עד היום תמהים אנשי המדע מהיכן שאבו חכמי ישראל את המידע על 29 יום, 12 שעות, ו-793 חלקים בין מולד למולד. רק בעשרות השנים האחרונות, כאשר חלליות נחתו על הירח, ניתן היה למדוד את המולד בכלים מדויקים ביותר, ואכן, N.A.S.A. סוכנות החלל האמריקנית פרסמה על כך מאמר

מההבדלים הבולטים בין עם ישראל לכל האומות הוא מניין השנים.

נאמר בספר שמות: "ויאמר ה' אל משה... החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה", כלומר, מניין החודשים הוא מראש חודש ניסן.

בעולם מקובל ששנה מלאה היא בת 365 יום, כיוון שהיא בנויה על הקפת השמש מעגל שלם עד חזרתה למקומה באותה נקודה, האורכת 365 יום. לעומת זאת עם ישראל מונה את שנותיו לפי מהלך הירח, הקצר ב-11 יום: 354. כתוצאה מכך, קיים פער קבוע בן 11 יום בין שתי הספירות.

כאשר נקבעה עובדה זו, צורפה אליה גם הטכניקה של שני אנשים, אשר יראו את הופעתה המחודשת של הלבנה, יבואו ויעידו לפני בית דין ויאמרו: ראינוה בשעה מסוימת, במקום מסוים, בגובה מסוים. אם תימצא עדות שניהם תואמת ונכונה, לאחר חקירה ובדיקה, יקבע בית הדין את החודש החדש על סמך עדותם. החכמים קבעו את הדברים תמיד "מתוך השטח". אם לא היו מגיעים עדים (בחורף, בימים מעוננים וכדומה), היה לבית הדין שיטת חישוב משלו, ועל-פיה קידשו את היום השני הראוי להיות ראש חודש. למרות העובדה שהיה בידם חישוב מדויק, הייתה זו מצווה מיוחדת לעשות זאת על-פי העדים.

משגלו ישראל, ואין ביננו דיינים סמוכים ("סמיכה" - פרושה הרשאה לדון, שניתנה איש מפי איש, רב לתלמידו, במהלך הדורות, ממשה רבנו ועד ימינו) – אין אנו יכולים לקיים את המצווה בצורתה המקורית. שחי בתקופת הגמרא, תיקן לוח שבעזרתו אפשר לקבוע את התאריכים בכל חודש עד ביאת גואל. הבסיס של הלוח הוא ההפרש בין מולד למולד – כ"ט י"ב תשצ"ג – 29 יום, 12 שעות, ותשצ"ג – 793 חלקים. כלומר, יחידת הזמן הקטנה אינה שנייה, כפי שאנו רגילים, אלא מחולקת ל-1080 חלקים.

מספר זה מדויק להפליא, ועד היום תמהים אנשי המדע מהיכן שאבו חכמי ישראל את המידע הזה, שהוא עד חמש ספרות אחרי הנקודה העשרונית! רק בעשרות השנים האחרונות, כאשר חלליות נחתו על הירח, ניתן היה למדוד את המולד בכלים מדויקים ביותר, ואכן, N.A.S.A. סוכנות החלל האמריקנית פרסמה על כך מאמר.

מעניין הדבר, כי על הפסוק בספר דברים "ושמרתם ועשיתם אותם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים...אשר יאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", נאמר במדרש: "כי היא חכמתכם ובינתכם" - הכוונה לקידוש החודש ועיבור השנה!

כפי שהוזכר בתחילת המאמר, הרי שקיים פער של 11 ימים + בין שנת החמה לשנת הלבנה. מצוות קיום החגים ניתנה לא רק בתאריך החודש אלא גם בתקופת השנה. לדוגמה, חג הפסח תמיד חייב לחול בתקופת האביב, וכך לשון הפסוק: "שמור את חודש האביב כי באביב יצאתם ממצרים", וכן בחג הסוכות נאמר: "וחג האסיף תקופת השנה". לכן, הוטל על החכמים להשלים את הימים החסרים, שאם לא היה חג הפסח חל כעבור 10 שנים באמצע הקיץ. כידוע, אצל המוסלמים, שגם הם מונים ללבנה (סמל הסהר) ואין להם האיזון של תקופת השנה, הצום המפורסם שלהם, הרמאדן, חל לעתים בחורף ולעתים בקיץ!

לכן, בתוך 19 שנה קבעו חכמים שבע שנים מעוברות, כלומר, מדי שלוש שנים בערך משלימים חודש נוסף. אך עדיין יש צורך גם "לישר קו" עם השארית הנוספת, וכך הגיעו לחישוב של שבע שנים מעוברות (בנות 13 חודשים), במהלך 19 שנה. החודש המעובר הוא תמיד אדר. בשנת תשס"ה, למשל, היו שני חודשי אדר, בהיותה שנה מעוברת. בעבר לא קבעו שנה מעוברת בשנת שמיטה, מפני הקושי לחקלאים. חכמי ישראל בכל הדורות עסקו בחכמה זו וראו בה פלאי הבריאה ואינפורמציה שקיבלו "מאחורי הקלעים" של יצירת העולם, לא בדרך צפייה מחקרית אלא כמידע מבורא העולם לבניו, שבעבורם ברא את עולמו.

שתף מאמר זה: