נגבה, ששכן במרחק של כ- 20 ק"מ ומביאים משם מכלית מים לשתייה.
שנת תשי"ב הייתה שנת שמיטה, והשבתנו בה את כל עבודת החקלאות. באותם ימים היינו מהיישובים הבודדים בכל הארץ שקיימו את מצוות השמיטה כהלכתה, הלכה למעשה. כאשר שנת השמיטה עמדה להסתיים, ביקשנו לחדש את מפעל החקלאות. היינו זקוקים לזרעי חיטה מהשנה השישית, כלומר מהשנה שקדמה לשמיטה, כדי שנוכל לזרעם. אסור להשתמש בזרעים שגודלו באיסור בשנת השמיטה. יצאנו לחפש בקיבוצים הקרובים לנו והרחוקים מאתנו זרעים טובים מהשנה השישית והעלנו חרס בידינו. כל מה שהצלחנו למצוא היה חיטים ישנות ומתולעות שמסיבה לא ברורה נותרו במחסניו של קיבוץ גת. שום חקלאי שפוי בעולם לא יזרע חיטה מתולעת, אם הוא באמת מצפה שיצמח ממנה משהו. זו הסיבה שהקיבוצניקים מגת פרצו בצחוק רם ומתגלגל כאשר ראו שאנחנו מגלים התעניינות בחיטה הישנה והמתולעת שנותרה במחסניהם. 'אם אתם רוצים אתם יכולים לקחת כל מה שיש כאן, בלי כל תשלום', אמרו. התייעצנו עם הרב מנדלסון והוא השיב לנו במילים הבאות, 'מי שאמר לחיטה שתצמח מזרעים טובים יאמר לה שתצמח גם מגרעינים מתולעים ומחוררים של שיירי חיטה ישנה'. באין לפנינו כל בררה אחרת, העמסנו על טרקטור את החיטה המתולעת שנתנו לנו הקיבוצניקים חינם אין כסף וחזרנו לקוממיות.
את האדמה התחלנו לעבד רק לאחר ראש השנה, ואילו את מלאכת הזריעה עצמה התחלנו בחודש מרחשוון, חודשיים-שלושה אחרי שכל החקלאים האחרים כבר סיימו אותה. באותה שנה התעכב הגשם הראשון. חקלאים מהקיבוצים והמושבים האחרים ציפו לו, כמובן, בכיליון עיניים, אך הוא התמהמה. והנה, למחרת היום שבו סיימנו לזרוע את החיטה המתולעת על פני כאלף הדונמים שהוקצו לכך, נפתחו ארובות השמים וגשמי ברכה ושפע החלו ניתכים ארצה. הימים הבאים היו לנו ימי מתח וציפייה אך גם ימים של התחזקות באמונה וביטחון בה'. לא חלף זמן רב עד אשר יד ה' התגלתה לעין כל - שדות החיטה שנזרעו חודשים אחדים לפני רדת הגשם הראשון, העלו יבול דל ועלוב, ואילו שדותיו של מושב קוממיות, שנזרעו חיטה ישנה ומחוררת ובאיחור רב החלו להניב יבול רב ומשובח, על פי כל קנה מידה.
חיש מהר פשט הסיפור בכל הסביבה וחקלאים מן הקיבוצים השונים באו כדי לראות במו עיניהם את הפלא הבלתי ייאמן. הסיפור כולו גרם לקידוש שם שמים בל יתואר והכול יכלו לראות במו עיניהם את התממשות הבטחת ה' לשומרי השמיטה - 'וציוויתי את ברכתי לכם'".
הנה תיאורו האישי של הרב מנדלסון זצ"ל למה שהתרחש: "אחרי אותה שנת השמיטה תשי"ב לא היה לנו חיטים לזרוע, לפי שבחיטים משביעית לא רצינו לזרוע 68. ובדוחק השגנו חיטים מקיבוץ סמוך משנה שישית, חיטים שבורים ומתולעים שלא היו ראויים לזריעה כלל. ושאל אותי... ר' יחיאל ע"ה שהיה ראש ענף הפלחה בקוממיות, מה לעשות. ואמרתי לו אם אין על פי הלכה חיטים אחרים, תהיה 'מאמין בחי העולמים וזורע' 69 והשם יתברך יעזור בחיטים אלו.
והנה כל סביבותינו צחקו עליו, על שזורע בחיטים כאלה, והזהירוהו לבל יעשה היזק של כ 20- אלף ל"י. אף הוא בתום לבבו מילא אחר דבריי, ובטחנו בהשם יתברך. והנה בשנה זו
לא היו גשמים בתחילת החורף, וכל אלה שחרשו בסוף שביעית וזרעו תכף במוצאי שביעית נרקבו זרעיהם בקרקע היבשה, ואנחנו לפי שלא חרשנו בסוף קיץ של שנת השמיטה וגם לא בחול המועד סוכות של מוצאי שביעית ונמשכה חרישתנו עד מאוחר לתוך החורף, ואחר כך נמשכה זריעתנו, וכשגמרנו בחודשי החורף התחילו הגשמים לרדת בשפע, והצלחנו
בעז"ה בתבואתנו בברכה מרובה מאוד. ונעשו פלאות בחיטים השבורים והמתולעים שזרענו, כי גדלו והצליחו ועשו פרי, בזמן שבכל הסביבה לא היה יבול. והיה לאות שהשם יתברך שולח ברכתו לשומרי שביעית" 70.
אהרון ברון המתגורר בקוממיות הוא איש אדמה, והוא חווה היטב את קיום מצוות השמיטה. ולא רק שמיטה אחת, אלא למעלה משש שנות שמיטה הוא זכה לשמור. ישוב בביתו, לאחר יום עבודה קשה, הוא ניאות לספר מזווית הראייה שלו על אותו מעשה מופלא: "מיד לאחרי שנת השמיטה כשרצינו לזרוע חיטה, התברר כי אין להשיג חיטים שלא משנת השביעית. בסוף השגנו זרעים שהיו מתולעים ושבורים ולא ראויים כלל לזריעה. לא ידענו מה לעשות, אך הרב אמר, שאין מה לדאוג, וצריך לבטוח בד' שיקיים הבטחתו. כל בני המושבים והקיבוצים מסביב צחקו עלינו והזהירו אותנו שהזריעה תגרום לנזקים עצומים. אולם האמנו באמונה שלמה ובתמימות שיצא משהו מהחיטה המתולעת.
באותה שנה לא ירדו גשמים בתחילת החורף, והחקלאים שלא שמרו שמיטה - נרקבו זרעיהם בקרקע היבשה. ואילו אנו שהתחלנו לחרוש אחר חג הסוכות וזרענו מאוחר מאוד - זמן קצר אחרי שסיימנו את הזריעה, החלו לרדת גשמי ברכה, והחיטים שזרענו גדלו והצליחו. בו בזמן, ביישובי הסביבה לא היה שום יבול, ואילו אצלנו היה יבול מצוין, ועוד מחיטה
מתולעת שבורה. זה היה ממש נס גלוי, וראינו בחוש את ברכת ד' על יראיו שומרי קדושת הארץ".

ברכה עד בלי די במושב שדה אילן

פרשת החיטה שזרעו אנשי מושב שדה אילן בערב שמיטה שנת תשמ"ז דומה במידה מסויימת לפרשת החיטים המתולעות של קוממיות בתשי"ב. עיקרה היא זריעה מוקדמת, כאשר כל המומחים לעגו להם שהם מבזבזים את הזרעים לחינם.
הגשמים הראשונים שנת השמיטה תשמ"ז היו להם סימן ראשון לברכת שמים, אולם גם אחר כך עוד עמדו לפני ניסיונות וחששות, עד שגם הגשמים הבאים באו תמיד בדיוק ברגע האחרון. התארכות מופלאת של עונת הגידול והתפשטות הגשמים על פני תקופה ארוכה יותר, הפכה בסופו של דבר את פרשתם לסיפור פלא בכל האזור, שבו מגדלים רבים סבלו נזקים חמורים, ואילו תושבי שדה אילן ראו הברכה בעין ממש. לא פלא הוא שהחקלאים שם נאבקו השנה נגד כל הגורמים שניסו להניאם מלשוב ולהצטרף לשומרי שביעית כהלכתה.

נס במושב תלמי אליהו

ליהודה פיינר, בן מושב תלמי אליהו, יש סיפור מדהים: דונם העגבניות שגדלו בחממה הניב בשנה השמינית תשמ"ח יותר מאשר הניבו יחד כמה דונמים של חקלאים שכנים שלא שמרו שביעית. יהודה אומר כי הוא קיבל מהדונם הבודד הזה בשנה השמינית יבול גדול יותר ממה שהיה רגיל להוציא בשנים רגילות משטח של עשרות דונמים.

השפע ב'אוצר' כרמי היין

"גידול כרמי היין הוא אחד הנושאים היותר חשובים בשביעית. בשמיטה קודמת, מספר הרב אפרתי, חל מהפך חיובי בתחום זה: הוקם 'אוצר בית דין' 71 ליין, בראשותו של הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א. זה היה צעד שהציבור שלנו כמובן בירך עליו בהתלהבות, אבל לחקלאים זה עשה קצת 'חיים קשים', כיוון שהרב קרליץ הורה הלכה, שבכל המשקים השייכים לאוצר בית הדין, הזמירה בכרמי היין תיעשה לפני ראש השנה תשמ"ז!
תגובת המשקים הייתה, איך לא, "נעשה ונשמע.."., 'ואני מעיד', אומר הרב בהתלהבות, 'שקבלת ההוראה הייתה כרוכה במסירות נפש!'
כשמנהל אגף המטעים דאז שמע על כך, הוא זימן אליו את ראשי 'המכון ללימודי מצוות התלויות בארץ' והזהיר אותם כי התוצאות תהיינה חמורות ביותר. אנשי המכון לא התרגשו: 'קיבלנו עלינו את הכרעת הרב קרליץ', השיבו לו. האגרונום, ככורם בעצמו, וכמי שליווה את משקי היין שלנו הרבה שנים, חרק שיניים. 'אתם נושאים באחריות לקבורת הענף', צעק.
מה היה הסוף? הסוף היה טוב, אומר הרב אפרתי, כמו בכל הדיווחים על נסי השמיטה. אנחנו, את תפקידנו מילאנו באמונה, כדי לספק פתרונות מקסימליים לבעיה. והתוצאות? הלא הן ידועות לכל מי שנכח בשמיטה הקודמת: אוצר בית דין חילק שני מיליון בקבוקי יין במחירי עלות, וכל הציבור נהנה מכך. ובחסדי ה' לא היה חורבן בכרמים: רוב הגפנים חזרו למצב רגיל כבר בשנה שלאחר מכן".
[נ' קצין, "יתד השבוע", כ"ח בשבט תשנ"ג ( 19.2.93)]
כאמור, אלו הם נסים ומעשים שהיו. חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. אין ברכת השביעית מסתיימת בכך, ויש עוד רבות לספר. ישנם דברים מופלאים שבוודאי עוד נצליח לשמוע עליהם מפי החקלאים, ויש בוודאי חקלאים אחרים שיעדיפו לנהוג לפי העיצה של חז"ל - שהברכה שורה בדבר הסמוי מן העין. אמנם, אנשי השטח הנמצאים עם החקלאים לא תמיד מוצאים פנאי לאסוף ולהעביר את קורותיו של כל משק וכל חקלאי, אך מתוך הניסיון העשיר שהצטבר עד כה אפשר לקבוע בוודאות כי הסיפורים הידועים לנו, הגם שהם רק קצה הקרחון, הם מייצגים את המציאות לאמיתה.
יאה לסיים פרק זה בדבריו הנלהבים של אהרן ברון, מוותיקי קוממיות: "המכות שניחתו בשנים האחרונות של המשק החקלאי פסחו עלינו. ראינו שהקב"ה השרה את שכינתו וברכתו עלינו, ובכל אשר פנינו הצלחנו. ראינו שמקיום מצוות התורה לכל פרטיהן ודקדוקיהן לא נפסיד, אלא רק נרוויח מכך, ועל כך יכולים להעיד כל שכנינו שתמיד אומרים: 'בקוממיות יורד יותר גשם מאשר אצלנו, הפלא ופלא!'".
[המקורות הנוספים לדברים שהובאו כאן: הרב יחיאל-מיכל שטרן שליט"א, שמיטה בהלכה ובהגדה; הרב זמיר כהן שליט"א, לקט נבואות; הרב יוסף דרוק שליט"א, "קובץ תורני - מבקשי תורה"; י' בנימיני, מוסף "יתד נאמן", כ"א באייר תשמ"ו; הרב משה-מיכאל צורן, "המודיע"]

67 . עפ"י שיטתו של מרן ה'חזון איש'.

68 . בגלל קדושת השביעית שבהם.

69 . כלשון התלמוד הירושלמי המובא בתלמוד בבלי בתוספות שבת ל, א.

70 . עדותו של הרב מנדלסון זצ"ל מובאת בספר "משנת יוסף".

71 . אוצר בית דין: מצבור של פירות שביעית המוחזק ברשות רבני 'בית דין צדק' עבור הציבור.

 

מילון למושגי שביעית

א. חובת מצות שביעית כיום

נאמר בתורה "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ" (ויקרא כה, ד). ישנם פוסקים הסוברים כי גם בזמננו החיוב לשמור שביעית הוא מן התורה, וישנם הפוסקים כי בזמן הזה אין בקיום מצוות שביעית אלא ממידת חסידות. להלכה נפסק כי מצוות שביעית בזמננו היא מדרבנן.

ב. יובל

נצטווינו לקיים את מצוות שנת היובל אחרי ספירת מחזור של שבע שמיטות, שנאמר: "יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם" (ויקרא כה, יא).
היא כוללת שלושה עניינים: מצוות שמיטת קרקעות, דהיינו חלים בה איסורי עבודת קרקע, קדושת שביעית וביעור.
מצוות שחרור עבדים עבריים.
מצוות השבת השדות לבעלים - כלומר כל נכסי דלא ניידי שנמכרו במשך שבעת מחזורי השמיטה חוזרים לבעליהם הראשונים.
מצוות היובל נוהגת רק כאשר כל עם ישראל גר בארץ ישראל.

ג. שביתת הארץ

מצוות עשה שתשבות הארץ ממלאכתה בשביעית.

ד. חנטה

שלב מסוים בהתפתחות פרי האילן. הוא הקובע אם הפרי שייך לשנת השביעית או לא.

ה. לקיטה

פעולת איסוף פירות וירקות מן השדה.

ו. סחורה בפירות שביעית

ישנו איסור לסחור בפירות שביעית.

ז. ספיחים

פרי האדמה שצמח מאליו בשביעית, מתוך זרעים שנשרו בעונה הקודמת. חכמינו ז"ל אסרו לשימוש רגיל, בין שהוא מיועד למאכל אדם ובין שמיועד למאכל בהמה, כדי למנוע מעוברי עברה לזרוע בשביעית בסתר.

ח. קדושת שביעית

זהו מעמדם המיוחד של פירות שגדלו בארץ ישראל בשביעית. משום קדושת שביעית חלים על פירות שביעית דינים אלה: חובת הבעלים להפקיר את הפירות; איסור קצירת הפירות כדרך הקוצרים; איסור סחורה בפירות; איסור הפסד הפירות; חובת ביעור; איסור הוצאת הפירות לחוץ לארץ.

ט. ביעור פירות שביעית

חייב אדם לבער ולהשמיד פירות שביעית שבביתו בזמנים מסוימים במשך שנת השביעית ולאחריה. הביעור מתבטא ב"הפקרת" הפירות. זמן הביעור שונה מפרי לפרי, ואף אינו שווה בכל מקום ומקום. הגיע זמן הביעור ולא ביער, הפירות נאסרים באכילה. ניתן להשיג לוח מדויק המפרט את זמני ביעור וכיצד לעשות זאת.

י. חנות שמיטה

חנות המספקת פירות וירקות לשומרי שביעית. חנות שמיטה מספקת מספר סוגי תוצרת:
תוצרת משדות נכרים בארץ ישראל: לדעת חלק מהפוסקים אין בתוצרת זו קדושת שביעית; לדעת פוסקים אחרים, וביניהם ה'חזון איש' זצ"ל, יש בתוצרת זו קדושת שביעית.
גידולי מצעים מנותקים: לדעת חלק מהפוסקים אין בתוצרת זו קדושת שביעית.
גידולי הערבה הדרומית: לדעת רוב הפוסקים הערבה הדרומית אינה חלק מגבולות ארץ ישראל לפי ההלכה ולכן אין בתוצרת זו קדושת שביעית.
תוצרת משדות יהודים השומרים על מצוות השמיטה: פרי עץ וירקות אשר יש בהם קדושת שביעית. בהספקת פירות וירקות אלה משמשת החנות כתחנת חלוקה של 'אוצר בית דין'.
תוצרת משנים קודמות: פירות מיובשים, מקוררים או מוקפאים, וכדומה.
יבוא מחוץ לארץ: בתוצרת זו אין קדושת שביעית.

יא. אוצר בית דין

מצבור של פירות שביעית המוחזק ברשות רבני 'בית דין צדק' עבור הציבור. בית הדין רשאי לאסוף פירות שביעית ולחלק אותם לציבור, באמצעות שליחיו. בעל חנות המשווקת פירות אלו מנהל אותה כשליח בית דין, וגובה מהצרכנים תשלום עבור עלות הוצאות הטיפול בפירות בלבד. בפירות אלו יש קדושת שביעית.

יב. כתב מינוי או כתב שליחות

ועדות השמיטה הנוהגות קדושת שביעית בפירות נכרים [כשיטת ה'חזון איש'] דורשות מהקונים בחנויותיהן לחתום על טופס 'כתב מינוי' או 'כתב שליחות', כדי שלא יהיה באספקתם משום איסור סחורה בפירות שביעית. ההסדר הוא שהצרכנים המנויים בחנות שוכרים את מנהלה לקנות בעבורם פירות מהנכרי. הצרכן משלם עבור שכר טרחה והוצאות החנות בלבד.

יג. ללא חשש שביעית

כתובת המודפסת על מוצרים שונים הבאה להעיד שהמוצר אינו מכיל חומרים האסורים באחד מאיסורי שביעית. האישור 'ללא חשש שביעית' ניתן על ידי רבנות או על ידי בית דין האחראים לכשרות המוצר.
מכיוון שקיימות שיטות שונות בדיני שביעית, אין פירוש המשפט 'ללא חשש שביעית' אחיד וזהה בכל מקום. לדוגמה, בית דין הפוסק כדעת מרן ה"בית יוסף" שאין קדושת שביעית בפירות גוי, יאשר שמוצרים שבפיקוחו הם 'ללא חשש שביעית', אף כי דעת ה'חזון איש' היא שיש קדושת שביעית בפירות גוי.

יד. שמיטת כספים

ביטול חובות הכספים בסוף שנת השמיטה, כלומר בסופו של יום כ"ט באלול של שנת השמיטה. דין התורה הוא ששביעית משמטת את החובות, שנאמר: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ" (דברים טו, ב). שמיטת הכספים נוהגת גם בחו"ל.

טו. פרוזבול

פרוזבול הוא שטר שבו מוסר המלווה את החובות שחייבים לו אנשים אחרים לרשות בית הדין. כך נחשבים החובות כאילו נִגבו, ואין שמיטת הכספים שבשביעית מבטלת אותם ויכול המלווה לגבות מבעלי חובו את מה שהלווה להם. תקנת הפרוזבול היא לטובת העניים, כדי שימצאו מי שילווה להם; וכן לטובת העשירים, שלא יפסידו את ממונם בגלל השמטת החובות בשביעית.
[על פי: הרב מרדכי עמנואל שליט"א, ערכי שמיטה, הוצאת המכון ללימודי מצוות התלויות בארץ שע"י בית מדרש להלכה בהתישבות]

 

הלכות שמיטה בקיצור נמרץ

 

שנת השמיטה - שנת השביעית

נאמר בתורה "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כה, ד). ישנן הלכות המיוחדות לשנה זו. אנו מתכבדים להגיש לפניכם סיכום קצר ביותר של הלכות השמיטה המעשיות. חשוב מאוד להתייעץ עם רב או עם אדם הבקי בהלכה בקשר לפרטים נוספים, אשר גם הם הכרחיים לקיומה של מצוות השמיטה.

מהי קדושת שביעית?

זהו מעמדם המיוחד של פירות וירקות שגדלו בארץ ישראל בשנה השביעית. משום קדושתם חלים על יבולים אלו דינים מיוחדים כפי שנבאר.

כיצד מותר לאכול ולהשתמש בפירות שביעית?

תוצרת שביעית נועדה לאכילה בלבד. אסור לגרום להשחתתה או לבזבוזה.
כאשר מגישים מנות יש להקפיד להגיש לסועדים כמות שסביר שתיאכל כולה.
יש להיזהר בכך במיוחד כשמדובר בילדים קטנים. מותר לתת תוצרת שביעית לאכילה לנכרי רק בתנאי שהוא בן בית.
יש להשתמש בתוצרת שביעית רק בדרך השימוש המקובל על רוב בני האדם.
לדוגמה, אין לבשל פרי או ירק שרגילים לאכלו בלתי מבושל, ולכן אין לבשל חסה, מלפפונים או אשכוליות; ואין לסחוט פרי או ירק שלא מקובל לסחטו, כגון מילונים, כרוב או סלק. פרי או ירק שרגילים לאכלו בין שהוא חי ובין שהוא מבושל - מותר לעשות כן גם בשמיטה.

מדוע כדאי לקנות בחנויות של שומרי שמיטה?

כדי להיות בטוחים שאין אנו נכשלים באיסור כלשהו בדיני שמיטה מומלץ ביותר לקנות פירות וירקות רק ב'חנויות שמיטה', הנמצאות תחת השגחת אחד מבתי דין צדק - בד"ץ. לגבי קנייה בשוק הכללי - יש להתייעץ עם רב, כיוון שהעושים זאת עלולים להיכשל במספר איסורים מחוסר ידיעה.

פירות משדות של נכרים

'חנויות השמיטה' מספקות בעיקר תוצרת משדות נכרים. יש פוסקים הסוברים כי אין לנהוג בתוצרת זו קדושת שביעית, ולכן מותר למכרה בלי הגבלות ובדרך הרגילה. לדעת פוסקים אחרים, וביניהם ה'חזון איש' זצ"ל, צריך לנהוג גם בתוצרת נכרית קדושת שביעית. מומלץ שכל אחד יתייעץ עם רבו כיצד לנהוג בנושא זה.

כתב מינוי או כתב שליחות

חנויות שמיטה מסוימות דורשות מהקונים לחתום על טופס 'כתב מינוי' או 'כתב שליחות'. הסיבה לכך היא כאמור כי לדעת מרן ה'חזון איש' חלה קדושת שביעית גם על תוצרת משדות נכרים, ולכן יש לארגן את אספקתה כך שלא יהיה בזה משום איסור סחורה בפירות שביעית. ההסדר הוא שהצרכנים המנויים בחנות שוכרים את מנהלה לקנות עבורם פירות מהנכרי. הצרכן אינו משלם אלא שכר טרחה והוצאות עלות.

מהו אוצר בית דין?

לעתים יש ב'חנויות שמיטה' פירות משדות יהודים. בתוצרת זו יש קדושת שביעית ויש תנאים מסוימים לגבי אופן שיווקה. התוצרת נמכרת כ'אוצר בית דין'. זהו מצבור של פירות שביעית שנאסף על ידי שליחי בית דין צדק - בד"ץ - ומחולק לציבור במחיר עלות. בנוסף לכך מוכרות חנויות אלו תוצרת משנים קודמות - פירות מיובשים, מקוררים, מוקפאים או משומרים, וכן יבוא מחוץ לארץ. בתוצרת זו אין קדושת שביעית.

מהם ספיחים?

צמחים שצמחו מאליהם בשנה השביעית בשדה של יהודי [וקל וחומר צמחים שנזרעו ונשתלו באיסור] אסורים באיסור 'ספיחים'. בשנת השמיטה מצויים בשוק הכללי ירקות רבים האסורים באיסור 'ספיחים'. אדם שקנה בטעות תוצרת שביעית האסורה באכילה מפני שהיא 'ספיחים' או מסיבה אחרת, ישמור אותה בקדושת שביעית ב'פח השמיטה' עד שתירקב ואז ישליכנה.

מהו פח השמיטה?

מכיוון שאין להשליך לאשפה שאריות של פירות או ירקות הקדושים בקדושת שביעית, ובכלל זה גם קליפות וחרצנים, יש המניחים שאריות אלו במיכל נפרד הנקרא 'פח השמיטה' עד שיירקבו לגמרי, ואז מותר להשליכן. יש המקלים ועוטפים את שאריות המזון בשקית ניילון סגורה ומניחים בפח האשפה הרגיל.
בכל מקרה, אין לערבב שאריות מזון שלא נרקבו עם שאריות שהחלו להירקב מפני שהן מזרזות את תהליך הריקבון באופן ישיר. כאשר מאכל מסויים מכיל פירות שביעית, כל המזון אסור בהשחתה.

מהי מצוות ביעור פירות שביעית?

חייב אדם לבער, כלומר להשמיד, פירות שביעית שבביתו בזמנים מסוימים במשך שנת השמיטה ואחריה. הגיע זמן הביעור ולא ביער, הפירות נאסרים באכילה. זמן הביעור שונה מפרי לפרי, ואף אינו שווה בכל מקום ומקום. ניתן להשיג לוח מדויק המפרט את זמני הביעור וכיצד לעשות זאת.

כיצד לשמור שמיטה בגינה בבית משותף

גם בגינה פרטית או משותפת נוהגים דיני שמיטה. בעלי גינת עצי פרי צריכים לומר: "הריני מפקיר את הפירות שבאדמתי ואת המעבר אליהם לכל אדם".
מותר גם לבעלים לקחת מהיבול בהתאם לצרכיו.
הגר בבית משותף יסביר לדיירים האחרים שאפשר לטפל בגינה גם ללא עשיית מלאכות אסורות. עליו להדריך את הגנן בדרכי הטיפול המותרות.
אם אינו יכול למנוע משכניו עשיית מלאכות האסורות בשביעית לא ישלם עבור הטיפול בגינה. אם אינו יכול להימנע מתשלום זה, או אם הדבר יביא למחלוקת ביניהם, יודיע לוועד הבית כי התשלום כולו ניתן על ידו להוצאות אחרות של ועד הבית כגון ניקיון, חשמל ועבודות הגינה המותרות, ועדיף שיאמר בפני שלושה אנשים (היכולים להיות מבני ביתו) שהוא מפקיר את חלקו בגינה למשך שנת השמיטה.
כל מי שרשום כבעל הדירה צריך להפקיר את חלקו בגינה. לדוגמה, אם הדירה רשומה גם על שם האשה, תפקיר אף היא את חלקה (הפקר זה אינו תופס מבחינה משפטית והוא לשנת השמיטה בלבד).

עציצים וצמחיית בית

גם על עציצים ואדניות חלים דיני שביעית, ואפילו על כאלו הנמצאים בתוך הבית. יש להתייעץ עם רב או אדם הבקי בפרטי ההלכות כיצד לטפל בהם בשנת השמיטה.

מהי שמיטת כספים ושטר פרוזבול?

מדין התורה, בסיום השנה השביעית 'נשמטים' ומתבטלים החובות שאדם חייב לחברו [ושהגיע זמן פרעונם]. אך חכמינו קבעו שאפשר לחתום על 'שטר פרוזבול' המתיר למלווה לגבות מבעלי חובו את כל מה שהלווה להם. ניתן למצוא עותק של 'שטר פרוזבול' בפרסומים שונים או אצל תלמיד חכם, ולעשותו בסוף חודש אלול של שנת השמיטה.

סיפורו המדהים של דוד חסיד

לסיום, נביא את סיפורו המרתק של החקלאי הוותיק דוד חסיד ממושב רווחה. באחת מהשמיטות הקודמות הוא הפקיר את שדה התבואה שלו מתוך אמונה תמימה בחיוב לשמור שמיטה, ובשדהו התרחש נס גלוי. סיפור המעשה המרגש והמאלף מובא להלן.
"מדי שנה הייתי זורע חיטה בחלקה שלי, ולא מטפל בה. הייתי משאיר אותה שתגדל עד שמגיע זמן הקציר, ואז הייתי קוצר אותה. בשנה הראשונה הניב השדה ארבעה טון ומדי שנה הכמות הייתה פוחתת כי סתם הייתי קונה זרעים וזורע אותם, וזהו. מה שיבוא יבוא. בדרך כלל הניב השדה הכי הרבה שלושה טון, מכל החלקה.
כשהגיעה שנת שמיטה תשמ"ז רציתי לזכות במצווה הזו בכל מחיר, מה שיהיה. ממש רציתי לזכות במצווה זו. בשנים קודמות עבדתי את האדמה בשמיטה. אך השנה אמרתי: 'גמרנו, אני לא עושה את זה, אני משבית את החלקה. רוצה לזכות במצווה שלמה, להדר בה'. ולא זרעתי. אבל קניתי זרעים, כי אשתי כל הזמן אמרה לי: 'אתה חייב לקנות זרעים, הרי מכרנו את השטחים. תזרע, תזרע'. קניתי זרעים, שמתי אותם במחסן, וכל הזמן דחיתי אותה. הגיע ראש השנה, נכנסה שמיטה, ולא זרעתי. עזבתי את החלקה ככה, ריקה, ואת רעייתי דחיתי כל הזמן ולא נתתי לה לשכנע אותי לזרוע. וברוך השם, זכיתי במצווה הזו. השארתי את החלקה ריקה כל שנת השמיטה, והזרעים נשארו במחסן. אני לא אזרע, לא לפני השמיטה ולא בתוך השמיטה. יש לי הזדמנות של ממש לזכות במצווה כי האדמה שלי. הקב"ה אמר להשבית את האדמה, אני משבית אותה, יהיה מה שיהיה.
כשהסתיימה השמיטה הלכתי לראות את הזרעים וגיליתי שחצי מהכמות מתולעת. נדמה לי שהיו לי שלושה שקים, 150-200 קילו, ומתוך זה אולי חצי נשאר כי שנה שלמה להשאיר בתוך מחסן... לקחתי את הזרעים האלה - ואני אף פעם לא חורש את האדמה רק "מדסקס" חריש קטן עם דיסקוס, שרק הופך אותה טיפה, כעשרה סנטימטר, משהו כזה - עם כל
העשבייה שצמחה שם פרא. שילמתי למישהו שיעשה לי את זה. נתתי לו את הזרעים, הכניס אותם למזרעה וזרע אותם.
אמר לי: 'תשמע, לא ייצא לך מזה כלום, מה אתה זורע, לא כדאי לך!'. ובאמת בעונה הייתי הולך לחלקה מדי פעם, ולא גדל, ממש כלום, אחד פה אחד שם, דליל מאוד, והגובה שצריך להגיע לפחות למטר - עמד על 30-40 סנטימטר מעל האדמה בכל החלקה. ואדם שעומד בפנים יכול לדרוך על השיבולים.
אתה ממש ראית את האדמה כי לא גדלו כולם, אלא רק חצי מהכמות.
כשהגיע זמן הקציר, הבאתי סוחרים ערבים. והם מומחים בחיטה. כל מי שבא לשם, מיד אמר: 'מה פתאום, דבר כזה אני אקנה? אני לא קונה. לא כדאי ולא משתלם אפילו להכניס לפה קומביין לקצור', כי קומביין לוקח לפי דונם, לא לפי שעות או לפי כמות החיטה. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי לא לקצור את זה, אבל רעייתי אמרה לי: 'תקצור, יהיה מה שיהיה'. חיפשתי סוחר, עד שפגשתי אחד שאמר לי: 'אתה יודע מה, אני קניתי מהשטח של השכן שלך, אני אבוא לראות'.
כשראה את השדה, אמר: 'לא משתלם לי'. אמרתי לו: 'תקצור, ואני משלם את עלות הקומביין'. הוא אמר: 'המיכל של הקומביין בטוח יכיל את כל החלקה שלך ועוד יישאר מקום! לא ייצא לך יותר מזה'. והם מומחים בהערכה. וגם היה קטע גדול של קוצים באמצע החלקה.
אמרתי לו: 'בעל הקומביין יודע בערך כמה מכיל המיכל ולפי זה יעריך לי את המשקל, ותשלם לי לפי זה - הפסדתי, הפסדתי. מה אכפת לך? תשאיר לי לדאוג לזה'. הוא הסכים ואמר: 'אני אתחיל לעבוד בקצירה קודם אתך, כי הרי הקומביין לא יתמלא מכל השטח שלך, ואז אמשיך לשכן שלך וכך אמלא את המשאית'.
הגיע הקומביין, גם בעליו ערבי, והוא אומר: 'תגיד לי, אתה משוגע?', הוא שאל אותי כשראה את השדה. 'חבל לך על הקומביין, חבל לך לקצור, אתה תשלם יותר ממה שתרוויח!'.
אמרתי לו: 'מה אכפת לך? אתה תקבל את הכסף שלך. תקצור'. הוא הסכים, אבל אמר שאולי המיכל יתמלא מכל השטח. התחיל לקצור, עשה פס ראשון, אפילו לא הגיע לאמצע השטח - פתאום נשפכה לו חיטה מהמיכל! צעק לי: 'חסיד בוא, בוא, לא ייתכן שהמיכל התמלא! אני חושב ששכחתי חיטה בקומביין מהחלקה שקצרתי לפני כן. לא הסתכלתי אם נשארה חיטה בפנים או לא. אני לא מאמין שזה התמלא. כל השטח הרי לא ימלא. ואני הרי לא הגעתי עד האמצע של הפס הראשון, וכבר מלא?'. 'טוב', אמרתי, 'אולי אתה צודק, תשפוך למשאית, ותמשיך'. הוא לא הגיע אפילו לסוף הפס הראשון, התמלא לו שוב פעם. הוא ירד מהקומביין הסתכל על החלקה, תקע את הידיים שלו בראש ואמר: 'אני לא יודע מה קורה פה, תגיד לי מה עשית פה, מה יש פה?'
גם אני השתוממתי. 'זה מן א-ללה, מן א-ללה (מה', מה')', הוא אמר. 'כל כך הרבה חיטה קצרתי באזור, ועוד לא היה לי דבר כזה'. בינתיים הוא המשיך, והסוחר הערבי, בעל המשאית שאמור היה לשלם לי לפי דונם, וגם זה אחרי ששכנעתי אותו בקושי, בכלל השתגע גם הוא ואמר: 'מן א-ללה, מן א-ללה. אתה חביב א-ללה', אמר, חביב של הקב"ה...
מלאכת הקצירה הושלמה, המשאית התמלאה עד הסוף, והסוחר חשש: 'אני לא יודע מה לעשות, אני לא יכול להגיע עם המשאית העמוסה הזו עד למשקל בקריית גת'. הוא נסע עם פחד. נסעתי לפניו. כשעלתה המשאית על המשקל, הכמות הגיעה ל 13- טון ו 700- קילו (!), ובכל שנה, לעומת זאת, הייתי מגיע אולי לשלושה טון.
הערבי השתגע. הוא כל כך הודה ושיבח את הקב"ה על הנס הזה שקרה, אז הסברתי לו: 'אנחנו היהודים שומרים שמיטה. הקב"ה אמר שאם נשמור שמיטה שנה, אחרי זה הוא נותן לנו כפול'. הערבי אמר: 'העם היהודי הוא עם נבחר', והתחיל לשבח, וזה היה קידוש השם גדול מאוד".
דוד חסיד כבר לא זורע. את הקרקע שלו הוא מחכיר. בשמיטה האחרונה (תשנ"ד) השבית את הקרקע, כמובן.
"ואתה לא חושש ששנה אחר כך החוכר לא יהיה מעוניין שוב בקרקע שלך?". "לא", הוא עונה, "הוא תמיד יחכיר. לפני שמדברים על כסף הוא כבר לוקח את השטח. כך הוא אומר
לי: מהחלקה שלך יוצא לי רווח טוב, ואני לא יודע למה".
[אודי מור-זוסמן, "יתד נאמן", פרשת שלח, תש"ס]

