ניתן לבחור שפות אחרות לצפיה באתר
You can choose to view the site in other languages
מאמרים אקראיים

  • מתן תורה משמיים - פתיחה לנושא

    לצערנו הרב כותב המאמר לא מאפשר לנו לפרסם את המאמר באתרנו, מפאת התחייבויות קודמות. אנו מצטערים ומתנצלים בפני אלו שחיכו לו. בארגון יש מחסור בכח אדם, ובשלב זה לא הצלחנו להביא לפרסום של מאמר בנושא.

    עמכם הסליחה. 

    קרא עוד...


  • עתיד ישראל והאנושות

    פרק מתוך ספר "עתיד ישראל והאנושות", ספר מקיף וממצה על יחסי ישראל והעמים, על השליחות של העם היהודי בהיסטוריה ועל האופן שבו האלוקים מנהיג את העולם ומכוון את הכל לתכלית הסופית – הספר מומלץ בחום.

    קרא עוד...


  • יצחק אבינו - הנורמליות של העולם האחר

    בתווך, בין דמויותיהם של אברהם ויעקב, נעלמת לה דמותו של יצחק אבינו הבן הנעקד. דווקא בסיפורים המקבילים בינו לבין האבות האחרים, בולטת שונותו של יצחק

    קרא עוד...

מנוף אקסלוסיב

אתה נמצא כאן::   עמוד הבית פילוסופיה יהודית מצוות כללי תפילה - פרק יז- לקסיקון התפילות
RSS
תפילה - פרק יז- לקסיקון התפילות PDF הדפסה אימייל
נכתב ע"י צוות מנוף    חמישי, 22 יולי 2010 01:11

פרק יז

לקסיקון התפילות

• 'אמן'
• בית כנסת
• 'ברוך הוא וברוך שמו'
• ברכה אחרונה
• 'ברכו'
• ברכות
• ברכת 'אשר יצר'
• ברכות ההפטרה
• ברכת החודש
• ברכת כהנים
• ברכת המזון
• ברכות קריאת שמע
• ברכות השחר
• ברכות התורה
• הבדלה
• הגדה של פסח
• הושענות
• הלל
• הפטרה
• וידוי
• זימון
• חזרת הש"ץ
• חמש מגילות
• 'יזכור'
• 'יעלה ויבוא'
• ירושלים
• כוונה בתפילה
• כריעות ופסיעות
• 'מודה אני'
• 'מודים דרבנן'
• מוסף
• מחזור
• מניין
• מפטיר
• נטילת ידיים לתפילה
• סליחות
• ספירת העומר
• ספר תורה
• עלייה לתורה
• פסוקי דזמרה
• פרשת השבוע
• ציצית
• קבלת שבת
• קדושה
• קדיש
• קדיש יתום
• קידוש
• קידוש לבנה או ברכת לבנה
• קינות
• קריאת התורה
• קריאת שמע
• קריאת שמע שעל המיטה
• ראש חודש
• שיר של יום
• שמונה עשרה
• תחנון(נפילת אפיים)
• תענית ציבור
• תפילה אישית
• תפילה בציבור
• תפילת גשם
• תפילת הדרך
• תפילת טל
• תפילין
מונחים מהתפילה בעברית המודרנית :
• הפך את היוצרות. • כחומר ביד היוצר. • יום הרת עולם. • מכה על חטא.
לקסיקון זה מסביר מושגים הקשורים לתפילות הנאמרות במשך השנה ולברכות שמברכים אותן בנסיבות שונות. נדגיש, כי המושגים דלהלן הוסברו באופן כללי בלבד. לא נכתבו פרטי דיניהם, ובהרבה מקרים גם לא הדרך שבה מקיימים אותם למעשה. חשוב מאוד להרחיב את ההיכרות עם המושגים הללו על ידי בירור אצל אדם הבקי בפרטים ההלכתיים ולמוד בספרי ההלכה.
הברכות והתפילות המובאות בלקסיקון הוזכרו בשמן בלבד. הנוסח המלא מצוי בסידורים, ושם אפשר למצוא בקלות רבה את מקומה של הברכה או התפילה המבוקשת. בסידורים רבים מצוי גם ביאור למילות התפילה ועניינן.

'אמן'

למילה זו שני פירושים: א. אמת; ב. הלוואי (שיתקיימו הדברים). חייבים לומר 'אמן' מיד לאחר ששומעים ברכה מפי אחר.

בית כנסת

"התפילה היא הפעולה המסמלת את האדם יותר מכל פעולה אחרת. פעולות של מלחמה ובניין בתים, ואפילו חיים חברתיים מסודרים, אנו מוצאים גם אצל בעלי חיים. אבל להתרומם אל הבורא ולדבר אליו פנים אל פנים, בלשון 'אתה' - זוהי נחלת האדם".
[הרב שלמה וולבה זצ"ל, "עלי שור", א, עמ' כז]
מבנה או חדר המיוחד לתפילה. יש להתנהג בו ביראה ובכבוד, כראוי למקום קדוש. הנביא יחזקאל קרא לבית הכנסת: "לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל, יא, טז). בבית כנסת נמצאים 'ארון קודש' שבו נמצאים ספרי התורה, ו"בימה" שעליה מניחים את ספר התורה בשעת הקריאה. כן יש בו דוכן, "תיבה", שלפניו עומד שליח הציבור (החזן) בעת התפילה. (ישנם בתי כנסיות שבהם התיבה והבימה - אחד הן).

'ברוך הוא וברוך שמו'

ביטוי הנאמר בעת ששומעים את שם ה' במצבים מסוימים, כגון בתחילת ברכה כששומעים: "ברוך אתה ה'" מפי המברך. אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו"
במקומות שלשומע אסור להפסיק בהם בדיבור. גם בברכות שבשמיעתן מפי המברך יוצאים השומעים ידי חובה כגון: קידוש, הבדלה ועוד, אין להפסיק באמירת "ברוך הוא וברוך שמו".

ברכה אחרונה

ברכה שמברכים לאחר האכילה. לאחר אכילת לחם מברכים ברכת המזון.
לאחר אכילת מיני מאפה - או אטריות, "מיני מזונות" בלשון ההלכה – מברכים ברכת: "על המחיה". לאחר אכילת פירות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל מברכים: "על העץ ועל פרי העץ". לאחר שתית יין מברכים: "על הגפן ועל פרי הגפן". לאחר אכילת שאר מיני מאכלים או שתיית משקאות מברכים ברכת: "בורא נפשות". הנוסח המלא של הברכות נמצא בסידורים.

'ברכו'

זוהי קריאה שבה קוראים לציבור לברך את ה'. קריאה זו מופיעה במקומות שונים: לפני ברכות קריאת שמע בתפילות שחרית וערבית קורא הש"ץ: "ברכו את ה' המבורך", והקהל עונים: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". גם העולה לתורה קורא קריאה זאת והציבור עונים כנ"ל. אין אומרים 'ברכו' אלא במניין של עשרה אנשים לפחות.

ברכות

לפני כל הנאה, קיום מצווה ועוד מצבים שיפורטו להלן, אנו מודים ומברכים לה' על שזיכנו ואיפשר לנו לעשות זאת. בברכה מוזכרים שמו של ה' ומלכותו: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם"; ולאחר מכן העניין שעליו מדברת הברכה. קיימים שלושה סוגי ברכות עיקריים:
• ברכות הנהנין -מברכים אותן לפני הנאה, כאכילה, שתייה או הרחת ריח טוב.
• ברכות המצוות -מברכים אותן לפני עשיית מצווה, כישיבת סוכה, הנחת תפילין ועוד.
• ברכות השבח -ברכות שבהן משבחים את ה' על גבורתו ועל החסד שעושה עמנו, כגון 'ברכת המזון' לאחר האכילה, ברכת 'שהחיינו', ברכה בעת שמיעת רעמים, ברכת 'הגומל' ועוד.

ברכת 'אשר יצר'

ברכה שבה מהללים את ה' על בריאת האדם, שהוא יצירה שנעשתה בחכמה נפלאה ובחסד גדול. ברכה זו מברכים בכל פעם לאחר עשיית הצרכים. לפני הברכה יש ליטול את הידיים במים.

ברכות ההפטרה

ברכות שמברכים לפני קריאת ההפטרה ולאחריה בשבתות, בחגים ובתעניות ציבור.

ברכת החודש

בשבת שלפני ראש חודש אומרים את ברכת החודש. תפילה זו נאמרת לפני תפילת מוסף והיא מבקשת מה' שיחדש עלינו את החודש הבא לטובה ולברכה.

ברכת כהנים

נוסח הברכה כתוב בתורה: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו, כד-כו). בברכה זו מברכים הכהנים את העם. הברכה נאמרת בעת חזרת הש"ץ של תפילת שמונה עשרה, לאחר ברכת 'מודים'.

ברכת המזון

ברכה חשובה מאוד הנאמרת לאחר סעודה שבה אכלו לחם, פיתות, לחמניות וכדומה. היא אינה נאמרת לאחר אכילת עוגות. בברכה זו אנו מודים להקדוש ברוך הוא על שהעניק לנו בחסדו את המזון. חיוב ברכת המזון הוא מן התורה ונלמד מהפסוק: "אָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, י).

ברכות קריאת שמע

בתפילות שחרית וערבית ולפני קריאת שמע ולאחריה מברכים מספר ברכות.
ברכות אלה משבחות את הקב"ה על היותו "יוצר המאורות", "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "אוהב עמו ישראל", "גאל ישראל" ו"שומר עמו ישראל לעד".

