תפילה - אוסף מקורות ומובאות

אנחנו מפרסמים כאן את החוברת העוסקת בתפילה בהוצאת מנוף.

קריאה מהנה!

© תשס"ו -2006

כל הזכויות שמורות ל-"מנוף - המרכז למידע היהודי"

רח' שפת אמת 10, ת"ד 31567 ירושלים 91313

טל: 02-5002322 פקס: 02-5002199

אין לצלם, להעתיק, לשכפל או לתרגם בכל דרך שהיא
את הפרסום כולו או חלקים ממנו ללא קבלת רשות בכתב
מ"מנוף – המרכז למידע יהודי"

תוכן העניינים

מבוא כוח התפילה היהודית

פרק א. מקור התפילה היהודית

פרק ב. נוסח התפילה

פרק ג. מבנה התפילות

פרק ד. הכוונה בתפילה

פרק ה. הכנה לתפילה

פרק ו. התפילה חייבת להיות בציבור

פרק ז. חשיבות התפילה בציבור

פרק ח. קבלת התפילה

פרק ט. ההתקרבות להקב"ה על ידי התפילה

פרק י. תיקון המידות על ידי התפילה

פרק יא. ההגיון שבתפילה

פרק יב. תפילה ואמונה בהקב"ה

פרק יג. התפילה מגינה מפני פגעים

פרק יד. התפילה מקרבת את הגאולה

פרק טו. הנענוע בתפילה

פרק טז. שאלות ותשובות

פרק יז. לקסיקון התפילות

פרק יח. האיסור לשנות את התפילה

מבוא

כוח התפילה היהודית

"אין אדם עומד - לא בממונו, ולא בחכמתו, ולא בגבורתו, ומהו עומד לו? תפילתו"
[מדרש תהילים, קמב]

מפגש בין הנפש הקוראת והאל העונה

"היום הנורא, יום הכיפורים תשל"ד. לעת ערב אני יושב בבית הכנסת יחד עם אחינו בית ישראל כאשר נשמע קול האזעקה. התפילה נמשכת. לא חיברנו את התפילה הזאת כדי להתאימה לצרה שפקדה אותנו, אבל היא כאילו כותבת את עצמה ללא צורך בתיקונים ובעדכונים שהזמן גרמם: 'אל תעזבנו ה' אלוקינו, אל תרחק ממנו, עשה עמנו אות לטובה ויראו שונאינו וייבושו, כי אתה ה' עזרתנו וניחמתנו, אתה תענה ה' אלוקינו'. כוח מיוחד יש בתפילה הזאת המדברת בבטחה אל הא-ל העונה לעמו בעת צרה, כי הרי לא מדובר כאן רק במשאלה שבלב אלא - במענה, פשוטו כמשמעו. קול המתפלל קורא ממעמקים ולקראתו בא גם הקול העונה ממרומים. כך בנוייה התפילה היהודית. אין כאן מונולוג כי אם דיאלוג, דו-שיח, מפגש בין הנפש הקוראת והא-ל העונה. ומכאן המתח הדרמטי שבמזמורי תהלים, הנבדלים בכך מהליריקה האירופית החילונית, העוסקת ברובה ברגשות הפורצים באורח ספונטני, ואין שומע ואין עונה. לא כן המשורר העברי. הוא מתחיל בדברי זעקה: "ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי" (תהילים ג, ב), ואינו חדל מזעקה, עד שנשמע קול העונה: "וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ" (שם ה). ואם אין אנו יודעים עדיין מה תוכן המענה, הרי בסוף גם זה נשמע בבירור כתשובה חד-משמעית לדברי הזעקה: "לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ" (שם ט).
סידור התפילה גם הוא אינו עוסק בהשתפכות גרידא, אלא בפנייה לכתובת מסוימת, אשר בכוחה לענות, אשר בכוחה להושיענו. והכוונה לא להקלה פנימית בלבד, לריפוי הלב הנשבר, אלא גם לאירועים היסטוריים: "יראו שונאינו וייבושו".
למעשים כגון אלה מתכוונת התפילה הישראלית. היא מתייחסת ברצינות למימד ההיסטורי אשר בו מתנהלת הדרמה של מבחנים, של גלות, של קיבוץ גלויות ושל גאולה. אלה הם נושאיה של התפילה. לא בשמים היא ולא מעבר לים, אלא בדברים הקרובים אלינו היא עוסקת, במעשים שאנו עושים ובקורות אותנו היום הזה. ומעל לכל היא מזכירה לנו שאין אנו בודדים: יש לנו בעל ברית, גואל ומושיע ואּתו אנו מדברים יום יום.
לסופר פרנץ קפקא יש אגדה מעניינת על 'הכלב המתנכר'. הניכור של הכלב מביאו למסקנה שאדוניו אינו קיים עוד, ולכן אין שום צורך לפנות אליו, דהיינו לגרד את הרצפה ברגליו על מנת לזכות באוכל. התוצאה היא שהאוכל אינו מגיע והוא גווע אט אט. למעשה, כל יצירתו של קפקא כמוה כחיפוש אחד נואש, אחר דרך התפילה ואחר יסוד התפילה. יצירה ספרותית, הוא אמר פעם, אינה אלא מעין תפילה אילמת. אבל לא קפקא יוליכנו בחזרה ל'תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף' (תהילים קב, א). באותו ערב של יום כיפור, לפני נעילת השער, קיבלנו את השיעור הגדול בענייני תפילה. כאילו ידעו על המצב שיתהווה ביום הכיפורים של שנת תשל"ד, קבעו חכמינו כי במנחה של יום הכיפורים יש לקרוא את ספר יונה. דומה כי אין בכל כתבי הקודש עיון כה מרוכז ורצוף בשאלת התפילה כמו בספר יונה. בעלילת הסיפור הזה מובא כי כולם מתפללים: גויים כיהודים, חילוניים כדתיים. וכולם נענים.
וכאן יש להבדיל בין תפילתו היהודית של יונה, ובין תפילתם של הנפשות האחרות בדרמה הזאת.
אצל המלחים ואצל אנשי נינווה מדובר בקריאת חטופה, אשר מטרתה רק למנוע אסון, ואחר כך יחלוף הרגע הזה ויישכח (כך קובע גם הרב אברבנאל בפירושו).
אבל לא זו דרך היהדות. היהודי חי מתוך תלות מוחלטת בא-ל המושיע, בכל עת ובכל שעה: "עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא" (יונה א, ט). הוא יכול כמובן להתעלם ולהתנכר מתלות מוחלטת זו, הוא יכול לנסות לברוח ממנה, ואכן, זה מה שעושה יונה, הוא מבקש לברוח תרשישה מלפני ה'. יונה היורד לירכתי האנייה ונרדם שם בזמן הסערה הגדולה – הנו דמות מיוחדת, הממאן להתפלל אפילו בימים נוראים של אסון ומשבר. אמנם, בסופו של דבר הוא יתפלל, כאשר יעברו עליו "כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ" (שם, ב, ד) והוא ייתפס בציציות ראשו על ידי הגורל היהודי הנורא והמרומם כאחד. הוא ימצא את הדרך בחזרה אל הדו-שיח הגואל, ואז לא תהיה תפילתו סתם זעקה, אלא הכרה באמת המלווה אותנו תמיד: "וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' ... וַיֹּאמֶר: קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה', וַיַּעֲנֵנִי, מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי, שָׁמַעְתָּ קוֹלִי... בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת ה' זָכָרְתִּי, וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ" (שם, ב, ב-ח).
[פרופ' הראל פיש, 'כוח התפילה', "מעריב", כ"ח בחשוון תשל"ד]