נספח

שמיטה ברורה

הבית בשמיטה - הלכה למעשה

©
יו"ל ע"י 'בית המדרש להלכה בהתישבות'
[רח' המלמד 1 הר נוף ירושלים]
נדפס באדיבותם, בחוברת זו, לזיכוי הרבים, ויהי רצון שיזכו להגדיל תורה ולהאדירה.

תוכן העניינים

מושגים בשביעית
הטיפול בגינות נוי
עציצים בבית
הפקרת הפירות ולקיטתם
הזמן בו חלה קדושת שביעית
הקדוש בקדושת שביעית
ספיחין
השימוש בפירות ואיסור הפסדם
סחורה ודמי שביעית
קנית פירות וירקות

מצוות ביעור

מושגים בשביעית

אוצר בית דין

תוצרת שביעית המחולקת באמצעות בית הדין.
מותר לבית הדין לשכור פועלים לבצע בשדה (שהופקר כדין) פעולות המותרות לצורך הציבור, כגון מלאכות המותרות: קטיף, איסוף הפרי וכד'. בית הדין מחלק את הפירות וגובה תשלום עבור ההוצאות בלבד. כל זמן שהפירות ברשות בית הדין, אינם חייבים בביעור.

ארץ ישראל

ארץ ישראל לגבי מצוות שמיטה היא כל מקום שכבשו וקידשו עולי מצרים ועולי בבל. מקומות שנכבשו רק ע"י עולי מצרים - נחלקו רבותינו אלו מדיני שביעית נוהגים במקומות אלו.
מכיוון שלא ידוע בבירור מהו הגבול הדרומי של ארץ ישראל, לכן, פסק מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, בהסתמך על המקובל בשם מרן החזון איש זללה"ה, כי רק סמוך לאילת, דרומית מקו 30 מעלות הינו חו"ל לעניין שביעית. יש מן הפוסקים שסוברים שגם חלק מן המקומות שנמצאים צפונית לקו השלושים, ייחשבו כחו"ל.

ביעור

כאשר נגמר בשדה מין מסוים, אותו המין חייב בביעור.
מותר לאכול מגידולי שביעית, כל זמן שיש עדיין בשדה מאותו המין. אך כאשר נגמרו בשדה הפירות מאותו המין, יוציא את הפירות הנמצאים ברשותו לרשות הרבים, ויפקירם בפני שלושה אנשים. לאחר הביעור מותר לזכות בחזרה בפירות אלו, אולם, יש להמשיך ולנהוג בהם קדושת שביעית. פירות, שלא קיימו בהם מצוות ביעור כדין, נאסרו באכילה.

דמי שביעית

כסף המשולם עבור פירות הקדושים בקדושת שביעית. כסף זה נתפש בקדושת שביעית.

הפקר

מצוות עשה מן התורה להפקיר את גידולי הקרקע הקדושים בקדושת שביעית, ולאפשר לכל אדם להיכנס לשדה וללקוט מן הפירות.
נחלקו רבותינו האחרונים, האם הגידולים מופקרים מאליהם בשנה השביעית, או שכל זמן שבעל השדה לא הפקירם, אינם הפקר.

חממות

גידולים הגדלים בחממות. לדעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, כאשר הגידול נעשה בעציץ שאינו נקוב, והעציץ נמכר לנכרי, אין בו קדושת שביעית. (יש מן הפוסקים שסברו שגם הגדל בחממות באופן זה, חלים עליו דיני השביעית).

חנטה

נחלקו הראשונים מה היא החנטה. יש אומרים שזהו שליש הגידול, ויש אומרים, משניכר הפרי אחר נפילת הפרח. בפירות האילן, חנטה היא השלב הקובע לעניין קדושת שביעית.

לאברויי (להבריא)

מלאכות הנעשות כדי לשפר את גידול הצמחים - בדרך כלל, בשנת השמיטה אסור לבצע מלאכות לתכלית זו.

לאוקמי (להעמיד)

מלאכות שכל מטרתן היא שמירת הצומח ולא שיפורו. לרוב, מלאכות אלו מותרות בשמיטה.

לקיטה

תלישה ממקום הגידול. בירק, לקיטה היא השלב הקובע לעניין קדושת שביעית.

סוריה

בסוריה נוהגת שמיטה מדרבנן, כיון שנכבשה על ידי דוד המלך ככיבוש יחיד, אך אין נוהג שם איסור ספיחין. בשדות נכרים בסוריה אינה נוהגת קדושת שביעית.

ספיחין

גידולים, שגדלו מעצמם בשדה ישראל בשנה השביעית, ונקראים ספיחין משום שנספחים לשנה השישית - הם גדלו מן הגרגירים שנשרו בקציר השנה השישית.
מן התורה, גידולים אלו מותרים באכילה כפירות שביעית, וקדושים בקדושת שביעית. אלא שגזרו חז"ל, שלא לאוכלם משום עוברי עבירה, שהיו זורעים בשנה השביעית, ואומרים שצמחו הגידולים מעצמם. איסור ספיחים חל על גידולי גרגירים (תבואה, קטניות וירקות וכד') שהגיעו לשליש גידולם בשנת השמיטה ועל ירקות שתחילת גידולם בשנת השמיטה. בפירות האילן אין איסור ספיחין.

עבר הירדן

בצידו המזרחי של עבר הירדן נוהגת שמיטה מדרבנן, כיון שנכבש רק ע"י עולי מצרים (וי"א אף ע"י עולי בבל), אך אין נוהג שם איסור ספיחין.

פירות נכרים

פירות שגדלו בשביעית בשדה נכרי בארץ ישראל. לדעת המבי"ט יש בהם קדושת שביעית, וכן הכריע מרן החזון איש להלכה. לדעת הבית יוסף אין בהם קדושת שביעית (וכך היה המנהג הרווח בעיה"ק ירושלים).

קדושת שביעית

קדושה שחלה על פירות השייכים לשנת השמיטה שגדלו בארץ ישראל. (השייכות לשנת השמיטה נקבעת לפי שלב בגידול, לדוגמא: בירק קובע מועד הלקיטה, בפרי העץ קובע מועד החנטה).
פירות אלו אסורים בסחורה, קלקול והשחתה. למעשה, מותר להשתמש בפירות שביעית רק בדרך שימושם הרגיל.

שמור ונעבד

כינוי לפירות שגדלו בשדה שלא הופקר כדין, או שנעשו בהם מלאכות אסורות בשנת שמיטה.
יש פוסקים, שפירות אלו אסורים באכילה מדין "שמור ונעבד", וכן הוא המנהג המקובל בירושלים. לדעה זו אסור לאכול פירות שהגיעו ממשק שאינו שומר שמיטה, אפילו אם הם ניתנו במתנה. לדעת מרן החזון איש אפשר להקל באכילת פירות אלו (אולם, ירקות האסורים באיסור ספיחין - אסורים באכילה).

שמיטה בזמן הזה

לרוב הראשונים מצוות שביעית נוהגת כיום מדרבנן, וכך פסק מרן החזון איש. אולם לשיטת הרמב"ן גם בזמן הזה שביעית נוהגת מן התורה.

תוספת שביעית

בזמן שבית המקדש היה קיים, היה אסור לבצע עבודות מסוימות בקרקע ממועדים מסוימים בשנה השישית. בזמן הזה תוספת שביעית אינה נוהגת, למעט זמן קצר לפני ר"ה כדין תוספת שבת.