ברכות השחר

בבקר מברכים סדרה של ברכות ובהן מודים לה' על הטובות הרבות שהוא עושה לנו.

ברכות התורה

בכל בוקר מברכים גם את ברכות התורה. לאחר אמירת הברכות לומדים מספר פסוקי תורה; נהוג ללמוד את פסוקי 'ברכת כהנים'. אסור ללמוד תורה או לקרוא בספר דברי תורה לפני שמברכים ברכת התורה.
העולה לתורה, בעת קריאת התורה בציבור, מברך לפני הקריאה ולאחריה את ברכות התורה המיוחדות למעמד זה.
"התפילה היא דרכו של האדם לומר הן - הן לקיום ולבוראו, הן לחיים ולפשרם, הן לאמונה ולתקווה, הן לשמחה. משׂואה לנודד התועה בדרכו, סולם יעקב לחולם המחפש חלומות, אשנב לנשמה. התפילה היא הדבר ההכרחי ביותר בדרכו של אדם עלי אדמות".
[אלי ויזל, 'על התפילה', מתוך דעות (מה) תשל"ו]

הבדלה

זו ברכה שמברכים במוצאי שבתות וחגים, ובאמצעותה מבדילים בין הקודש ובין החול. ההבדלה נאמרת על כוס יין שאוחז המבדיל. במוצאי שבתות ויום הכיפורים מברכים גם את ברכת "בורא מאורי האש" על הנר. במוצאי שבתות מוסיפים את ברכת "בורא מיני בשמים" ומריחים בשמים המפיצים ריח טוב.

הגדה של פסח

כשמה כן היא – הגדת שבח יציאת מצרים. בכלל ההגדה נוסח של תפילות, ברכות והודאות הנאמר ב'ליל הסדר', הלילה הראשון של חג הפסח. בנוסח זה משולבת עשייתן של כל מצוות ליל הסדר: אכילת מצה, סיפור יציאת מצרים, אכילת מרור, שתיית ארבע כוסות יין ועוד.

הושענות

בקשות הנאמרות בכל יום במשך חג הסוכות. בעת ההושענות מקיפים את הבימה בבית הכנסת עם ארבעת המינים. ביום 'הושענא רבה', שהוא היום האחרון של חול המועד סוכות, מרבים באמירת הושענות.

הלל

פרקי תהלים הנאמרים לאחר תפילת שחרית של ראש חודש ובמועדים שונים, כגון חנוכה, ג' רגלים, חול המועד ועוד. ישנם זמנים בשנה שבהם גומרים את ההלל, כלומר אומרים את כולו, וישנם זמנים שבהם אומרים רק את חלקו, אז הוא מכונה 'חצי הלל' או הלל בדילוג.

הפטרה

לאחר סיום קריאת התורה בשבתות, בחגים ובתעניות ציבור קוראים קטע מספרי הנביאים. קטע זה קרוי 'הפטרה'. ההפטרה קשורה בתוכנה לפרשת השבוע או לעניינו של היום. לפני ואחרי קריאת ההפטרה מברכים את 'ברכות ההפטרה'.

וידוי

הווידוי הוא הודאת החוטא בחטא שעשה והוא חלק ממצוות התשובה. חשוב לפרט את החטאים, וקיים נוסח וידוי לפי סדר הא"ב. אומרים וידוי זה בעת התפילה, לאחר שמונה עשרה, בשחרית ובמנחה. ביום הכיפורים מתוודים בנוסח ארוך של הווידוי.

זימון

שלושה אנשים ויותר שאכלו פת ביחד במקום אחד, חייבים להצטרף יחד לברכת המזון, ולומר לפני הברכה נוסח קצר הנקרא 'זימון'. עשרה אנשים המזמנים יחד מזכירים בזימון את שם ה'.

חזרת הש"ץ

בתפילה בציבור חוזר שליח הציבור (ש"ץ, חזן) על תפילת שמונה עשרה בקול רם והקהל עונה 'אמן' אחר ברכותיו. בחזרת הש"ץ, לאחר ברכת 'מחיה המתים', אומרים החזן והציבור 'קדושה'. בעת שמגיע הש"ץ לברכת 'מודים' אומר הציבור 'מודים דרבנן'. לאחר ברכת 'מודים' מברכים הכהנים את העם.

חמש מגילות

חמישה מתוך עשרים וארבעה ספרי התנ"ך. המגילות נקראות בימים מיוחדים בשנה. בחג הסוכות קוראים את מגילת קהלת, בפורים את מגילת אסתר, בחג הפסח את שיר השירים, בחג השבועות את מגילת רות ובתשעה באב את מגילת איכה. את מגילת אסתר קוראים פעמיים - בליל פורים וביומו. מגילת איכה נקראת בליל תשעה באב ונוהגים לחזור ולקרוא בה גם ביום, לאחר הקינות.

'יזכור'

תפילה מיוחדת הנאמרת לזכרם ולעילוי נשמתם של קרובים שנפטרו. בעת התפילה מתחייבים לתת צדקה, וזכות המצווה היא לעילוי נשמת הקרובים.
תפילת 'יזכור' נאמרת ארבע פעמים בשנה: ביום הכיפורים, בשמחת תורה, בשביעי של פסח ובחג השבועות.

'יעלה ויבוא'

קטע תפילה הכולל בקשה לה' שיזכרנו ויפקוד אותנו לטובה. מוסיפים אותו בראשי חודשים, במועדים ובחגים בתוך ברכת 'רצה' שבתפילת העמידה, ובברכת 'בונה ירושלים' שבברכת המזון.

ירושלים

תפילת שמונה עשרה נאמרת בכל מקום בעולם כשפני המתפלל מופנות לכיוון ירושלים. המתפלל מכוון בלבו כאילו הוא עומד בירושלים בבית המקדש.
המקור לכך הוא בתפילת שלמה המלך: "וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ" (מלכים א, ח, מד).

כוונה בתפילה

על המתפלל לתת דעתו ולהתכוון למילים היוצאות מפיו. וכך כותב הרמב"ם: "שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה"
(הלכות תפילה פ"ד הט"ז).

כריעות ופסיעות

על המתפלל שמונה עשרה לפסוע שלוש פסיעות לאחור ולחזור שלוש פסיעות לפניו בטרם יתחיל להתפלל. בפסיעות אלו מובעת גישה של קירוב וכבוד לה'. הכריעות בתפילה מורות על הכנעה ויראת כבוד כלפי ה'. כורעים ארבע פעמים, בתחילת ברכת 'אבות' ובסיומה, וכן בתחילת ברכת 'מודים' ובסיומה. בתום התפילה כורע המתפלל ופוסע שלוש פסיעות לאחריו. בהנהגה זו קיימת המחשה לפרידה מהעמידה הנכבדת לפני ה' בעת התפילה. הפסיעות לאחור מתחילות ברגל שמאל, ובזה מביע המתפלל שקשה עליו הפרידה.

'מודה אני'

הבעת תודה לה' הנאמרת מיד בעת ההשכמה בבוקר. מודים בה לקדוש ברוך הוא על שהחזיר לנו את נשמותינו שהיו מופקדות בידו בעת השינה בלילה.

'מודים דרבנן'

תפילה קצרה הנאמרת על ידי הציבור בעת שמגיע שליח הציבור לברכת 'מודים'.

מוסף

בשבתות, בחגים ובראשי חדשים מתפללים תפילת מוסף, כנגד קרבן מוסף שהיה מוקרב בימים אלו בבית המקדש. תפילה זו נאמרת לאחר תפילת שחרית. לנוסח הקבוע והרגיל של תפילת המוסף מוסיפים הוספות מיוחדות בהתאם למועדים השונים.

מחזור

סידור תפילה שבו מסודרות התפילות לחגים השונים: ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, פסח ושבועות.

מניין

עשרה אנשים מישראל שהגיעו לגיל המצוות (מבן 13 שנה ומעלה) המצויים במקום אחד מהווים מניין. קדיש, חזרת הש"ץ, 'ברכו' ועוד אינם נאמרים אלא במניין. תפילה הנאמרת במניין ערכה רב יותר מתפילת היחיד והיא קרויה 'תפילה בציבור'.

מפטיר

בשבתות ובחגים, בסיום קריאת התורה, חוזרים וקוראים את הפסוקים האחרונים מפרשת השבוע, או שקוראים בתורה פרשה הקשורה לעניינו של היום. האדם העולה לתורה בעלייה זו הוא המפטיר.

נטילת ידיים לתפילה

לפני התפילות - שחרית, מנחה וערבית - נוטלים את הידיים במים. אחת הסיבות לנטילה זו היא שחוששים שמבלי משֹים נגעו הידיים במקומות לא- נקיים.

סליחות

בקשות הנאמרות בימים מיוחדים בשנה. בבקשות אלו מובעת בקשת סליחה מה' על העוונות והחטאים. הסליחות נאמרות בימים שלפני ראש השנה, בעשרת ימי תשובה, בתעניות ציבור ועוד.

ספירת העומר

ביום הראשון של חול המועד פסח הקריבו בבית המקדש את מנחת העומר.
החל מיום זה נצטווינו לספור את הימים במשך שבעה שבועות עד חג השבועות:"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג, טו). את מצוות ספירת העומר מקיימים לאחר תפילת ערבית, ומונים הן את הימים שעברו והן את השבועות. לפני הספירה מברכים: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר".

ספר תורה

קלף העשוי מעור בהמה טהורה ועליו כתובה התורה כולה החל מ"בראשית" ועד לסיום ספר דברים. התורה כתובה בכתב יד ובכתיבת סת"ם, שהוא כתב מיוחד לספרי תורה, תפילין ומזוזות. קדושת ספר תורה גדולה עד מאוד.