הטיפול בגינות נוי

שתילות ונטיעות - ערב שביעית:

עצים א. עצי פרי - מותר לנטוע עד ט"ו באב (בשתילה בגוש - יש לשאול מורה הוראה).
ב. עצי סרק - לדעת מרן החזון איש מותר לנטוע עד ראש השנה, ויש שמחמירים עד ט"ו באלול.
תבואה וקטניות ג. תבואה וקטניות - מותר לזרוע לפני ר"ה של שנת השמיטה, ובתנאי שיגיעו גרגיריהם לשליש גודלם לפני ר"ה.
ירקות ד. ירקות - מותר לשתול לפני ר"ה, בתנאי שינבטו מעל פני הקרקע לפני ר"ה.
פרחים ה. פרחים ועשבוניים שאין בהם ריח - לדעת מרן החזון איש מותר לשתול עד ר"ה, ויש שמחמירים עד כ"ז באלול.
ו. פרחי נוי שיש בהם ריח - יש אומרים שדינם כפרחים רגילים, וי"א שדינם כירקות.
הכנת הקרקע לפני השמיטה: כדי להמנע מהצורך לבצע מלאכות בשנת השמיטה, מן הראוי להכין את הקרקע לפני שנת השמיטה.
עידור א. עידור לפני שנת השמיטה ימנע את הצורך לעדור במהלך השמיטה.
דישון ב. יש לבצע דישונים לפני שנת השמיטה, ניתן להיעזר בהטמנת קומפוסט (זבל אורגני) בערב ראש השנה.
גיזום ג. גיזומי עיצוב, וגיזומי עצים הבאים להציל מפני נפילה וכדו', יש לבצע לפני שנת השמיטה.
ניכוש ד. יש לנכש את העשבים בשנה השישית מוקדם ככל האפשר.
רצוי לרסס לפני שנת השמיטה במונעי נביטה, שיופעלו ע"י השקיה עוד לפני שנת השמיטה.
כמו כן כדאי להתייעץ עם גנן אלו מלאכות נוספות ניתן לעשות לפני שנת השמיטה, ועל ידי כך להמנע מעשייתן בשנת השמיטה.

הטיפול בגינה בשנת השמיטה:

מלאכות האסורות מן התורה, כגון: זריעה, נטיעה, שתילה, הרכבה, חרישה, זמירה בגפן - אסור לעשותן בשנת השמיטה.
מלאכות האסורות מדרבנן, כגון: עידור, דישון וזיבול, ניכוש עשביה, גיזום (למעט גפן), השקיה וכיסוח - מותר לעשותן בשנת השמיטה, בתנאים מסוימים כדלהלן:
א. כשהדבר נעשה כדי לשמור על צמחי הגינה שלא ימותו.
ב. למניעת נזק בלתי הפיך - כאשר הצמח לעולם לא יחזור לקדמותו.
ג. למניעת נזק שיצריך לאחר השמיטה השקעה גדולה בצמחיה, כדי להחזירה למצבה הקודם.
יש להדגיש, כי כאשר הנזק בנוי הצמחים הוא רק לשנת השמיטה, ולאחר שנת השמיטה ניתן להחזיר את הנוי תוך תקופה סבירה ללא הוצאה גדולה, אין לבצע מלאכות האסורות מדרבנן. ובשעת צורך גדול יעשה שאלת חכם. ההיתר במלאכות דרבנן בתנאים דלעיל, הינו רק בגידולים שאין בהם איסור ספיחין.

דרך הביצוע המותרת בשנת השמיטה:

השקיה א. יש למעט בהשקיה במהלך שנת השמיטה, ולהתייעץ עם מומחה ירא שמים על מועדי ההשקיה.
ב. מערכות השקיה - כאשר ישנה מערכת השקיה אחת בגינה לצמחים בעלי צריכת מים שונה, יפעילה כפי הצורך של רוב הצמחים באותה המערכת. במקרים בהן אין אפשרות לנהוג כך, יש עדיפות להשקיה בצינור ולא באמצעות ממטרות או טפטפות, מפני שבצורה זו ניתן להשקות רק את הצמחים שנצרכת בהם ההשקיה.
ג. במקרה שהמחשב המפעיל את מערכת ההשקיה, מתוכנת לפני השמיטה למשך כל השנה, יש מתירים להשקות על ידי המערכת כבכל שנה. אם קרתה תקלה במערכת במהלך שנת השמיטה, וצריך להפעילה מחדש, יש להשקות רק כפי המותר בשנת השמיטה.
כיסוח דשא ד. אסור לכסח דשא, אלא במקרה שמומחה ירא שמים קובע, שההימנעות מכיסוח תגרום להרס הדשא, ויש שהתירו כיסוח דשא במידה שהכיסוח נועד לשמר צורת הדשא, ולא לעורר צימוח חדש. לדעה זו יש להקפיד לכסח עלים ולא גבעולים.
עשביה ה. ניכוש עשביה בשטחים ריקים.

קוצים ועשבי בר הנמצאים סביב בתים ורגילים לנכשם כל שנה מחשש לנחשים או לשיפור המראה, דינם כדלהלן:

שטח שאינו ראוי לזריעה (כגון שטח מרוצף, אספלט וכד') - מותר לנכש את העשבים שבו.
שטח הראוי לזריעה ואין בכוונתו לשתול שם, ואין במקום צמחים - רצוי לבצע את הניכוש בחרמש או במכסחה, או לנכשם במעדר ולא לעקרם עם שורשיהם.
שטח העומד לגינה ומטרת הניכוש היא רק לשמירת המראה - יש לכסחם גבוה מהרגיל, ורק כשהם במצב קרוב להתייבשות.
ניכוש עשביה בגינות - במידה שאינם גורמים לאחד מהנזקים המבוארים לעיל, מותר לנכשם למטרת נקיון רק לאחר שיבשו.
גיזום ו. גיזום ענפים המפריעים למעבר - ניתן לבצע בשמיטה (ראוי לבצע פעולה זו על ידי גנן שאינו מקצועי).
נקיון ז. מותר לאסוף פסולת מהגינה (ראוי לבצע פעולה זו על ידי גנן שאינו מקצועי).
שאר המלאכות האסורות מדרבנן - בדרך כלל ניתן להמנע מהן במהלך שנת השמיטה. במידה שיש חשש שיגרם נזק, יש להיוועץ במומחה ירא שמים.
שטיפת ריצפה מותר לשטוף את הבית במים שמעורבים בהם חומרי ניקוי, אף שהמים זורמים לגינה. ויש מתירים אף במים שאין בהם חומרי ניקוי, ובתנאי שאינו מתכוון להשקיה.

הכשרת קרקע וחפירת בורות:

הכנת קרקע א. אין להכשיר קרקע בשמיטה אף לצורך שתילה לאחר שנת השמיטה. לכן אסור לפזר אדמה, לישר, לסקל אבנים או לנכש עשבים במקום העומד לשתילה לאחר השמיטה.
מערכת השקיה ב. מותר להתקין מערכת השקיה בשנת השמיטה. כמו כן מותר לחפור כדי להטמין את הצינורות, ובתנאי שהצינורות נמצאים ונראים בקרבת מקום, כך שניכרת כוונת החפירה שהיא לצורך מערכת ההשקיה. את האדמה המוצאת מהחפירה אין לפזר בגינה אלא להניחה בערימות.
חפירת בורות ג. במקרה שחפר בגינה (או במקום הראוי לגינה) בור או תעלה בהיתר, לא יסתום אותם עד לאחר שנת השמיטה.
במידה שחייב לסותמם מחמת סכנה בטיחותית, ימלא אותם באדמה עד כחמישה ס"מ מתחת למפלס הקרקע, ובאותם חמישה ס"מ ימלא חצץ או אספלט או חול שאינו ראוי לשתילה (יש להביא את החצץ, האספלט או החול למקום, עוד לפני מילוי האדמה). את האדמה המוצאת ממקום החפירה ישאיר בערימה בגובה של עשרה ס"מ לפחות, כדי שלא יכשיר את אותו המקום לשתילה.

בתים משותפים:

א. בעל דירה בבנין משותף מחויב לדאוג, שישמרו את דיני השמיטה בגינה המשותפת.
ב. אם הדיירים האחרים אינם מוכנים לשמור שמיטה כהלכתה, עליו להודיע לנציג ועד הבית כי כספי המיסים שלו מיועדים אך ורק למטרות ניקיון, תאורה וכד' ולא לגינון.
ג. במקרה שבגינה מבצעים מלאכות האסורות מן התורה, צריך להפקיר את חלקו בגינה המשותפת בפני שלושה אנשים. אם הדירה רשומה גם על שם האשה תפקיר אף היא בפני שלושה. (יש שהקלו, שאין צריך להפקיר את חלקו, ומספיק שיודיע לועד הבית).

עציצים בבית

עציצים שאינם נקובים, הנמצאים בתוך בית, מותר לטפל בהם ללא הגבלה, ואף המיקל לזרוע ולשתול בהם יש לו על מה לסמוך.
עציצים נקובים או שאינם נקובים הנמצאים מחוץ לבית, מותר לבצע בהם מלאכות, רק באופנים המותרים בגינות הנוי, (בהשקיה בעציצים אלו אין להמתין עד שיראו סימני צמא, אלא ישקה אותם כאשר החלק העליון של מצע העציץ יבש).

עציץ שאינו נקוב - בבית:

הגדרת עציץ שאינו נקוב בבית, כאשר מתקיימים בו כל התנאים הבאים:
בית א. נמצא בתוך בית.
נקב ב. אין בעציץ נקב (בתחתיתו, או בצידיו כנגד האדמה שבעציץ), או שמתחתיו יש משטח לא מחורר החוצץ בינו לבין רצפת הבית.
ג. העציץ והמשטח צריכים להיות ממתכת או מעץ. ויש מתירים אף מפלסטיק קשיח. בגידולים שאינם אילנות (גידולים שאין גזעם קשה ומעוצה) - גם עציצים העשויים מחרס נחשבים כאינם נקובים.
מיקום ד. אינו בנוי בקרקע או בקירות הבנין.
גודל ה. נפחו קטן מ 650- ליטר.
נוף ו. כאשר הענפים מתפשטים מחוץ לדפנות עציץ שאינו נקוב בקומת קרקע, צריך להניח משטח שיחצוץ בין הנוף לרצפה.
ובקומה גבוהה, דינו כעציץ שאינו נקוב.

קומה גבוהה:

עציץ נקוב הנמצא בקומה גבוהה (לא בקומת קרקע), יש מן הפוסקים שסוברים שכל זמן שאין בו את כל התנאים הנ"ל, (סעיפים א-ה) נחשב לעציץ נקוב ויש מן הפוסקים שדנים אותו כעציץ שאינו נקוב אף שאין בו את התנאים ב, ג.