עלייה לתורה

בעת קריאת התורה בציבור, נקראים אנשים לעמוד ליד התורה ולקרוא בה יחד עם החזן. עמידה זו קרויה 'עלייה לתורה'. העולה מברך את 'ברכות התורה' לפני הקריאה ולאחריה.

פסוקי דזמרה

בתפילת שחרית נאמרים פרקי תהלים ופסוקים נוספים המביעים שבח והלל לה'. 'פסוקי דזמרה' מסתיימים בברכת 'ישתבח'.

פרשת השבוע

במשך השנה קוראים בשבתות בבית הכנסת את כל התורה ומסיימים לקרוא אותה בשמחת תורה. התורה נחלקת לפרשיות ובכל שבת קוראים פרשה אחרת. הפרשה הנקראת בשבת בבית הכנסת קרויה באותו שבוע בשם 'פרשת השבוע'.

ציצית

נצטווינו בתורה לקשור ארבע ציציות בכל בגד שאנו לובשים שיש בו ארבע כנפות (פינות מרובעות). הציציות הן חוטים מיוחדים שנעשו על פי הלכות מסוימות. הבגד שאליו קשורות הציציות נקרא 'טלית' או בלשון העם 'ציצית'. בעת תפילת שחרית לובשים 'טלית גדול'. במשך כל היום לובשים מתחת לבגדים 'טלית קטן'. במצווה זו חייבים הגברים בלבד.

קבלת שבת

סדר פרקי תהלים, פיוט 'לכה דודי' ועוד, הנאמרים בליל שבת. בתפילה זו אנו מקבלים עלינו את קדושתה של השבת ומביעים את חשיבותה בעינינו.

קדושה

בעת חזרת הש"ץ, לאחר ברכת 'מחיה המתים', אומרים הש"ץ והקהל נוסח שמשמעותו קידוש שמו של ה'. עיקר הקדושה היא הפסוקים: "קדוש, קדוש, קדוש, ה' צב-אות מלוא כל הארץ כבודו" ו-"ברוך כבוד ה' ממקומו". אין אומרים קדושה אלא במניין. פסוקים אלו נאמרים גם בברכות קריאת שמע וב-'ובא לציון גואל'.

קדיש

תפילה שבה אנו מביעים את תקוותנו כי שם ה' יתגדל ויתקדש. הקדיש נאמר בשפה הארמית. חז"ל הפליגו מאוד בחשיבות אמירת הקדיש. הוא נאמר רק בנוכחות מניין במקומות קבועים בתפילה, לאחר אמירת פסוקים ולאחר לימוד תורה. קיימים סוגים שונים של קדיש : 'חצי קדיש', 'קדיש שלם', 'קדיש תתקבל', 'קדיש דרבנן'. שמות אלו ניתנו לפי קטעים שונים המתווספים בסוף הקדיש.

קדיש יתום

קדיש הנאמר על ידי יתום, או על ידי אדם אחר, לעילוי נשמת נפטר.

קידוש

נצטווינו להזכיר בשבתות ובחגים את קדושתם. חז"ל תיקנו שהקידוש יאמר על כוס של יין. באין יין אומרים את הקידוש על שני כיכרות. הקידוש נאמר בליל השבת, או החג, וכן ביומו לפני הארוחה. אין לאכול לפני אמירת הקידוש.
לא אומרים קידוש לפני הסעודה השלישית בשבת.

קידוש לבנה או ברכת לבנה

במחצית הראשונה של החודש מברכים ברכה מיוחדת על חידושה של הלבנה.
כל חגי ישראל נקבעים על פי מהלך הלבנה, ומכאן חשיבות העניין. נוסח הברכה והתפילות המצורפות לה נמצאים בסידורים.

קינות

סדר תפילות ופיוטים הנאמרים בתשעה באב, ובהם מבכים על חורבן בית המקדש ועל הצרות והגלויות.

קריאת התורה

בזמנים קבועים קוראים בתורה בציבור, ואלו הם: בשבת בתפילת שחרית קוראים את פרשת השבוע; בתעניות ציבור, בראשי חודשים, בחול המועד ובחגים קוראים בתורה את עניינו של היום; בתפילת מנחה בשבת, ובימים שני וחמישי בתפילת שחרית, קוראים את תחילת הפרשה של השבת הבאה.

קריאת שמע

מצווה לקרוא פעמיים ביום, בבוקר ובערב, את 'קריאת שמע'. קריאת שמע כוללת שלוש פרשיות: 'שמע ישראל', 'והיה אם שמוע' ופרשת ציצית. זמן קריאת שמע של שחרית הוא החל מכשעה לפני זריחת השמש ועד רבע היום.

קריאת שמע שעל המיטה

לפני השינה קוראים קריאת שמע, מברכים ברכת 'המפיל חבלי שינה' ואומרים פסוקים ובקשות שעיקרם תחינה לה' שישמרנו בעת השינה בלילה.

ראש חודש

היום הראשון של החודש העברי קרוי 'ראש חודש'. כאשר החודש הוא בן 30 יום גם היום ה 30- הוא ראש חודש. בראש חודש מוסיפים בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון את נוסח "יעלה ויבוא"; וכן אומרים הלל בדילוג, תפילת מוסף וקריאה בתורה.

שיר של יום

מזמור תהלים שהיו הלויים אומרים בבית המקדש בזמן הקרבת קרבן התמיד.
לכל אחד משבעת ימי השבוע קבוע מזמור אחר. כיום, בסוף תפילת שחרית בכל יום אומרים את המזמור שנקבע ליום זה. לראשי חודשים ולחגים נקבעו מזמורים אחרים המתאימים לימים אלו.

שמונה עשרה

תפילת 'שמונה עשרה' נקראת גם תפילת 'עמידה' [מכיוון שהיא נאמרת תוך כדי עמידה]. זמנה הוא החל מזריחת השמש ויש לסיימה עד שליש היום.
תפילה זו היא עיקרה ומרכזה של התפילות שאנו מתפללים בכל יום בשחרית, מנחה וערבית. בראשה שלוש ברכות שבח: 'מגן אבות', 'מחיה המתים' ו'אתה קדוש'. בסופה שלוש ברכות הודאה: 'רצה', 'מודים' ו'שים שלום'. ביניהן ברכות שבהן אנו מבקשים מה' את כל צרכינו הגשמיים והרוחנים עבור עצמנו, עמנו וכלל העולם.
בשבתות ובחגים מצויות בתפילת שמונה עשרה שבע ברכות בלבד: שלוש ברכות השבח – ראשונות, שלוש ברכות ההודיה – אחרונות, ובאמצע ברכה ארוכה אחת. בברכה זו מוזכר עניינו של היום ובקשות המתאימות להיאמר ביום זה, השבת או החג.
את נוסח תפילת שמונה עשרה קבעו אנשי 'כנסת הגדולה' בתחילת תקופת בית המקדש השני. ביניהם היו נביאים, וגדול הדור דאז, עזרא הסופר. הם קבעו בסדר התפילה 18 ברכות. ביבנה, לאחר חורבן הבית השני, הוסיפו חכמי ישראל את ברכת 'ולמלשינים'. לכן כיום ישנן 19 ברכות בתפילה זו. השם 'תפילת שמונה עשרה' נשאר כשהיה.

תחנון(נפילת אפיים)

תפילה שתוכנה בקשת תחנונים מה' שעניינם ריצוי ובקשת סליחה. עיקר אמירתה הוא בזמן תפילות שחרית ומנחה לאחר שמונה עשרה. בראשי חודשים, שבתות וחגים אין אומרים תחנון. ישנם ימים נוספים בהם אין אומרים תחנון, בדרך כלל בגלל אירועים משמחים, וכמובא בספרי הפוסקים.

תענית ציבור

זהו יום שבו אסור לאכול ולשתות, ונוהגות בו עוד הגבלות. בשנה יש חמש תעניות ציבור: צום גדליה – בג' בתשרי; עשרה בטבת; תענית אסתר – בי"ג באדר; י"ז בתמוז; ותשעה באב. בימים אלו אירעו מקרים מצערים לעם ישראל. בתענית ציבור מוסיפים את תפילת 'עננו' בשמונה עשרה, אומרים סליחות וקוראים בתורה.
תענית יום כיפור ענינה כפרת העוונות על ידי תשובה ותענית, והיא החמורה מכולם.

תפילה אישית

תפילה שבה מביע האדם את רגשותיו ובקשותיו במילים ובסגנון משלו.
תפילה אישית היא בעלת ערך רב. תפילה זו רצויה בכל עת ובכל שעה וניתן גם לשלבה בנוסח התפילה הקבוע, לדוגמה: בברכת 'שומע תפילה' שבשמונה עשרה או ב'אלוקיי נצור' שבסיום תפילת שמונה עשרה. כמובן שיש לשמור על ניסוח מכובד, כראוי למי שעומדים לפניו, וכן יש להקפיד לדייק בניסוח הדברים ולא לומר בקשה המשתמעת לשני פנים.

תפילה בציבור

תפילה שמתפללים במניין של עשרה ויותר אנשים מגיל י"ג שנה. לתפילה זו ערך רב בהרבה משל תפילה הנאמרת ביחידות.

תפילת גשם

בשמחת תורה בתפילת המוסף, מתפללים לה' שבתקופת החורף יוריד גשמים בעתם. מתפילה זו ואילך מזכירים בברכת "מחיה המתים" שבתפילת העמידה את הנוסח "משיב הרוח ומוריד הגשם".