הטיפול בעציצים:

שינוי מצב העציץ א. אסור להפוך עציץ שאינו נקוב לעציץ נקוב. לכן אין להוריד את העציץ מהדבר שחוצץ בינו לקרקע. לעומת זאת מותר להפוך עציץ נקוב לעציץ שאינו נקוב.
ב. עציץ שאינו נקוב שניקב, דינו כעציץ נקוב.
שינוי מקום העציץ ג. עציץ נקוב העומד באויר הבית (תלוי, או על גבי מתקן וכד'), יש להיזהר שלא להורידו לרצפה.
ד. עציץ המונח על הרצפה בבית, מותר לגרור אותו ממקום למקום בתוך הבית.
ה. מותר להעביר בתוך הבית עציץ המונח על דבר החוצץ בינו לרצפה ולהניחו במקום אחר על דבר החוצץ. אף שבזמן ההעברה אין חציצה בינו לרצפה. ויש מתירים אף להניחו בינתיים על גבי קרקע כשכוונתו לסידור הבית.
ו. עציץ, אף שאינו נקוב, אין להוציאו מן הבית לחוץ או למרפסת.
הסרת התקרה ז. אין להסיר את התקרה מעל העציץ. אולם אם כוונתו להסיר את התקרה לצורך אחר, כגון: לעשות שם סוכה, וכוונתו ניכרת, יש מתירים.
קניה ח. יש מתירים להעביר עציץ מחנות לבית. ויש שהתירו, רק בתנאי שיעטוף את העציץ בניילון וכד' בשעת ההעברה, ובבית ישאירו כעציץ שאינו נקוב.
ט. אין לקנות צמחי נוי ופרחים שנשתלו בשמיטה (באדמה או בעציץ נקוב). גם המתירים לקנות גידולים שנעבדו בשמיטה, אוסרים זאת בפרחי נוי. לכן, גם בצמחי נוי יש להקפיד על קניה במקומות הנושאים תעודת כשרות מהודרת.
אגרטל י. מותר להניח פרחים בארגטל מלא מים העומד בבית, אף שהעלים עדיין לא נפתחו.
למעשה, כדאי להפוך את כל העציצים בבית לעציצים שאינם נקובים (ניתן לעשות זאת גם על ידי הנחת נייר אלומיניום מתחת לעציץ), על מנת להקל על הטיפול בעציצים אלו בשנת השמיטה.

הפקרת הפירות ולקיטתם

מצות עשה מן התורה על בעל השדה או הגינה, להפקיר את הפירות הקדושים בקדושת שביעית. וצריך להשאיר את השדה פתוח, כדי שכל אחד יוכל לבוא ולקחת מן הפירות, ובכך יקיים מצות הפקר.

מדיני ההפקר:

מניעת נזק א. העץ או הצמח עצמו אינו הפקר. וחייב הלוקט להיזהר שלא להזיק את העץ והרכוש הנמצא בשדה.
ב. מותר למנוע מנכרי או מבעלי חיים להיכנס לשדה וליטול פירות.
ג. אם חושש שמא יזיקו לעצים, או שנכרים ילקטו פירות, מותר לנעול את שער השדה ולתלות שלט במקום בולט, שהפירות הם הפקר, ולציין את המקום בו ניתן להשיג מפתח.
קטיף ההפקר ד. קטיף פירות ההפקר מותר לכל אדם מישראל, וכן לבעל השדה. אלא שיש לשנות מצורת הקטיף הרגילה, בשני דברים:
1. בכמות: שלא לקטוף או לקצור יותר מהכמות שצריך לביתו לכמה ימים.
2. בצורה: שיקטוף ביד, או בכלי שאינו רגיל להשתמש בו לקטיף בשאר שנים. (במקום שאי אפשר לשנות בצורת הקטיף, הסומך להקל וללקוט מעט ללא שינוי לא הפסיד).
ה. אסור לקטוף פירות וירקות של שמיטה, קודם שהגיעו לעונת המעשרות ואינם ראויים לאכילה - מפני שמפסיד פירות שביעית.
אינו מופקר ו. גידולי קרקע שאין בהם קדושת שביעית, כגון: פירות שנה שישית, פרחי נוי שאין בהם ריח וכד' - אין צורך להפקירם.

הזמן בו חלה קדושת שביעית על הגידולים

קדושת שביעית בפירות וירקות ושאר המינים נקבעת לפי שלבים שונים בגידולם. כלומר: אם אחד משלבי הגידול (כגון: חנטה, לקיטה וכד') חל בשנת השמיטה, הרי הפירות או הירקות קדושים בקדושת שביעית.
לכן, מועד הופעת תוצרת הקדושה בקדושת שביעית בשווקים בשנת שמיטה, מתפרש על פני תקופה ארוכה, גם אחר ראש השנה של השנה השמינית יהיו הפירות עדיין קדושים בקדושת שביעית, ויתכן שגם ירקות, שמגיעים מקירור, יהיו קדושים בקדושת שביעית בזמן זה.
ניתן להיעזר בלוח התאריכים היו"ל ע"י המכון לחקר החקלאות ע"פ התורה, בו ניתן פירוט לכל מין ומין, באיזו תקופה קיים חשש, כי התוצרת המגיעה לשווקים קדושה בקדושת שביעית.

שלבי הגידול בהם חלה קדושת שביעית:

פירות א. פירות האילן, שחנטו (חנטה - ראה בפרק מושגים בשביעית) בשנה השביעית, בין שנקטפו בשביעית ובין שנקטפו בשמינית - קדושים בקדושת שביעית.
ב. זיתים וענבים, שהגיעו לשליש גידולם בשנה השביעית, בין שנקטפו בשביעית ובין שנקטפו בשמינית - קדושים בקדושת שביעית.
ירקות ג. ירקות, שנלקטו בשביעית, אף שהחלו לצמוח בשישית - קדושים בקדושת שביעית (אולם, אם התחילו הירקות לצמוח בשנה השביעית, אסורים באכילה מדין ספיחין - כפי שיבואר להלן).
תבואה וקטניות ד. תבואה או קטניות, (=גידולים שזרעם נאכל, כגון: שעועית, תירס, וכד') שהגיעו גרגיריהם לשליש גודלם בשנה השביעית:
גדלו בשדה ישראל - קדושים בקדושת שביעית אבל אסורים באכילה מדין ספיחין.
גדלו בשדה נכרים - קדושים בקדושת שביעית, וי"א שאין בגידולי נכרים קדושת שביעית.
אתרוג ה. אתרוג שחנט בשנה השביעית, קדוש בקדושת שביעית.
ו. אתרוג שחנט בשנה השישית, ונקטף בשנה השביעית - לדעת הרמב"ם קדוש בקדושת שביעית מספק, ולדעת פוסקים אחרים אינו קדוש בקדושת שביעית.
למעשה, נהגו לחוש לשיטת הרמב"ם באתרוג שחנט בשישית ונלקט בשביעית, ולנהוג בו קדושת שביעית. (באתרוג כזה יש להיזהר ולא לקטוף ללא רשות הבעלים).
להלן, כמה מן הזמנים בהם מתחילה להופיע בשווקים סחורה הקדושה בקדושת שביעית. החל ממועד זה יש להקפיד לרכוש תוצרת רק בחנויות שמיטה.
ירקות א. רוב הירקות, החל מג' תשרי של שנת השמיטה, קדושים בקדושת שביעית.
פירות ב. פירות האילן הקדושים בקדושת שביעית, על פי רוב יופיעו בשווקים החל מאביב של השנה השביעית.
שימורים ג. לגבי שימורים, קשה לקבוע מועד מדויק בו יש לחוש שקופסאות השימורים הינם מתוצרת שביעית. בדרך כלל על ידי בדיקת הקוד המופיע על מכסה השימורים, ניתן לדעת האם המוצר קדוש בקדושת שביעית. על רוב השימורים מוטבעות שתי שורות של ספרות ואותיות: השורה העליונה מציינת את קוד היצרן ומספרו, השורה התחתונה מציינת את תאריך היצור, לרוב על ידי ארבע ספרות. כאשר, הספרה הראשונה משמאל מציינת את שנת הייצור למניינם, ושלושת הספרות שלאחר מכן את יום היצור בשנה. (אמנם, בחלק מקופסאות השימורים הקוד מציין את תאריך מילוי הקופסא, ולא את תאריך היצור. לכן, רק אם קוד המילוי הוא מהשנה השישית, ניתן לדעת בבירור שבשימורים אלו אין קדושת שביעית).

הקדוש בקדושת שביעית

מיני מאכל אדם או מאכל בהמה (וכן מינים - המיועדים לסיכה, צביעה לצרכי אדם והדלקת הנר) הגדלים בארץ ישראל בשנת השמיטה, קדושים בקדושת שביעית. יש גידולים שאין בהם קדושת שביעית.
להלן מספר דוגמאות - לגידולים עליהם התקיים דיון האם יש בהם קדושת שביעית, והכרעת הדיון.
א. פירות שגדלו בשביעית בשדה נכרים - לשיטת המבי"ט יש בהם קדושת
שביעית, וכן הכריע למעשה מרן החזון איש. לשיטת הבית יוסף אין בהם
קדושת שביעית (וכך היה המנהג הרווח בעיה"ק ירושלים).
ב. פטריות - אין בהם קדושת שביעית.
ג. תבלינים ומיני בשמים וכדו' - יש בהם קדושת שביעית.
ד. פרחים שעיקרם לריח - יש בהם קדושת שביעית.
ה. פרחי נוי שאין להם ריח, אין בהם קדושת שביעית. פרחי נוי שיש להם ריח
- יש הסוברים שאין בהם קדושת שביעית מכיון שעיקרם לנוי, ויש הסוברים
שיש בהם קדושת שביעית.
ו. ויטמינים - יש הסוברים שיש בהם קדושת שביעית.
ז. לולבים והדסים שנקטפו למצווה - אין בהם קדושת שביעית, ויש מחמירים
בהדסים, אף שנקטפו למצווה, שיש בהם קדושת שביעית.
כאמור, זהו פירוט חלקי, ועל שאר מינים שמסתפק בהם, ישאל לחכם.

ספיחין

ספיחין - הם גידולים שגדלו מעצמם בשדה ישראל בשנה השביעית, ונקראים ספיחין משום שנספחים לשנה השישית - מן הגרגירים שנשרו בקציר השנה השישית.
מן התורה - גידולים אלו מותרים באכילה כפירות שביעית, וקדושים בקדושת שביעית. אלא שגזרו חז"ל שלא לאוכלם משום עוברי עבירה, שהיו זורעים בשנה השביעית, ואומרים שצמחו הגידולים מעצמם.
באיסור ספיחין נכלל גם מה שנאסף בשנה השמינית, עד שיעשה כיוצא בו, כלומר: אסור לאכלם עד הזמן שירק זה היה גדל אילו היה נזרע בשנה השמינית, ולכל המאוחר עד חנוכה של השנה השמינית.
בפירות האילן אין איסור ספיחין.

בכלל איסור ספיחין:

תבואה וקטניות א. תבואה וקטניות, שהגיעו לשליש גודלם בשנה השביעית (ואפילו שנזרעו בשישית).
ירקות ב. ירקות, שהתחילו לצמוח בשנה השביעית (כהכרעת מרן החזון איש). ויש הסוברים שכל ירק הנלקט בשנת השמיטה, אף שנזרע בשישית, יש בו איסור ספיחין.
מינים אלו אסורים - בין שהם מאכל אדם ובין שהם מאכל בהמה.
נמצא, שכל אלו הגידולים אסורים במאכל, ומצווה לעקרם גם אם גדלו מעצמם, ואין צריך לומר שאם נזרעו בשביעית, שהם אסורים.