תפילת הדרך

בצאתנו לנסיעה ארוכה, או לדרך שמצויה בה סכנה, מתפללים תפילה שבה מבקשים מה' שישמרנו מכל רע.

תפילת טל

ביום ראשון של פסח בתפילת המוסף, מתפללים תפילה שבה מבקשים מה' שיוריד טל שירווה את הצמחים. מכאן ואילך מפסיקים להזכיר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכת 'מחיה המתים', ובמקומה מזכירים "מוריד הטל". כמו כן מפסיקים לבקש גשם בברכת השנים.

תפילין

התפילין עשויות מעור בהמה טהורה. בתוכן כתובות על קלף ארבע פרשיות מהתורה: 'שמע'; 'והיה אם שמוע'; 'קדש'; 'והיה כי יביאך'. נצטווינו בתורה להניח תפילין בכל יום על הראש ועל הזרוע, מלבד שבתות וחגים. במצווה זו חייבים הגברים בלבד. ערכה של מצוות תפילין גדול מאוד, ולפיכך המבטל מצוות תפילין, אפילו יום אחד, עוונו גדול.

מונחים מהתפילה בעברית המודרנית

מהסקירה הבאה ניתן לראות עד כמה 'התרבות הישראלית' מושפעת ממושגים שנלקחו מנוסחי התפילה השונים: "ניתן למצוא בשפה העברית המודרנית תופעה של יציקת תוכן חדש למילים עתיקות, ואף לצירופי מילים ולניבים, הנעשית על ידי "גלגול סמנטי" [גלגול המשמעות המקורית של המילה]. הרי מספר דוגמאות:

'הפך את היוצרות'

בשבתות מיוחדות ובמיוחד בחגים, נוספו על סדר התפילות המקובל פיוטים מסוגים שונים. לברכה הראשונה שלפני 'קריאת שמע' בשחרית - היא ברכת 'יוצר אור' - נוספו פיוטים המכונים 'יוצרות'. לפעמים יש לשנות את סדר אמירת הפיוטים הללו, לדוגמה: כאשר חל החג בשבת, 'הופכים' או 'מחליפים' את 'היוצרות' המיועדים לאותו חג. אם, למשל חל יום ראשון של ראש השנה בשבת אומרים את 'היוצרות' של היום השני, כלומר הופכים את סדר ה'יוצרות'. כך, על ידי גלגול סמנטי, נולד הניב: 'הפך את היוצרות' למשמעות של: בלבל את הסדר הנכון בסיטואציה כלשהי, לאו דווקא בתפילות, וגם במשמעות של: סירס את העובדות.

'כחומר ביד היוצר'

הניב 'כחומר ביד היוצר' מקובל בימינו במשמעות של דבר או אדם הנתון בידי מישהו העושה בו כטוב בעיניו.
המקור לניב הזה הוא בעבודתו של היוצר, עושה הקדֵרות, העושה בחומר שבידו, בטיט, כרצונו. כך נאמר בירמיהו: "וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשֹוֹת ... הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו יח, ד-ו). על יסוד דברים אלה נתחבר הפיוט שאומרים בליל יום כיפור: "כי הנה כחומר ביד היוצר, ברצותו מרחיב וברצותו מקצר. כן אנחנו בידך חסד נוצר, לברית הבט ואל תפן ליצר".

'יום הרת עולם'

הניב 'יום הרת עולם' המקובל בימינו במשמע של יום היסטורי, יום גורלי, מקורו בתפילת ראש השנה בהקשר לתקיעות שופר. בפיוט נאמר: "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט ...".

'מכה על חטא'

הביטוי 'מכה על חטא' מקורו בתפילת הווידוי, הנאמרת במשך כל יום הכיפורים. בעת אמירת התיבות החוזרות: "על חטא שחטאנו לפניך" נוהגים להכות בטפיחה על החזה מול הלב. על יסוד מנהג זה אנו משתמשים בניב 'מכה על חטא', גם על מי שאינו מכה ממש, אלא רק מתחרט על מעשהו הרע או מתוודה על חטאיו (מתוך: שלמה הרמתי, 'ספרות סופרים ספרים', "מעריב", 1989 ).