היוצאים מן הכלל במינים אלו (ולא חל עליהם איסור ספיחין):

שדה נכרי א. הגדל בשמיטה בשדה נכרי (אף לסוברים שיש קדושת שביעית בפירות נכרים) - אין בו משום איסור ספיחין.
עציץ ב. הגדל בעציץ שאינו נקוב - אין בו משום איסור ספיחין.
עבר הירדן ג. הגדל בצידו המזרחי של עבר הירדן - אין בו משום איסור ספיחין.
בננות ד. בננות - אין בהם משום איסור ספיחין (והטעם משום שהבננות גדלות רק כשנה וחצי לאחר שתילתן ולא חשו חכמים לגזירה משום עוברי עבירה כנ"ל).
אין בהם קדושת שביעית ה. במינים שאין נוהג בהם קדושת שביעית (פרחי נוי וכד') אין איסור ספיחין. ויש פוסקים שמחמירים לחוש בהם לאיסור ספיחין.

השימוש בפירות שביעית ואיסור הפסדם

נאמר בתורה: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו).
ודרשו חז"ל: לכם - לכל צרכיכם.
לאכלה - ולא להפסד.
מכאן למדו, שפירות שביעית ניתנו לאכילה, לשתייה, לסיכה, להדלקת הנר ולצביעה. ואולם השימוש צריך להיות כפי השימוש הרגיל בכל שנה, דהיינו: דבר שדרכו לאכול - לאכול, דבר שדרכו לשתות - לשתות, אך לא לשימוש חריג.
כמו כן, אסור להפסיד פירות שביעית, והמפסידם עובר על ציווי התורה: "לאכלה" - ולא להפסד. למרות שאסור להפסיד פירות שביעית ולקלקלם, אין חובת אכילה בפירות השביעית. לפיכך מותר להשאיר שאריות מן האוכל ולהניחם בפח המיועד לכך ("פח שמיטה"), כפי שיבואר להלן.

להלן דרכי השימוש המותרים והאסורים - בפירות השביעית:

השימוש במטבח:

דרך השימוש בחי ובמבושל א. פירות וירקות, שרגילים לאכלם חיים כמו צנון וכד', אסור לבשלם. וכן להיפך, פירות וירקות, שהדרך לאכלם מבושלים כמו קישואים, חבושים וכד' - אסור לאכלם חיים.
ב. פירות וירקות הנאכלים בין חיים ובין מבושלים, מותר לנהוג בהם כדרכם (כגון: גזר, תפוח וכד').
ריסוק ג. מותר לרסק פירות וירקות שדרכם בכך (כגון: בננות, תפו"א, עגבניות, סלק ועוד).
ריסוק זה מותר שיהא דק מאוד, ובלבד שלא יהפך האוכל למשקה.
ד. פירות וירקות, שדרך לרסקם לקטנים, מותר לרסקם לתינוקות (אף שאין הדרך לרסקם לגדולים).
ה. מותר לעשות ריבה ושאר ממרחים מפירות וירקות, אם נוהגים לעשות כך גם בשאר שנים.
כבישה ו. מותר לכבוש פירות וירקות שנוהגים לכובשם (מלפפונים, חצילים וכד')
סחיטה ז. מותר לסחוט מיץ מענבים, שמן מזיתים וכן מיץ מתפוזים, לימונים ואשכוליות. לעומת זאת, אסור לסחוט מיץ משאר פירות וירקות אפילו שדרך לסחטם בשאר שנים.
ח. מיץ, שנסחט מפירות שביעית, קדוש בקדושת שביעית. בין שנסחט בהיתר ובין שנסחט באיסור.
קילוף ט. מותר לקלף פירות וירקות שרגילים לקלפם בשאר שנים, למרות שניתן לאכול את אותם פירות וירקות בקליפתם. אולם אסור לקלף פירות וירקות שאין דרך לקלפם בשאר
שנים.
י. מותר להסיר חלקים מעופשים או מלוכלכים מפירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית. כאשר חלקים אלו ראויים למאכל, יניחם בפח שמיטה.
שימוש בשמן יא. מותר לטגן בשמן של שביעית. אך אין להשתמש בשמן למשוח תבנית או מחבת, כשמטרת המשיחה היא רק כדי שלא ידבק המאכל.
שימוש שונה יב. יש דרכי שימוש שונים בפירות וירקות (לדוגמא: יש המטגנים עגבניות ויש שאינם מטגנים וכד'), לפיכך, הורו גדולי הפוסקים שבמידה שיש ציבור גדול הנוהג להשתמש בפרי בצורה זו, אפילו רוב הציבור אינו נוהג כך, מותר השימוש באופן זה בפרי לכלל הציבור, ובלבד שאותו מאכל יאכל בסופו של דבר.
נתינתם לתינוקות יג. תינוקות היודעים לאכול בעצמם, מותר לתת להם פירות שביעית, למרות שהם מפוררים מקצת מהפרי. אולם, תינוקות שאינם יודעים לאכול בעצמם, אסור לתת להם פירות שביעית - מכיוון שהם מפסידים את הפירות.
נתינת טעם יד. תבשיל או מרק שבושל עם פירות שביעית וקיבל מהם טעם, גם אם הוציא את הפירות, התבשיל קדוש, ואסור לקלקלו או לאבדו.

שימושים נוספים:

ניקוי א. אסור להשתמש בפירות שביעית לניקוי, לכן, אין להשתמש בחומץ העשוי מפרי או במיץ לימון וכד' לניקוי כתמים.
הפסד יין ב. כוס של ברכה, יש להקפיד שלא למלאותה על גדותיה מיין שביעית, אם אין תחתיה כלי שיקלוט את שיירי היין. וכן אין לכבות נר הבדלה בשיירי היין.
רפואה ג. אסור להשתמש בפירות שביעית לרפואה. כמו כן אין להשתמש בפירות שביעית בדרך שבה נוהגים אך ורק לצרכים רפואיים וטבעוניים, כגון: קישואים הנאכלים חיים על ידי ציבור טבעוני, אסור לאכלם כך בשמיטה.
סיכה ד. אסור לסוך את הגוף בפירות שביעית, לפני שאינם מיועדים לכך.
הדלקת הנר ה. שמן הקדוש בקדושת שביעית, מותר להשתמש בו להדלקת הנר בשבת, אבל לא להדלקת נר חנוכה, מפני שנרות חנוכה אסורים בהנאה.

שאריות אוכל, קליפות וגרעינים:

פח שמיטה א. שאריות אוכל הראויות למאכל אדם - אין להשליכן בפח האשפה הרגיל, אלא יניחן בפח מיוחד עד שיתעפשו או יתקלקלו, ולאחר מכן ניתן להשליכן לאשפה.
ב. אין לערב בשקית אחת שיירי מאכל טריים עם שיירי מאכל שהתחילו להירקב, משום שעל ידי כך ממהר את קלקול השאריות הטריות. ולכן, נוהגים להכניס את שיירי המאכל בכל פעם בשקית נפרדת.
ג. מותר לשטוף כלים, אף שדבוקות עליהם שאריות מועטות, כאשר הדרך לעשות כן בשאר השנים.
קליפות וגרעינים ד. קליפות או גרעיני פירות הראויים למאכל אדם ונוהגים לאכלם, או שיש בהם מבשר הפרי, יש בהם קדושת שביעית ודינם כשאריות אוכל שצריך להניחם בפח השמיטה.
ה. קליפות תפוזים - לכתחילה ראוי לנהוג בהן קדושת שביעית (מפני שהן ראויות למאכל בהמה).

מדיני פירות השביעית:

נתינתם לבעלי חיים א. אסור לתת לבעלי חיים פירות שביעית העומדים למאכל אדם. כאשר נפסלו למאכל אדם, מותר לתת אותם לבעלי חיים.
נתינתם לנכרי ב. אסור לתת פירות שביעית לגוי, אבל גוי המתארח בבית ישראל מותר להאכילו בפירות שביעית. גוי העובד אצל יהודי, יש לעשות שאלת חכם.
הוצאתם לחו"ל ג. אין להוציא פירות שביעית לחוץ לארץ, בין למסחר ובין לצורך פרטי. בשעת הדחק, התירו לקחת צידה לדרך בלבד.

סחורה ודמי שביעית

מן התורה נאסר לסחור בפירות שביעית. ולמדו זאת מן הפסוק: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" (ויקרא כה, ו) ודרשו חכמינו ז"ל: לאכלה - ולא לסחורה.
קניה רגילה של פירות שביעית כדרך שקונים בשאר שנים - נאסרה, כי בקניה זו עלולים לעבור על איסור סחורה בפירות שביעית.
כשסוחר בפירות שביעית - המוכר עובר באיסור סחורה, והקונה עובר באיסור של 'לפני עור לא תיתן מכשול', ויש הסוברים שהקונה עובר גם על איסור סחורה.
יש מקרים שבהם מותר למכור פירות שביעית, לדוגמא: הלוקט כמות קטנה של פירות מן השדה, מותר למוכרם.

מדיני איסור הסחורה:

צורת המכירה א. אף במקרים שבהם התירו למכור פירות שביעית (כפי שהוזכר לעיל), אסור למוכרם במידה, משקל או מנין, אלא באומד.
ב. כמו כן אסור למכור פירות, שהותרה בהם הסחורה - במקום שהדרך למכרם שם בשאר שנים (בשוק וכד'), כדי שלא יהא נראה כסחורה.
פריעת חוב ג. אסור לפרוע חוב או לשלם שכר עבודה בפירות שביעית.
פירות חו"ל ד. פירות המיובאים מחו"ל, אם מומחה יכול להכיר שהם פירות מחו"ל או שמין זה רובו מגיע מחו"ל, מותר למוכרם כפי הדרך הרגילה בשאר השנים. אולם, אם פירות אלו אינם ניכרים כפירות חו"ל, אסור למכרם במידה, משקל ומנין, שמא הרואה יחשוב שהם פירות ארץ ישראל, וילמד מכך שמותר למכור פירות שביעית.

דמי שביעית:

המוכר פירות שביעית (אפילו בדרך המותרת), הכסף המשולם עבור הפירות, הופך להיות קדוש בקדושת שביעית, וצריך לנהוג בכסף זה את כל הדינים הנוהגים בפירות שביעית. גם הפירות הקדושים שנמכרו, ממשיכים להיות קדושים בקדושת שביעית.
אם קונה בכסף זה לאחר מכן פירות שאינם קדושים בקדושת שביעית, הפירות הופכים להיות קדושים בקדושת שביעית, והכסף יוצא מקדושתו.
לדוגמא: אדם המוכר פירות שביעית, הכסף הניתן תמורת הפירות - קדוש בקדושת שביעית, וגם הפירות ממשיכים להיות קדושים, אם קנה בכסף הזה דגים - הכסף יצא לחולין ואינו קדוש, והפירות והדגים קדושים עדיין בקדושת שביעית. אם החליף את הדגים בבשר - הדגים יוצאים לחולין ואינם קדושים בקדושת שביעית, והבשר והפירות קדושים עדיין בקדושת שביעית.
כללו של דבר: גידולי שביעית קדושים בקדושת שביעית לעולם, ותמורתם גם היא קדושה, (וכשהמירם ושב והמירם וכן על זה הדרך, התמורה האחרונה שניתנת, קדושה בקדושת שביעית, בנוסף לגידולים עצמם שנשארו בקדושתם).
יש מקרים בהם הכסף שניתן עבור פירות השביעית, אינו קדוש בקדושת שביעית, ואלו הן:
הקפה א. הקונה פירות שביעית בהקפה - כלומר: שהפירות עוברים לבעלותו והתשלום עבורם נחשב לחוב, הכסף שישולם לאחר מכן אינו קדוש בקדושת שביעית. יש מן הראשונים שכתבו - שכל זה בתנאי שהקונה ישלם את הכסף רק לאחר שנאכלו הפירות. (ואפשר להקל כדעה הראשונה).
הבלעה ב. הקונה פירות שביעית בהבלעה - כלומר: הקונה פירות שביעית יחד עם תוצרת שאינה קדושה בקדושת שביעית. יכול להתנות עם המוכר שפירות השביעית ינתנו לו במתנה, וישלם ביוקר עבור התוצרת שאינה קדושה בקדושת שביעית. במקרה זה הכסף, שמקבל המוכר, אינו קדוש בקדושת שביעית. (יש להקפיד, להבליע את התוצרת הקדושה בדבר שימושי שרגילים לשלם עבורו, ולא בשקית ניילון וכד').

מדיני דמי שביעית:

קניה המותרת א. בדמי שביעית מותר לקנות אך ורק דברי מאכל וכד' (אפילו דברי מאכל שכבר קדושים בקדושת שביעית), ולנהוג בדברי המאכל קדושת שביעית. אם עבר וקנה בדמי השביעית בגדים, כלים וכד' - יקנה פירות שאינם קדושים בקדושת שביעית בשווי המעות שקנה בהם בגדים וכד' ויאכל את אותם הפירות בקדושת שביעית.
שכר עבודה ב. אסור לשלם בדמי שביעית שכר עבודה לבעל מלאכה. כמו כן אין לפרוע חוב בדמי שביעית.
עם הארץ ג. אסור למסור דמי שביעית לעם הארץ (מפני שחוששים
שמא לא ינהג בהם כדינם).
עודף מחנות ד. המקבל עודף מחנות שיתכן שיש בקופה כסף הקדוש בקדושת שביעית, יכול לסמוך על כך שרוב הכסף אינו דמי שביעית, ומתור להשתמש בכסף כרגיל. אולם, כאשר ידוע בוודאות שבקופה יש דמי שביעית, יקנה בשווי העודף שקיבל, פירות שאינם קדושים בקדושת שביעית, וינהג בהם קדושת שביעית. יש המתירים במקרה זה לומר למוכר שהקדושה תעבור מהכסף שנותן המוכר כעודף, לכסף שמשלם הקונה בעבור המוצר.

קניית פירות וירקות בשנת השמיטה

בשנה השביעית, בקניית פירות וירקות בחנויות שאינן נושאות תעודת הכשר מהודרת, עלולים להיכשל בכמה איסורים.
להלן חלק מהאיסורים שעלולים להיות בחנות כזו, וכן מהי הדרך הנהוגה בחנויות שיש להן כשרות מהודרת.
החששות בקניית תוצרת - בחנויות שאין להם כשרות מהודרת:
א. איסור ספיחין.
ב. שמור ונעבד.
ג. אם עבר זמן ביעור אותו המין.
ד. איסור סחורה.
ה. מסירת דמי שביעית לעם הארץ.
ו. קבלת דמי שביעית כעודף מהמוכר.
התוצרת המשווקת בשנת השמיטה בחנויות הנושאות תעודת כשרות מהודרת:
א. גידולי שישית (כולל גידולים שנקטפו בשביעית ושייכים הלכתית לשנה השישית).
ב. תוצרת חו"ל - פירות וירקות המיובאים מחו"ל, או משטחים שאינם נחשבים כארץ ישראל לדיני השביעית (ערבה הדרומית), אין בהם קדושת שביעית ונמכרים כרגיל.
ג. גידולי חממות - גידולים הגדלים על מצע מנותק בחממות, והעציצים שבהם הם גדלים נמכרו לגוי, וכן השתילה נעשית על ידי נכרי, בגידולים אלו אין קדושת שביעית (יש שסברו שגם הגדל בחממות באופן זה, חלים עליו דני השביעית).
ד. פירות נכרים - כפי שהזכרנו יש מחלוקת בין האחרונים בתוצרת הגדילה בשדה נכרי, הבית יוסף סבר שאין בהם קדוש שביעית (וכך היה המנהג הרווח בעיה"ק ירושלים), אולם המבי"ט סבר שיש בהם קדושת שביעית, וכך פסק מרן החזון איש להלכה.
חלק מוועדות השמיטה נוהגות כדברי הב"י, וחלק נוהגות כדעת מרן החזון איש. להלן נבאר כיצד נוהגים בפירות אלו.
ועדות שמיטה הנוהגות כדעת הב"י:
בחנויות שבהשגחתם, מוכרים גם תוצרת נכרים, ולשיטתם אין בגידולי נכרי קדושת שביעית, ולכן בדרך כלל בחנויות אלו אין תוצרת הקדושה בקדושת שביעית.
ועדות שמיטה הנוהגות כדעת המבי"ט וכהכרעת מרן החזון איש: בחנויות שבהשגחתם, מצויה תוצרת נכרים (מאחר, וכפי שנתבאר אין בהם איסור ספיחין, למרות קדושתם). כדי שלא לעבור על איסור סחורה, הנוהג הוא שחותמים הלקוחות על כתב מינוי, שבו הם ממנים את בעל החנות להיות שלוחם, ולרכוש עבורם תוצרת בכמות קטנה עבור כל לקוח, ולהביאה לחלוקה בחנות. התוצרת אינה בבעלותו של המוכר, אלא שייכת ללקוחות והם משלמים לו את הוצאותיו בתוספת שכר טירחה.
בחנויות אלו - מחולקת לפעמים תוצרת מאוצר בית דין, ויש לנהוג בה קדושת שביעית.

מצוות ביעור

מותר לאכול מגידולי שביעית, כל זמן שיש עדיין בשדה פירות מאותו המין, אך כאשר נגמרו בשדה הפירות מאותו המין, חייבים לבער את מה שבבית (הפירות נותרים בקדושתם גם לאחר הביעור).
נחלקו הראשונים מה היא מהות הביעור: האם מחויבים לבער ולכלות את הפירות, או רק להפקירם. להלכה, נהוג להפקיר את הפירות שהגיע בהם זמן הביעור, ולאחר שהפקירם, מותרים באכילה.

החייבים בביעור

סוגי המאכלים א. מאכל אדם או מאכל בהמה הקדושים בקדושת שביעית.
ב. מיצי פירות וירקות.
נתינת טעם ג. תבשלים, שבישלו עם גידולים שיש בהם קדושת שביעית, ונתנו הגידולים טעם בתבשיל, לכשיגיע זמן ביעור הגידולים - יש לבער גם את התבשיל.
אוצר בית דין ד. פירות או יין, שנקנו מאוצר בית דין לפני זמן ביעורם, חייבים בביעור. אמנם, אם בזמן חיוב ביעורם היו עדיין ברשות אוצר בית הדין, אין הקונה צריך לבערם.
פירות נכרים ה. פירות נכרים - לסוברים שיש בהם קדושת שביעית, צריך לבערם, ויש הפוטרים מביעור. היוצאים מן הכלל ואינם חייבים בביעור:
מזון ג' סעודות א. מזון כדי שלוש סעודות לכל אחד מבני הבית אינו חייב בביעור. ושיעור מזון שלוש סעודות - כפי דרך אכילתו של כל אדם ואדם.
הפקר ב. פירות שבזמן ביעורם היו מחוברים לקרקע, והפקירם בעל השדה כדין, אינם חייבים בביעור גם לאחר שנתלשו.
כלים ג. סירים שבושלו בהם פירות וכד' שיש בהם קדושת שביעית, ונתנו הפירות טעם בסיר, והגיע זמן ביעור הפירות, אין הסיר צריך הגעלה.
בירקות ופירות חיים, המגיעים למטבח הביתי, כמעט ואיננו נתקלים בשאלה של ביעור פירות, הואיל ורוב התוצרת נאכלת לפני זמן הביעור (ולא נותר בזמן הביעור יותר מכדי מזון ג' סעודות לו ולבני ביתו). לעומת זאת, הדבר מצוי במוצרים הבאים מאחסון, שימורים הקדושים בקדושת שביעית או יין מאוצר בית דין, וצריך לבערם בזמן הביעור.
זמן הביעור:
חכמינו ז"ל קבעו לפירות מסויימים זמן לביעור, כגון: תאנים - חנוכה של השנה השמינית. תמרים - פורים של השנה השמינית. ענבים ויין - פסח של השנה השמינית. זיתים ושמן - שבועות של השנה השמינית. בשאר המינים שחכמינו ז"ל לא קבעו את זמן ביעורם, קשה לקבוע מהו הזמן המדויק שבו מתכלה אותו המין מן השדה.
ובייחוד אחר שאמרו חז"ל, שזמן הביעור משתנה ממקום למקום (כגון: מגליל ליהודה וכד'), וכיום אין אנו בקיאים בגבולות שדיברו עליהם חז"ל. לכן, ברוב המינים יש לנו ספק מתי הוא זמן ביעורם.
הואיל וברוב המינים זמן הביעור אינו ידוע,יש לנהוג למעשה באחת משתי הדרכים האלו:
א. בפירות שלגביהם יש ספק האם היום הוא זמן ביעורם, יש להפקירם בכל יום, ולזכות אחר כך בפירות. יש לעשות כן במשך כל יום משאר הימים שבהם יש עדיין ספק, שמא הגיע זמן ביעורם.
ב. להפקיר את הפירות ביום הראשון שבו מתחיל הספק אם הגיע זמן ביעור אותו המין, ולהכניסם לאחר מכן לביתו כשהם עדיין מופקרים. כלומר, שלא יתכוון לזכות בפירות אלו כל זמן הספק. במקרה זה, עליו להודיע לאלו שבפניהם הפקיר את הפירות, שהפירות מופקרים ונמצאים בביתו, וכל הרוצה לבא ליטול מהם יכול לבוא בכל עת שירצה.
ניתן להסתייע בלוח התאריכים אשר יו"ל ע"י 'המכון לחקר החקלאות ע"פ התורה', בו ניתן פירוט לכל מין ומין, מאיזו תקופה מתחיל הספק שמא הגיע זמן הביעור.

צורת ההפקר:

הדרך א. לכשיגיע זמן הביעור, יוציא את הפירות מביתו לרשות הרבים ויפקירם בפני שלושה אנשים, אפילו הם אוהביו.
האמירה ב. כשמפקיר את הפירות צריך שיאמר בפיו - 'פירות אלו הם הפקר לכל'.
הזכיה ג. לאחר שמפקיר את הפירות רשאי לחזור ולזכות בהם.

מדיני הביעור:

לא ביער א. עבר זמן הביעור של אותו המין ולא ביער, נאסרו הפירות
באכילה. נכרי ב. הקונה מן הנכרי לאחר זמן הביעור, לא נאסרו הפירות, ויבער את הפירות באותו היום שקנה אותם.