עדכון אחרון ב-ראשון, 08 אוגוסט 2010 23:31
 

תגובות  

 
# גד 2010-10-30 20:13
שלום רב,
הופתעתי לשמוע בזמן האחרון שהתפילה לא מזיזה שום דבר למעלה וקשורה רק לאדם.
ראו ויקיפידיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94_(%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA)
דעת הרמב"ם והרמב"ן, ריה"ל.
אשמח לקבל הסבר, אם הידיעה שזה לא עוזר התפילה תראה אחרת..
תגובה | תגובה עם ציטוט | צטט
 
 
# מנהל האתר 2010-11-06 23:05
בס"ד
שלום,
השאלה ששאלת היא מוקד הלבטים של האדם המתפלל שמתבונן במעשיו ועושה אותם מתוך בחירה והבנה. שמחתי מאוד שהעלית את הנושא כי זה גרם לי לסדר אותו קצת גם לעצמי ביתר בהירות והבנה. אבקש ממך לקרוא את התשובה בעיון רב על מנת למנוע טעויות השקפתיות היכולות לנבוע מאי הבנה מלאה של הנאמר. אם משהו לא מובן, בעזר"ה אשמח לתת תשובות מפורטות יותר ונקודתיות יותר.

השאלה בעצם הינה השקפתית: מה צריך הבורא המושלם את התפילות שלי? מה הן מועילות לו? ואם הן לא מועילות לו אז בשביל מה בכלל לקיים את הכל (לא רק את התפילה)?

התשובה הינה כללית ופרטית. כללית: העולם לא נברא בכדי להשלים את חסרונו של הבורא. מוזכרות שלש סיבות עיקריות לבריאת העולם בגדולי הוגי הדעות (מלכות, אבהות, השפעת שפע. לא כאן המקום להעריך), אך אף אחת מהן אינה השלמת החסרון. המצוות נועדו (לפי חלק מהמפרשים) לאפשר לנו לקבל שפע של קדושה שתושפע על האדם (גופו ונשמתו) בשעת מתן שכר בסוף חיותו בעולם כפי שאנו מכירים אותו(כמובא בתלמוד: אין שכר למצוות בעולם הזה). מאחר שהעולם החמרי הוא בריאת ההסתר(כלומר, הקדושה היא שלמות שלא ייתכן בה חסרון ולא יכול להתקיים בה דבר גשמי, כיון שכל דבר גשמי משמעותו דבר מוגבל. והבריאה הינה יצירה של חסרון – הסתר הקדושה ועל ידי כך נוצר החומר שמהותו דבר מוגבל, ועל ידי תוספת קדושה החומר מזדכך), המצוות מסירות את ההסתר הזה והאדם מתרומם ונהיה נקי יותר (קדוש יותר). כך שלמעשה האדם הוא המרויח מקיום המצוות ובו חל השינוי. משל המובא ברמח"ל הוא האדם דומה לזכוכית שיש עליה כיסוי. באם יזכך את נפשו הזכוכית תתנקה ותאפשר ליותר מן האור לעבור. בכדי שהאדם יתקדם בזיכוך נפשו, נותן הבורא לאדם הזדמנויות רבות וכלים שונים. חלקם על דרך הדברים הנעימים לאדם (כמו לידת ילד והאחריות להודות לה' על כך), וחלקם על דרך הדברים הלא נעימים שבוחנים את דבקות האדם לבורא בעתות מצוקה וקושי. וכאן אנחנו מגיעים לחלק הפרטני שבתפילה: ההבנה הרגילה היא שהאדם רוצה לשנות משהו בעולם והדרך לעשות את זה היא על ידי התפילה. אך האמת היא הפוכה: לאדם נגזר מה יקבל במשך השנה, וזה מותנה בתפילות שלו, האם הם יאפשרו לו לקבל את הדברים האלו. אין כאן בעצם שינוי ברצונו של הבורא כלל ולא השפעה על החלטותיו, אלא 'התאמה' לתנאים ויחד עם זה התעלות רוחנית שתביא את האדם לשכר בעולם הבא.

נסכם את התשובה. הקב"ה מביא על האדם מצבים שבהם הוא נדרש להתפלל ואם יעמוד במשימה זאת יקבל את מה שנגזר עליו עוד לפני שבכלל התעורר אצלו הצורך להתפלל. התפילה היא חלק ממערך כל המצות שמספקות לאדם את היכולות להיות כלי לקבלת השפע של הבורא ושכר לעולם הבא.
תגובה | תגובה עם ציטוט | צטט
 
 
# אני... 2012-02-02 01:48
שלום! רציתי לשאול מאיפה לקוח הקטע בתפילת שמונה עשרה?
ומדוע הפך לחלק מהתפילה? תודה!
תגובה | תגובה עם ציטוט | צטט
 
 
# אני... 2012-02-02 01:50
שכחתי לכתוב איזה קטע.. "אלוקי מצור לשוני מרע"
תגובה | תגובה עם ציטוט | צטט
 

הוספת תגובה

השימוש במערכת התגובות הוא רק כאמצעי לדיון ולא לשם פגיעה באף אדם, דעה או קבוצה. צוות האתר מבקש לשמור על כללי נימוס, להמנע משפה פוגעת או בוטה. אין לאתר מנוף אחריות על תוכן המודעות אך אנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לערוך או למחוק הערות שלא עומדות בכללים הנ"ל. גלישה נעימה!


קוד אבטחה
רענו